דָאפָא הוא החוכמה של הבורא. הוא המקור של בריאת השמים והארץ ושל יצירת היקום, מה שהוא מכיל הוא מהזעיר ביותר ועד לעצום ביותר, ויש לו התבטאויות שונות בָּרמות השונות של הגופים השמימיים. החל מהמיקרוקוסמי ביותר שבגופים השמימיים ועד לחלקיקים המיקרוקוסמיים ביותר שמופיעים, אין-ספור חלקיקים בכל רמה ורמה, מהקטן ועד לגדול, ועד לאטומים, למולקולות, לגופים השמימיים ולגלקסיות שבשכבת פני השטח שבני האדם יודעים עליהם, ועד לגדול אפילו יותר – החלקיקים בגדלים השונים מרכיבים את הישויות החיות בגדלים השונים ואת העולמות בגדלים השונים הממלאים את הגופים השמימיים שביקום. עבור החיים שעל החלקיקים שברמות השונות, החלקיקים ברמה הגדולה משלהם הם הכוכבים שברקיע שלהם, וזה כך בכל רמה ורמה. עבור החיים בכל רמה שביקום, זה לאין-סוף וללא גבולות. הדאפא גם יצר את הזמן, את המרחב, את המון החיים והמינים ואת ריבּוֹא הדברים, כולל כל דבר, מבלי להחסיר דבר. אלו הם הביטויים הקונקרטיים, ברמות השונות, של התכונה של הדאפא, גֶ'ן-שָן-רֶן*.

לא משנה כמה מתקדמות הן השיטות של המין האנושי לחקר היקום והחיים, ההבנה מוגבלת רק לחלק מתוך הממד שבו קיים המין האנושי, הנמצא ברמה נמוכה של היקום. במהלך ציוויליזציות רבות שהופיעו בפרהיסטוריה, האנושות כבר חקרה כוכבים אחרים, אבל לא משנה כמה גבוה ורחוק הם טסו, הם לא עזבו את הממד שבו קיים המין האנושי. המין האנושי לעולם לא יוכל להכיר באמת את ההתבטאויות האמיתיות של היקום. אם המין האנושי רוצה להבין את המסתורין של היקום, של הזמן-מרחב ושל גוף האדם, הוא יכול להשיג זאת רק אם יטפח בפא ישר, ישיג הארה ישרה וירומם את הרמה של החיים שלו. באמצעות טיפוח גם אופיו המוסרי יתרומם, וכשהוא יוכל להבחין בין טוּב לרֶשע, בין טוֹב לרע, ויֵצֵא מעבר לרמה של המין האנושי, רק אז הוא יוכל לראות, רק אז הוא יוכל לבוא במגע עם היקום כפי שהוא באמת ועם החיים שבממדים השונים וברמות השונות.

המחקר שמבצע המין האנושי נעשה למען תחרות טכנולוגית, כשהתירוץ הוא לשנות את תנאי החיים. ברוב המקרים הוא מתבסס על דחיית האלוהי ונטישה של הערכים המוסריים של המין האנושי שנועדו לשמור על ריסון עצמי, וזאת הסיבה שפעמים רבות הושמדו ציוויליזציות שהופיעו בעבר במין האנושי. מה גם שהמחקר לא יכול אלא להיות מוגבל לתוך העולם החומרי, והגישה היא שרק כשמשהו מוכר הולכים לחקור אותו, ואילו באשר לתופעות שלא ניתן לגעת בהן ולא ניתן לראות אותן בממד של המין האנושי, אך הן קיימות באופן אובייקטיבי, ויכולות להשתקף באופן ממשי במציאות של המין האנושי – כולל רוחניות, אמונה, מילים אלוהיות או נִסים – תחת ההשפעה של דחיית האלוהי אף פעם לא מעזים לגעת בהן.

אם המין האנושי יוכל לרומם את התנהלותו ואת השקפותיו בהתבסס על המוסריות, רק אז תוכל הציוויליזציה של חברת המין האנושי להאריך את משך קיומה, וגם נִסים יוכלו להופיע שוב בחברה של המין האנושי. בחברה של המין האנושי בעבר הופיעו גם כן פעמים רבות תרבויות חצי-אלוהיות חצי-אנושיות, שאפשרו למין האנושי לרומם את הבנתו האמיתית לגבי החיים ולגבי היקום. אם המין האנושי יוכל להביע את ההוקרה ואת הכבוד הראויים כלפי ההתבטאות של הדאפא בעולם, זה יביא אושר ותפארת לאנשים, לעמים ולמדינות. הדאפא של היקום הוא שיצר את הגוף השמימי, את היקום, את החיים ואת ריבוא הדברים, אם חיים סוטים ממנו אז הם מושחתים באמת; אם אנשי העולם יכולים להתאים אליו אז הם אנשים טובים באמת, ובו בזמן זה יביא להם גמול טוב, אושר ואריכות חיים; כמטפח, אם אתה נטמע בו אז אתה אחד שהשיג את הטאו – אלוהות.

לי הונג-ג׳י
24 במאי 2015

 

* לוּן יוּ – דיון, הערה.
* דָאפָא – Dafa – "החוק הגדול" (דָא – גדול, פָא – חוק, דרך).
* גֶ'ן-שָן-רֶן – גֶ'ן: אמת, אמיתיות; שָן: טוּב, טוּב-לב, חמלה, רחמים; רֶן: סבלנות, סובלנות, היכולת לשאת, הבלגה, איפוק.