(כולם עומדים, מחיאות כפיים נלהבות) שלום לכולם! (התלמידים עונים: "שלום מאסטר!" מחיאות כפיים ממושכות) וואו, זאת בוודאי ועידת הפא הגדולה ביותר שקיימנו בשנים האחרונות (מחיאות כפיים). באו הרבה אנשים. שמעתי שגם מסין הגיעו אנשים. זאת ועידת פא של תלמידי דאפא, אז זו הסביבה הטובה ביותר לתלמידי דאפא לתת השראה זה לזה בטיפוח שלהם. באמצעות מה שמשתפים בוועידה אתם יכולים למצוא את ההחסרות שלכם, וגם יכולים לראות את נקודות החוזקה של אחרים ולפתֵח אותן.

בתור מטפחים, אין לכם באמת מודלים לחיקוי. כל אדם מטפח את עצמו, וכל אחד צריך ללכת בנתיב שלו. אין דוגמאות ללכת על פיהן. יש רק עניין אחד: איך לפעול בהתאם לפא. לכל אדם יש התובנות שלו וההרגשות שלו, אז מאוד לא סביר שכשנתקלים במשהו כולם יבינו אותו באותו האופן, ושלכולם תהיה אותה צורת התייחסות ואופן טיפול כלפיו. זה מאוד לא סביר. זה משום שלאנשים יש דרכי חשיבה שונות, והמקור של המחשבות שלהם מסובך. כל המושגים השונים שכל אחד יוצר במשך תקופת הזמן הארוכה, וההבנה לגבי דברים, התפיסות שלו והרגשות שלו – כל ההיבטים הרבים השונים שמרכיבים את ההבנה ואת התובנות של האדם – כל אלה מסובכים מאוד, ולכן קשה למצוא שני אנשים בעלי אישיות זהה. לחקות פעולה של מישהו אחר זה רק ללמוד מפני השטח, ומאוד לא סביר שהמהות תהיה זהה.

בנוסף, אני מצפה מכל אחד להשיג את השלמות המלאה בעצמו. כל אלה שיושבים כאן הם מטפחים כי זאת ועידת פא. יש גם לא מעט מתרגלים חדשים. המאסטר לא ידבר איתכם על דברים מיסטיים מדי. זה בהחלט לא כך שישות יכולה סתם כך לרדת לכאן ולהיעשות תלמיד דאפא. הישויות ביקום הזה הן רבות מספור. בעניין עצום כזה, ייתכן מאוד שכל אלה שהגיעו הם מלכים. אז בהליכה בנתיב של עצמם, ובאימות המוסריות האדירה שלהם באמצעות התעוררות, הם צריכים לעבור את התהליך של להגיע להבין דברים בעצמם, ואת תהליך הטיפוח של עצמם, עם הגורמים והמאפיינים של עצמם. אז כל אחד חייב ללכת את הנתיב שלו. וזה, בין היתר, מסביר מדוע במהלך השנים היו כל מיני מצבים שהופיעו בין תלמידי הדאפא, הבנות שונות בטיפוח ואי הסכמות כשעובדים יחד.

כמובן, כשצריך לעשות משהו בפרויקט של דאפא, אתם צריכים להניח בצד ככל האפשר את הדברים של עצמכם כך שתוכלו להשלים את מה שנדרש לעשות בפרויקט. זאת העדיפות הראשונה. אז אתם צריכים לשתף פעולה. אבל בהשלמת המשימה אתם תביאו איתכם את האופן בו אתם עושים דברים, וזאת השתקפות של כך שאתם הולכים את הדרך של עצמכם בטיפוח. המאסטר מכיר בזה, ואין בכך פסול. זה בלתי נמנע שכל אחד יעשה את הדברים באופן הזה. בהחלט אי אפשר שכולכם תהיו אותו הדבר, כאילו שנוצרתם מאותה תבנית. לכן, המצוקות שתיתקלו בהן, המהמורות שבדרך הטיפוח שאתם חווים – לא משנה איזו מין דרך זאת תהיה, מפרכת או מלאה מהמורות או מה שלא יהיה – כל אלה למען המטרה של אימות והשגה של סטטוס הפרי שלכם, ושל אימות הדרך שלכם לשלמות המלאה הסופית ולכל מה שתשלימו.

בתהליך הטיפוח שלכם עברתם הרבה קשיים והרבה מבחנים, ובאותו הזמן, צלחתם את הרדיפה הזאת שיש לומר שהיא חסרת תקדים בהיסטוריה. אתם יודעים, הנוצרים נרדפו במשך 300 שנה והבודהיסטים עברו חמש מצוקות דהרמה, כשבין בודהא שאקיאמוני לבין הברהמניזם המקורי הופיע בזמנו עימות גדול מאוד. אבל הדברים האלה לא היו אכזריים כמו המק"ס המרושעת. זה הכוחות הישנים שהובילו את זה ברמות גבוהות. בחברה של המין האנושי קיימים באותו זמן הישר והסוטה, הטוֹב והרע, הטוּב והרֶשע. הם יוצרים יחס של איזון. אם לא היה טוּב, אנשים לא היו יודעים מה זה רֶשע; אם לא היה רֶשע, אנשים לא היו יודעים מה זה טוּב. בטיפוח, הקיום של הטוּב נותן לאנשים אמת-מידה, ואילו הקיום של הרֶשע מאפשר למטפחים להבין את הדרך להגיע לאמת-המידה. זה מאפשר למטפחים להשלים את עצמם בטיפוח שלהם, ואלו הם נסיבות ותנאים חשובים שהעולם האנושי מספק למטפחים כדי לרומם את החיים שלהם. זה משהו שנקבע אז כשנבראה החברה האנושית: אם רוצים לטפח, כך זה חייב להיעשות. הכוחות הישנים ניצלו את המאפיין הזה של העולם האנושי, והפכו אותו לאבסולוטי.

המאפיין הזה של העולם האנושי הוא תופעה שאינה קיימת באף ממד אחר ביקום. רק בסביבה הזאת של החברה האנושית, שבה טוֹב ורע קיימים באותו הזמן, הדברים מתבטאים באופן בולט כל כך. ורק כך אנשים יכולים לטפח. כמובן, זה לא רק הדברים האלה. יש גם גורמים כמו אשליה, סבל ורגשות. הכוחות הישנים ניצלו בדיוק את התופעה הזאת ויצרו את הרדיפה העצומה הזאת כדי כביכול לבחון את תלמידי הדאפא. כפי שהם אומרים, זה כדי לאפשר להביא את תלמידי הדאפא שיכולים להגיע לשלמות המלאה להשיג את השלמות המלאה. כמובן, כפי שהמאסטר אמר לכם לעתים קרובות, אני לא מסכים לדברים האלה שהכוחות הישנים תכננו ואני לא מכיר בזה. יש לי הדרך שלי להציל את הישויות החיות, ואני הבאתי איתי את מה שאני רציתי לעשות. אבל הכוחות הישנים עשו בגניבה את הדברים האלה שלהם. אז דברים כמו הרדיפה של הנוצרים או של הבודהיסטים שהזכרתי עכשיו – הם חושבים שזה נתיב שמוכרחים ללכת בו כשהולכים לעבר השלמות המלאה והופכים להיות אדם מואר. הם חושבים שזה חייב להיעשות כך, ושאי אפשר לעשות את זה אם הולכים בנתיב אחר. כאשר השתמשתי בעקרונות פא גבוהים אף יותר להצביע להם על כך ששימוש בגישה שלהם על תלמידי הדאפא תהיה הפרעה מרושעת, הם עוד אמרו: "רק כך אנחנו יודעים לעשות".

אבל האם פוא פא אינו כל יכול? אף אחד לא דמיין שאני אשתמש באמנויות הבמה כדי להציל אנשים. זה גם כן משהו שהם לא היו מסוגלים לחשוב עליו.

פוא פא הוא כל יכול. זה שעושים טיפוח-תרגול בתוך החברה האנושית – גם זה משהו שהם לא חשבו עליו.

אז מה הגישה שאני רציתי להשתמש בה?

כל היקום הזה כבר נעשה רע, ולכל הישויות החיות יש כמויות אדירות של קארמה. ישוע אמר שלאדם יש חטאים, ולמעשה במילים של אסכולת הבודהא, בני האדם יוצרים ללא הרף קארמה במהלך חייהם ויוצרים קארמה של חטא. זאת אומרת שבמשך המהלך המתמשך של ההתגלגלות מחדש אנשים יצרו חובות קרמתיים רבים גלגול אחר גלגול. אולי האדם היה חייל והרג אנשים בעבר, או שאולי היה קַצָב, או שהוא ניצל אחרים, או שעשה משהו נורא. למעשה, כולם כבר הגיעו למצב הזה, והקארמה ממלאת את הגוף שלהם. החברה האנושית כולה היא ביסודו של דבר כך. גם הישויות ברמות הגבוהות יותר כבר לא עומדות באמת-המידה, ואפילו אמת-המידה השתנתה כשהדברים הגיעו לשלב הזה. אז אם רוצים להציל את כל הישויות החיות האלה, חישבו על זה, בהחלט אי אפשר להשיג את זה באמצעות הדרך שלהם, והמציאות הוכיחה שזה לא יעבוד בכלל. גם הם יודעים את זה, אז הם בכלל לא רצו להציל כל כך הרבה אנשים. שמעתם בנבואות מהעבר "מתוך עשרת אלפים ישארו אלף", או משהו כמו "רק אחת מעשר משפחות תשרוד", כל מיני נבואות דיברו על העניין הזה. זה אומר שהם לא רצו לתת לאנשים להינצל באמת, ורק רצו להשאיר את אלה שהם חושבים שהם בסדר.

אבל למעשה, הישויות החיות שוות כולן. במהלך השנים המתמשכות, הישויות החיות נעשו לא מתאימות עוד לאמת-המידה, הושחתו, וכל דבר כבר לא בסדר. זה משום שהחוכמה של הקוסמוס עצמו הוגבלה למה שנקרא "יצירה, התייצבות, התדרדרות, היכחדות". אז אלא אם משנים את היצירה-התיצבות-התדרדרות-היכחדות הזה, הישויות החיות יתנוונו באופן טבעי בתוך התהליך הזה של היצירה-התיצבות-התדרדרות-היכחדות. בַזמן שבו הקוסמוס נוצר, הטבע של הישויות החיות היה זהה לטאו וזהה לפא של הקוסמוס; שלב ההתייצבות היה תקופה יחסית טובה, הנורמות המוסריות בכל רמה של קיום התאימו לאמת-המידה של הקוסמוס; במהלך הזמן של ההתדרדרות, הדברים התחילו להחליק מטה במדרון, והמוסריות בעולם התדרדרה מיום ליום; ובמהלך הזמן של ההיכחדות, הדברים כבר לא בסדר, וכשזה מגיע לסוף אי אפשר לתת לזה להמשיך להירקב הלאה. מה לעשות? מפוררים. ואחרי שמסיימים לפורר לא יהיה עוד שום דבר, כל החיים והחומר ביקום לא יתקיימו עוד. אז אם רוצים אותם, צריכים ליצור אותם מחדש. זה העניין. אז אם לא משנים את הדבר המהותי הזה, הישויות החיות יעברו שינויים במהלך היצירה-התייצבות-התדרדרות-היכחדות.

אז של מי החטאים האלה בסופו של דבר? אם שואלים אותי, החטאים האלה הם לא של אף אחד. בתוך תכונת היקום של יצירה-התייצבות-התדרדרות-היכחדות, הישויות החיות יכולות לעשות רק כך. זה משום שהחוכמה של היקום לא מספיקה. לכן, אני חושב שהדרך הטובה ביותר היא שכל הישויות החיות ינקטו ביישוב בדרך טובה (שַאן-ג'יֶה)! לא משנה מי חייב מה למי, כולם יפסיקו לרצות בחזרה את החובות שלהם, כי לכל אחד יש חטאים. אם כולם יפסיקו לרצות בחזרה את החובות שלהם, אם כולם ישתמשו בגמול טוב כדי לפתור את הדברים האלה במהלך תיקון הפא, ויצעדו לעבר העתיד, כמה נפלא זה יהיה! (מחיאות כפיים נלהבות) הישויות החיות בוודאי יאהבו את זה, וכולם ישמחו. זה מה שאני רציתי לעשות בהתחלה.

אבל הכוחות הישנים שינו את כל זה, ויצרו מצוקה דמונית כזאת, וזה גם רוע שאין לו תקדים בהיסטוריה. חישבו על זה כולכם, קצירת איברים מאנשים חיים. ברומא העתיקה, בזמנים המרושעים ביותר של הרדיפה נגד הנוצרים, היא עדיין לא הייתה מרושעת עד כדי כך. הדבר האכזרי ביותר שהם עשו היה להרוג אנשים. הרֶשע הנורא ביותר על פני כדור הארץ הוא הרֶשע הזה שתלמידי הדאפא נשאו ועמדו מולו ברדיפה. הכוחות הישנים חושבים שמכיוון שהגעתם מרמות גבוהות כל כך, ומכיוון שאתם הולכים לאמֵת סטטוס פרי גדול כל כך ולהפוך למלכים גדולים כל כך, אם יפעילו עליכם מצוקות קטנות ולא אמצעים שהם מרושעים באופן עצום כל כך, האם תוכלו לטפח עד למעלה? זאת הלוגיקה שלהם.

אתם יודעים שהפא שהמאסטר מלמד, אף על פי שהמשמעות הפנימית שלו עצומה, על פני השטח הוא פשוט וישיר ביותר. כשאמרתי שזה שדיברתי בעקרונות ושפה פשוטים כאלה גרם בלבול לישויות החיות, התכוונתי למעשה לישויות ברמות הגבוהות. במהלך ההיסטוריה אנשים דיברו על האם בעתיד, בהצלה של האנשים, יהיה קשה לקבל את הפא וקשה להשיג את ההזדמנות. ובעבר אלה לא היו רק אנשי העולם שדיברו כך, גם אלוהויות חשבו שבסוף, כשהפא יופץ, כשבסוף יגיע הזמן של הצלת הישויות החיות, יהיה בוודאי קשה מאוד להשיג את ההזדמנות, ובוודאי יהיה קשה להתעורר אליה – רק אלה שהם חכמים במיוחד יוכלו להתעורר אליה – ויהיה צריך לסבול הרבה קשיים כדי למצוא אותה. חישבו על זה: אם זה היה כך, האם זה היה הוגן? זה לא היה הוגן. רבים מהישויות המוארות שהגיעו לעולם אולי התגלגלו להיות נכים, או שנהיו כבדי שמיעה או ראייה מפאת זקנתם. האם זה יהיה הוגן כלפיהם? זה לא יהיה הוגן. אז הפא שהמאסטר מלמד הוא הכי פשוט וברור, אז הן [הישויות ברמות הגבוהות] דווקא לא מאמינות לו, ובהיבט הזה הן פעלו אפילו גרוע יותר מאנשי העולם.

העקרונות פשוטים והשפה פשוטה, כמעט שאין בזה מסתורין. אמרתי שהפעם הזאת הפא יועבר לישויות החיות באופן שהוא שוויוני לחלוטין. אמרתי שהשער הגדול נפתח – נפתח עד כדי כך שכבר אין שער – וזה העיקרון למעשה. אבל הכוחות הישנים עדיין מתעקשים לעשות את מה שהם רוצים. כמובן, עכשיו הם כבר מבינים, הם יודעים שכל מה שהם עשו היה למעשה להרוס את עצמם. כל מה שהם עושים נובע מכך שהכוחות הישנים ברמות הגבוהות יותר מנצלים [את הסיטואציה הזאת] כדי להשמיד את הישויות החיות ברמות שמתחתיהם שהחטאים שלהן גדולים, משום שהישויות החיות האלה ביצעו את החטא הגדול ביותר – לשנות את מה שאני רציתי לעשות. אבל לא משנה מה, כל מה שהרדיפה הזאת הביאה מגיע לסיומו בהדרגה, ולא ניתן להשיבו. הם לא יכולים לשלם על [על מה שהם עשו]. מה שהם הפריעו לו הוא תיקון הפא של היקום, והחטא פשוט עצום.

רוב אלה היושבים כאן היום הם תלמידי דאפא שמחוץ לסין. למעשה, תלמידי הדאפא שבסין הם הגוף העיקרי. זה משום שהמלכים של כל קבוצה אתנית מכל תקופה בהיסטוריה התגלגלו לסין, כמו גם ישויות מרמות גבוהות ואפילו מרמות גבוהות יותר.

ההופעה החיצונית של האדם יכולה להשתנות על ידי המושגים שלו. המק"ס המרושעת פגעה בתרבות הסינית המסורתית, וזאת תרבות חצי-אלוהית – התרבות הקרובה ביותר לאלוהי. אתם יכולים לחוש בכך כשאתם צופים בשן-יון, נכון? ובנוסף, המפלגה המרושעת החדירה באנשים את הדוקטרינה המרושעת כל כך של המאבק, שהפכה את האנשים לכאלה שמתחרים זה בזה ונאבקים זה בזה. הסינים עצמם מודעים עכשיו לכך שבכל פעם שסינים נמצאים ביחד, לא משנה היכן, הם יריבו זה עם זה. אנשים רבים מלאומים אחרים תוהים מדוע הסינים "לא מאוחדים". למעשה יש לכך סיבות עמוקות. הכוחות הישנים רצו לבלגן את הדברים האלה בכוונה, לבלגן אותם עד להיקף הזה. ואחרי שעשו בלגן שכזה, הם יסתכלו איך תטפחו אז. המקור שלכם גבוה כל כך, הישויות שאתם מייצגים רבות כל כך, סטטוס הפרי שלכם כשתגיעו לשלמות הוא עצום, אז הם החליטו להפוך את סין לבלגן שכזה. [מה שהם חשבו היה:] "אנחנו נכיר בך רק אם תוכל לטפח מתוך סיטואציה כזאת. אם לא תוכל להצליח בטיפוח באופן הזה, אז זה אומר שהאופי שלך גרוע מדי. אנחנו מכירים רק באלה שמצליחים בטיפוח בתוך סביבה מרושעת כזאת". וזה מה שהם עשו. באופן יחסי, הדברים לא כל כך מרושעים מחוץ לסין; אין שום מקום שאפשר להשוות אותו לסביבה ההיא של סין, והאנשים שם בעצמם לא יודעים שהם הפכו לכאלה. בין תלמידי הדאפא יש גם רבים שלא התקדמו במרץ, או שלא היו קפדנים לגבי עצמם, שעוררו בלגן בין המטפחים בגלל ההשפעה של תרבות המפלגה.

אבל לא משנה מה, הכול הגיע עכשיו לרגע הסיום. לרֶשע כבר אין הכוח לארגן סיבוב נוסף של רדיפה מרושעת כמו זאת. זה משום שהגורמים המרושעים שפעלו נוצרו על ידי הכוחות הישנים בממדים רבים, והגורמים המרושעים האלה הוכנו במיוחד למען הרדיפה הזאת, כולל כל מיני דברים מבולגנים – עכשיו מרביתם הושמדו, אז נראה שהסביבה נעשית יותר ויותר רגועה. אבל כל עוד זה לא נגמר, הרֶשע יהיה מרושע באותו האופן, זה בדיוק כמו רעל, הוא פשוט רעיל, אם תבקש ממנו לא להיות רעיל הוא לא מסוגל. אז אין עליכם להרפות. נסו ככל שאפשר לא להשאיר לכוחות הישנים פרצות לנצל בטיפוח שלכם. באשר לדברים של הסוף, המאסטר יראה איך לטפל בהם.

כמטפח, לא משנה מה, היות שאתה אדם שנמצא על הנתיב לאלוהות, אז אתם יודעים, אדם שנמצא על הנתיב לאלוהות אינו ישות רגילה או אדם ממוצע. אבל אתם מטפחים בין האנשים הרגילים, אז מבחינת ההתנהגות, או אפילו מבחינת הלבוש, הגינונים, או הדיבור שלכם, לא יהיו ממש הבדלים מאנשים רגילים; יש רק הבדל גדול אחד: כשאתם נתקלים בקונפליקטים או כשאתם נתקלים בכל מצב, אתם יכולים להסתכל פנימה כדי למצוא את הגורם: "האם זה משום שעשיתי משהו לא נכון? האם יש בעיה אצלי שגרמה לחוסר ההרמוניה הזה?" זה ההבדל הניכר היחיד ביניכם לבין אנשים רגילים. כמובן, ההבדל הזה יתבטא בהתנהגות שלכם. אנשים רגילים ירגישו שהמזג שלכם שונה, או שיחשבו שתלמידי הדאפא הם טובי לב ביותר, והם ירצו לבוא במגע עם תלמידי דאפא. היות שאתם, אחרי הכול, מטפחים, השדה שמסביבכם הוא שדה של טוהר וטוּב – משהו שאין לאנשים רגילים. אז אתם שונים בהיבט הזה, ואנשים יחושו בכך.

אז זאת אומרת שאף על פי שתלמידי הדאפא הם מטפחים, מבחינת ההופעה קשה להבחין ביניהם לבין אנשים רגילים. זה בעיקר כך כשמטפחים בין אנשים רגילים, ואפילו עוד יותר כך כשמטפחים בסביבה מסובכת שכזאת. אז זה קשה למטפחים. אני זוכר שכשרק קיבלתם את הפא, ברגע שראיתם את הפא הזה – בעיקר אלה שבשתי הקטגוריות הראשונות מבין השלוש שדיברתי עליהן בעבר – באמת הייתה לכם שמחה עצומה בלב! כמה נפלא! סוף סוף מצאתי! האם עשרות אלפי שנות ההתגלגלות וההמתנה לא היו בדיוק בשביל זה? בזמן ההוא, התחושה ממעמקי ישותכם גרמה לכם להיות מסוגלים להניח כל החזקה אנושית ולהיות נחושים לטפח את עצמכם היטב. ההתרגשות הזאת יכלה לגרום לכם להתקדם במרץ. אבל עם חלוף הזמן, התחושה הזאת אבדה בהדרגה. עצלנות אנושית וכל מיני מושגים אנושיים, ומגוון של דברים מבולגנים שלמולכם בחברה גרמו לפיתוי ולהפרעה עבורכם. לכן, יש אמרה: "טפח כמו בהתחלה, ובוודאי תשיג את השלמות המלאה". לעתים קרובות אנשים אומרים לי דברים כמו: "בעבר, כשקראתי את הפא, הרמה שלי התרוממה מהר כל כך. וכשקראתי את הספר כל הזמן נגלו לפני דברים ששיפרו את הבנתי, מדוע עכשיו אינני חש כך יותר?" אז חישבו על זה בעצמכם, האם " טיפחתם כמו בהתחלה"?

למעשה כבר אמרתי מקודם משהו כזה, אמרתי שבבוא הזמן, כתלמידי דאפא, כולל תלמידים חדשים, כל עוד אתם עושים טיפוח, אדחף אתכם מהר מאוד למקום שלכם. לאיזה מקום? למקום שממנו הגעתם, לא משנה לאיזה גובה, תידחפו למקום שלכם בתוך זמן קצר מאוד. על פני השטח, הגוף האנושי לא עובר שינויים גדולים כל כך. כדי שתוכלו להביא לידי ביטוי כוחות גדולים כל כך אתם צריכים שיהיו לכם מחשבות נכונות חזקות כל כך, ורק אז תוכל להיות לכם השפעה כזאת; המחשבות הנכונות שלכם צריכות להיות טהורות עד לדרגה הזאת, ורק אז תוכל להיות לכם השפעה גדולה כזאת.

אתם יודעים, עבור ישות שמימית, להזיז הר זה שום דבר, להזיז הר זה קל מאוד. אבל לישות הזאת אין לבבות אנושיים. ההשקפה שלה אלוהית לחלוטין והמצב שלה אלוהי לחלוטין. האם היא תוכל לעשות את זה עם לבבות אנושיים? בהחלט לא. יש מטפחים שיכולים לעשות את זה, ויש כאלה שלא, זהו עניין של האם המחשבות הנכונות שלך מספיקות או לא. אפשר לעשות את זה רק כשהמחשבות הנכונות טהורות עד לרמה הזאת.

יש אנשים שאומרים שהם חושבים שהם טהורים, אבל למעשה זה לא כך, יש להם כל מיני מחשבות מבולגנות, ודברים רבים שנוצרו לאחר הלידה. אפילו מחשבה שאתה חושב שהיא מאוד פשוטה, אולי נקודת המוצא שלה, הגורמים לה, או הדברים המתלווים אליה אינם טהורים. אם מטפח יכול לשמור על מחשבות נכונות חזקות כל הזמן במהלך הממושך של הטיפוח-תרגול, לשמור על מצב מחשבה כמו שהיה לו כשהוא קיבל את הפא בהתחלה, מצב המחשבה הטהור הזה, אז זה באמת יוצא מן הכלל, וכשאלוהויות יראו אותך הן יגידו שאתה יוצא מן הכלל. אבל זה קשה. כי ידעתי כבר מהזמן ההתחלתי שהפצתי את הפא שיהיו לכם לבבות אנושיים שיפריעו במהלך הטיפוח שלכם. אחרת לא הייתי כותב את כל המאמרים האלה ב"יסודות להתקדמות במרץ" כדי לתקן כל הזמן דברים בטיפוח שלכם, כדי להשגיח עליכם ולדחוף אתכם קדימה, ולהצביע על הבעיות שאתם נתקלים בהן בטיפוח. ידעתי שהבעיות האלה יגיעו. זה היה אותו הדבר אצל מטפחים בעבר שלא היו תלמידי דאפא. אותן בעיות התקיימו תמיד. מי שיכול לטפח כמו בהתחלה, יוכל בוודאות להגיע לשלמות המלאה.

כמובן, באשר לתלמידי דאפא המטפחים בסביבה הזאת של חברת האנשים הרגילים, אז ההפרעה היא גדולה. המאסטר ראה את זה. אף על פי שצורת הטיפוח שלכם היא כזאת שלא הייתה לאנשים בעבר, אמת-המידה שיש להגיע אליה היא מחמירה. אתם קראתם את זה ב"ג'ואן פאלון". בטיפוח-תרגול אתם באמת צריכים להיות כמו מטפחים. לכל הפחות אתם צריכים באופן קבוע לשמור על מחשבה נכונה צלולה, ושבכל מיני סביבות מסובכות, כשנתקלים בקונפליקטים שונים, או כשלפתע צצות בעיות, תהיו מסוגלים לטפל בזה כמו מטפחים – רק כך זה יעבוד.

כמובן, קשה להשיג את זה, נכון? וזאת הסיבה שלתלמידי הדאפא היו מצבים מסובכים בטיפוח שלהם. יש שטיפחו היטב, יש שלא טיפחו היטב, יש שהתנהגו כך, ויש שהתנהגו אחרת. ואתם יודעים,שיש גם תלמידי דאפא שמתו. כמובן, כבני אדם, איך יכול להיות שאנשים לא ימותו? בעיר גדולה אנשים רבים מתים בכל יום. לידה, הזדקנות, מחלה ומוות הם תבנית קבועה עבור המין האנושי. אז בין קבוצה גדולה כל כך של אנשים, עשרות מיליונים של תלמידי דאפא, אם אף אחד לא ימות ואם כולם יטפחו ביציבות מבלי ליפול לעצלנות בזמן שהם מתקדמים במרץ, זה יהיה באמת פלאי, וזה ישבור את האשליה. זה בדיוק משום שיש אנשים שלא מתקדמים במרץ שבעיות צצות. אבל היות שאחרי הכול זו קבוצה של מטפחים, שיעור המוות נמוך מאוד. בנוסף, הכוחות הישנים, כדי לבלגן את הסביבה הזאת, כביכול לבחון אנשים ולראות אם ההבנה שלכם את הפא היא אמיתית או לא, ואם אתם מאמינים או לא, הם ערבבו בכוונה את האמיתי ואת המזויף וגרמו לאנשים שלא יוכלו לראות בבירור.

ועד כמה זה מבולגן? הנה דוגמה: יש תלמידי דאפא שהם ומשפחתם מתקדמים מאוד במרץ. הם נראים טוב מאוד לאחרים, ואפילו יש אנשים שמנסים ללמוד מהם. הם מסתכלים איך הם מטפחים ומטפחים באותו האופן. אבל אמרתי שעבור מטפחים אין מודלים לחיקוי. אם אתה הופך מישהו למודל לחיקוי במקום לנסות להבין את הפא בעצמך, זה יביא צרות. הכוחות הישנים אולי יחשבו שאתה רק מסתכל על איך שהוא מטפח במקום ללכת להבין בעצמך את הפא, אז יכול מאוד להיות שהם יגרמו לו למות. כמובן, עבור תלמיד דאפא, למות זה גם כן להגיע לשלמות, זה בטוח. כי אפילו לגבי אדם רגיל, כשאתם מצליחים להציל אותו באמצעות הבהרת האמת, הוא יוכל אפילו לחזור למקום שלו, אז על אחת כמה וכמה אדם שמטפח בדאפא. בנוסף, אלה הכוחות הישנים שתכננו שהוא יעזוב את העולם בנסיבות לא רגילות, אז בוודאי שהוא צריך להגיע לשלמות המלאה.

זה מה שהכוחות הישנים עשו מהעניין הזה, הם משתמשים בשיטה המרושעת הזאת לבחון אחרים, לבחון אנשים באמצעות העניין הזה. "מה עכשיו? אתה חושב שהוא טיפח היטב והוא מת, האם עדיין תאמין?" העניינים האלה התרחשו פעמים רבות. לתלמידי דאפא רבים הייתה התנסות כזאת, וכולנו מודעים עכשיו לטקטיקות של הכוחות הישנים. אבל מבחינת הדרישות של המאסטר, הטיפוח הוא רציני; בן אנוש לא יכול לטפח לאלוהות רק על ידי כך שישב שם וילגום תה ויקרא קצת את הספר. רק כשמסוגלים לטפח באמת בנתיב הזה, זה יעבוד.

במשך הטיפוח, בדיוק בגלל שמטפח לא יכול לשמור תמיד על אותו מצב מחשבה מההתחלה ועד הסוף – ולטוס מעלה כמו טיל בזמן שהוא מבסס את הרמות של עצמו באמצעות התקדמות במרץ – שבאופן בלתי נמנע יופיעו מצבים שונים. הכוחות הישנים יבלגנו את הסביבה הזאת כדי לבחון את לב האדם וכיוצא בזה. וזה לא רק אלה. יש דוגמאות רבות אחרות. ועוד יותר מכך מיותר לציין מה שקורה בסין. ההתבטאות של הרֶשע ברדיפה היא חלק ממערכת השיטות האלה שהם תכננו. המטרה שלהם היא להצליח בדברים שהם תכננו, ולאפשר לתלמידי הדאפא שהם חושבים שהם בסדר להגיע לשלמות המלאה. אבל לא אכפת להם מי יכול להגיע לשלמות המלאה ומי לא. רק אכפת להם לגרום לאלה שיכולים לעמוד בסטנדרט במהלך הרדיפה להגיע לשלמות, ולהשלים את מה שהם רוצים לעשות.

במהלך הרדיפה אני התבוננתי בקפידה, יש מתרגלים שבאמת לא לומדים לקח. כשמישהו רק השתחרר ממחנה העבודה, ההחזקה שלו להתפארות והלבבות האנושיים שלו שוב עולים. אפילו כשבן אדם רגיל עובר משהו הוא ילמד מכך לקח וישקיע בכך מחשבה. אז מטפח על אחת כמה וכמה צריך לחפש היכן הסיבות לכך שהכוחות הישנים יכלו לנצל את הפרצות שלו, וצריך לחפש את הבעיות שבעצמו. לא אדבר עוד על הדברים האלה בוועידת הפא. המצב בסין מסובך. יש כל מיני סוגים של חשיבה אנושית, כל מיני קונפליקטים, והם משתנים בכל מיני דרכים בתוך הסביבה המסובכת ההיא. אתם צריכים לחפש ברצינות בעצמכם, ולהפחית את ניצול הפרצות של הכוחות הישנים.

אדבר עכשיו על נושא אחר.

אתם יודעים, לאחרונה NTDTV, הפרויקט הזה שעושים תלמידי דאפא כדי להבהיר את האמת, עבר שינויים. אני חושב שזה נורמלי לחלוטין. תלמידים רבים דנים בזה. כשיש גישות ורעיונות לעזור להשיג תוצאות טובות בדברים שתלמידי דאפא צריכים לעשות ובפרויקטים של הבהרת האמת, בואו נעשה אותם. זה נורמלי. אבל יש מתרגלים שלא פעלו כל כך טוב בדרך כלל, או שאפילו היו להם דעות [שליליות] על המתאם הקודם, אבל בזמן הזה [כשהדברים השתנו] הם דווקא מתחנפים אליו. בהתחלה המתאם הקודם היה רגוע ושליו [ביחס לשינויים], התרעתי בפניו על כך מראש ודיברתי איתו על העניין הזה. אבל אז היו אנשים שהתחילו לרכל: "לא היינו גרועים כל כך, נכון? איך מחליפים אותך פשוט כך?" (המאסטר מצחקק) כמובן, מטפחים מתנהלים אחרת אחרי הכול, ברגע שדיברתי על כך עם המתאם הקודם הוא הבין מיד.

כמטפחים ישנה השאלה איך תגיבו לדברים שהמאסטר רוצה שתעשו. אם המאסטר מבקש שמשהו ייעשה באופן מסוים, בטוח שיש לכך סיבה הגיונית. האם לא הגעתם לכאן כדי לעזור למאסטר לתקן את הפא? אז מדוע אינכם משתפים פעולה עם מה שהמאסטר רוצה שייעשה ומשלימים את זה, ובמקום זאת הולכים לעשות דברים שאינכם אמורים לעשות? ואומרים דברים שאינכם אמורים לומר? האם אתה מטפח? האם אתה תלמיד שלי? האם אתה קורא לי מאסטר?

למעשה, חישבו על זה כולכם, דיברתם עכשיו על השן-יון ועל ההצלחה של השן-יון. אמרתי בעבר שההיסטוריה האנושית היתה אמורה להסתיים ב-1999. כשאנשים עשו חגיגה גדולה כשהצליחו להגיע לשנת 2000, חשבתי על זה, ואני אומר שזה הצד היודע של האנשים שחגג. זה שהצליחו להגיע לזמן הזה, ושיש תקווה להישרדות, זה באמת היה משהו שראוי לחגוג אותו. אבל האם אפשר להאריך כך את הזמן בלי סוף? אם תפוח הוא רקוב עד היסוד ואתה משאיר אותו שם, האם זה יעבוד? כשיש תולעים שזוחלות בכל מקום והוא פולט ריח רקוב, האם אפשר עדיין להשאיר אותו שם? כמה זמן נשאר עוד, בסופו של דבר? אנשים דיברו על העניין הזה בתקופה ההיסטורית האחרונה. זאת אומרת, האנשים מודאגים. אם תשאלו אותי, אמרתי מזמן לתלמידי הדאפא שבדיוק מכיוון שהקוסמוס עובר תיקון פא, המקום הזה הפך למוקד של תיקון הפא ואין-ספור תלמידי דאפא מאמתים כאן את הפא – וזאת הסיבה שהזמן הוארך. אז זאת אומרת שאלה תלמידי הדאפא שגרמו לו להישמר. לשם מה להישמר? כדי לתת לאנשים הזדמנות אחת נוספת. הוא נשמר כדי שתלמידי הדאפא יוכלו להציל אנשים כאן. אל תסתכלו רק על כמה שאנחנו נושאים כאן קשיים.

יש תלמידים שאומרים "אני פשוט נושא ונושא". נושא מה?! לא משנה כמה קשה תהיה הסביבה אתם עדיין צריכים ללכת לעשות את שלושת הדברים. ללכת להציל את הישויות החיות זאת האחריות של תלמידי הדאפא! ההגעה לשלמות של תלמיד הדאפא היא בהחלט לא ההגעה האישית לשלמות, אלא שחייב להיות שבהצלת הישויות החיות אתם מובילים אין ספור ישויות להגיע לשלמות. זה כך לגבי כל אחד מכם! (מחיאות כפיים) אז אם זה כך, חישבו על זה, במשך התקופה ההיסטורית הזאת האם אין עליכם לשחק את התפקיד הראשי?

בזה שהמאסטר מוביל אתכם בעשיית השן-יון המאסטר למעשה מעניק לכם מודל. הפכתי את השן-יון למופע הטוב ביותר בעולם. לכל הפחות בהיבט של אמנויות הבמה, וההיבט של האמנות, השן-יון משחק את התפקיד הראשי. אז מה לגבי הפרויקטים האחרים שלנו? כשמה שאתם עושים זוכה לקצת הצלחה אתם כל כך מרוצים מעצמכם. אבל האם שיחקתם את התפקיד הראשי [בתחומכם]? אפילו לא הצלחתם לשחק את התפקיד המשני, ובחלק מהמקרים שיחקתם את התפקיד של הליצן! האם זה מה שתלמידי הדאפא אמורים לעשות? האם זה מה שהמאסטר מבקש מכם לעשות? יש האומרים: "אין לנו מספיק כספים עכשיו, אז איננו מצליחים להניע את הפרויקט". אבל זה משום שלא פעלתם בו טוב. לא התייחסתם אליו כאל משהו שתלמידי הדאפא באמת צריכים לעשות, וכמיזם אמיתי שצריך לתפעל. גוף תקשורת בין-לאומי לא נחשב לחברה גדולה אם אין לו הון חוזר של מאות מיליונים. כמובן, כשאני אומר זאת כך, יש בוודאי אנשים שיחושו לחץ. אני לא אומר שזה לא בסדר אם לא תשיגו את זה. אני רק מדבר על העניין הזה מבחינת העיקרון, רק אם נעשה כך זה יעבוד.

יש אנשים שאיך זה שהם כל כך צרי מחשבה? איך זה שהמחשבה שלהם כל כך מוגבלת בטווח שלה? אם חברת התקשורת שאתם מפעילים הייתה יכולה באמת להיות מבוססת היטב בזרם המרכזי של החברה, ובאמת להפוך לחברת תקשורת גלובלית, חישבו על זה, האם לא תהיה לה השפעה עצומה בחשיפת הרוע ובהובלת המין האנושי לכיוון החיובי? וכמה עוצמתי זה יהיה בהצלת ישויות חיות? לא השגתם את זה, ובמקום זאת אתם אפילו מקווים לעתים קרובות שכלֵי תקשורת רגילים יעשו משהו עבורנו! כלֵי תקשורת של אנשים רגילים לא יעשו את זה עבורכם, מכיוון שהם אינם כלי תקשורת שתלמידי דאפא מפעילים. זה אתם שמאמתים את הפא, לא אנשים רגילים. אז זה העניין. לפעמים אתם רוצים שכלֵי תקשורת של אנשים רגילים יעשו משהו עבורכם, ואז הם עושים את ההיפך, נכון?

אדבר עוד קצת על הנושא של השן-יון. למתרגלים רבים יש מחשבה כזאת: זה פרויקט שהמאסטר מוביל את העשייה שלו. למעשה, בזה המאסטר נותן לכם דוגמה, בעוד שדברים רבים אחרים צריכים להיעשות על ידיכם. אבל יש לי תוכנית לגבי כל צעד וצעד באשר לאיך לעשות את השן-יון.

בהתחלה, בתור להקת אמנויות במה, כדי להצליח להתבסס ולקבל הכרה בחברה – קל יותר לדבר מאשר לעשות. ובמיוחד בארצות הברית, כשאנחנו סינים, מיעוט אתני. אפילו קבוצות אמנויות במה אמריקניות צריכות לעבור כמה עשורים עד שיצליחו לפרוץ ולהשיג השפעה. אז מה נעשה? המאסטר ביקש מתלמידי דאפא רבים בכל אזור להשתתף, ביקשתי מכולכם לשתף פעולה באופן אקטיבי, כדי להפוך את ההשפעה של השן-יון לגדולה. זהו גורם אחד [להצלחתה].

גורם נוסף הוא שהיה צריך להבטיח את האיכות של התוכנית. לכן השגחתי באופן ההדוק ביותר על ההשפעה הישירה על הקהל. כוריאוגרף נוטה להסתכל על ההשפעה מנקודת המבט של הריקוד וקשה לו לדמיין איך הקהל רואה את זה. מנצח נוטה להתמקד בהופעה של התזמורת. ואלה העוסקים בתאורה ובסאונד נוטים לשים דגש על הרעיונות של עצמם. אני לא כך, אני מסתכל ישירות על האפקט הכולל על הקהל, והאם העוצמה שבה משולב כל אחד מהמרכיבים בכל קטע וקטע היא מתאימה, כדי להבטיח שהמופע בכללותו ישיג את ההשפעה הרצויה על הקהל.

אז כשהאיכות של התוכנית השתפרה, יחד עם שיתוף הפעולה של המתרגלים בכל מקום, ובנוסף – אלה מטפחים שעושים את הדברים – כל מה שמוצג הוא טוּב טהור ויופי טהור, ויתרה מכך, הוא נושא את האנרגיה החיובית העוצמתית של המטפחים. אחרי הכול תלמידי הדאפא הגיעו לכאן כדי להציל את הישויות החיות, אז באשר לכל מה שתלמידי הדאפא עושים אי אפשר שזה ייעשה לשווא, וחייבים להיות אחראים להצלת הישויות החיות. כמובן, הדברים האלה מתבטאים באופן בולט ביותר במופע. רבים בקהל חשים או רואים שאלוהויות פועלות על הבמה. בפרויקטים אחרים שתלמידי דאפא עושים זה צריך להיות אותו הדבר – אתם צריכים לעשות ברצינות עבודה טובה. [ראו איך] בתוך תקופה של כמה שנים קצרות המוניטין של השן-יון נעשה עצום.

למעשה, השן-יון השיג השפעה גדולה כבר בשנה הראשונה, אנשים כינו אותו בזמן ההוא פלא. חשבתי במקור לעשות שתי הפקות שונות בכל שנה – האחת "Holiday Wonders", שתהיה בתקופת חג המולד, ועוד אחת לראש השנה הסיני – וכך יהיו שתי הפקות בכל שנה. אבל כיוון שהזמן שלנו היה לחוץ מדי אי אפשר היה לעשות את זה, ועכשיו יש לנו רק מופע אחד. בתוך כמה שנים קצרות בלבד ההשפעה נעשתה לניכרת. זה קשור בשיתוף הפעולה של תלמידי הדאפא בנוסף לכל מיני גורמים אחרים.

אמרתי למתאם הראשי של תחנת הטלוויזיה שאם חברת תקשורת לא שמה דגש על ההתפתחות המקצועית של הצוות שלה, היא לא תוכל לשפר את האיכות של התוצר שלה, ורמת המקצועיות לא תהיה מספקת, וזה לא עובד. עבור חברת מדיה בקנה מידה גדול זה דבר שחייבים לשים עליו דגש.

כשהתחלנו את השן-יון, חשבתי שכדי שהשן-יון יהפוך לטוב ביותר, הדבר הראשון שצריך לעשות זה לאמן את אלו המופיעים בו. אז הקמתי בית ספר, ופתרתי באופן יסודי את העניין של המופיעים. היינו מהירים, ובתוך תקופת זמן קצרה כבר הכשרנו את הרקדנים שלנו. באותו הזמן הטכניקות שלהם לא היו מתקדמות כמו היום; עכשיו הן נעשות יותר ויותר מתקדמות. רבים מהמופיעים שלנו הפכו לרקדנים ברמה עולמית (מחיאות כפיים). זאת הסיבה שלמופיעים שלנו יכולה להיות השפעה גדולה כל כך. גם בהיבטים אחרים אנחנו נעשים יותר ויותר מקצועיים. כמובן, התזמורות של השן-יון עוברות גם הן שיפור גדול. אני מתכוון להפוך אותן לתזמורות ברמה עולמית גם כן (מחיאות כפיים). ואני אעמוד במילה שלי. (המאסטר מצחקק, מחיאות כפיים). אנחנו משקיעים בזה מאמץ עכשיו. בשנה שעברה איחדנו את שלוש התזמורות שלנו למופע של תזמורת סימפונית שהתקיים ב"קארנגי הול" בניו יורק, וזאת הייתה הצלחה, וגם הביטחון של נגני התזמורת התעצם. התזמורת תוכל בוודאי להיות הצלחה גם כן.

למעשה, זה שאני מעורב בשן-יון זה כדי להראות לכל פרויקט איך המאסטר עושה את זה. בנוסף, יש לי תוכנית נוספת. היות שכל כך הרבה מתרגלים בכל אזור השתתפו בקידום השן-יון, זה השפיע על פרויקטים אחרים. המצב הזה חייב להשתנות. הדברים כבר השתנו מאוד. במהלך העונה שנמשכה מהשנה שעברה עד לשנה הזאת, לא כל כך הרבה אנשים היו מעורבים. אזורים רבים יכולים עכשיו להסתפק במעט מאוד אנשים. אמרתי לאזור של ניו יורק לצמצם את מספר האנשים שהם נעזרים בהם. כשיש לכם אלפי אנשים שעובדים על מכירת הכרטיסים, בסופו של דבר אפילו אין מוסריות אדירה שתהיה, כי כמה כבר אנשים יש בקהל? בכמה אזורים שלושה או ארבעה אנשים בלבד היו מסוגלים לארגן מספר מופעים, ועוד עם אולמות מלאים. חישבו כמה עצומה המוסריות האדירה. אז בעתיד ניעזר בפחות ופחות אנשים. בנוסף, נעשו קצת חישובים, ובכל אזור זה אותו המצב: יותר מ-80 אחוז מהקהל מגיעים בעקבות מודעה שראו. אז אנחנו רק צריכים להיעזר במספר קטן של אנשים ולעשות טוב יותר את הפרסום, וזה יספיק. בהדרגה זה ייעשה כך.

מה שדיברתי עליו עכשיו היה שני נושאים ספציפיים. שמעתי שחלק מהאנשים הגיעו מסין. יש תלמידים ששמעו אותי מלמד את הפא בעבר, אבל מרבית התלמידים בסין אף פעם לא שמעו אותי מלמד את הפא, ואני יודע שההזדמנות שלהם לראות את המאסטר היא נדירה. אז אני אדבר עוד קצת. (מחיאות כפיים חמות)

בואו נשתמש בצורה הזאת שבה המאסטר עונה על שאלות (מחיאות כפיים). אתם יכולים להתחיל להעלות פתקי שאלות.

אם אשב לא תוכלו לראות אותי היטב, אז אני חושב שאמשיך לעמוד. (מחיאות כפיים)

אתם יכולים להעביר לכאן את השאלות.

נסו עד כמה שאפשר להעלות שאלות הקשורות לטיפוח שלכם. באשר לזה שבאופן אישי אתה מרגיש לא נוח פה ולא נוח שם... (הקהל צוחק) כולם צוחקים. אלה מבחנים בשבילך לעבור.

* * * * * * * * *

תלמיד: מה על תלמידי הדאפא לעשות בחיי היום יום לגבי המזונות שבעולם של ימינו שזוהמו באמצעות תהליכים תעשייתיים? (כולם צוחקים) (המאסטר מצחקק)

המאסטר: זאת באמת סוגיה בימינו. המדע של המין האנושי הוא רדוד למדי. על פני השטח נראה שהשבחה גנטית יכולה להפחית את הנזק שנגרם ליבולים על ידי מזיקים, ונראה שהשבחה גנטית אפילו יכולה לגרום לתפוקת היבול לגדול. אבל העולם הזה למעשה נוצר על ידי האלוהויות, ומזונות האדם נוצרו על ידיהן. אמורה להיות מחזוריות נורמלית בין הדברים בעולם הטבע לבין הגוף האנושי, שבה כל אחד משתמש בשני. ובתהליך הזה של המחזוריות, דברים יכולים לעלות אל רמות גבוהות יותר. כל היקום הוא מערכת מחזורית. אם הדברים כאן הופכים למעוותים ולא טהורים, אז זה משפיע לא רק על החברה האנושית אלא גם על חברות ברמות גבוהות יותר. ויתר על כן, דברים מעוותים יכולים לגרום לגוף האנושי להתעוות.

אמרתי לכם בעבר שהמין האנושי למעשה התקיים במשך תקופה של שני כדורי ארץ. כשהמין האנושי הגיע לתקופה האחרונה של כדור הארץ הקודם, האנשים נראו גרוטסקיים. היו כאלה שהיו להם ראשים גדולים, היו כאלה שהיו להם רגליים קצרות, היו כאלה שזרוע אחת שלהם הייתה יותר ארוכה מהשנייה, והיו כאלה שהיו להם תווי פנים עקומים. הם נעשו מכוערים מההרעלה והם הפכו למעוותים. זה נגרם בגלל השבחה גנטית וזיהום תעשייתי.

תלמידי הדאפא הם מטפחים. גוף פני השטח של האדם המודרני הוא מיסודו מזוהם. ויתרה מכך, ישנה הרבה קארמה על פני השטח. בתהליך הטיפוח אתה אמור לסלק את הדברים הרעים האלה ולטהר את המחשבה ואת הגוף שלך. ניתן לפצות אפילו על כל מה שחסר או ניזוק. כשתחזור למיקום שלך אתה חייב לעמוד בסטנדרט לגוף אלוהי. אז לא אמורה להיות בעיה. כל עוד אתה מטפח אז זאת לא בעיה. הגוף של אנשים בוגרים לא יתעוות מיד, אבל [המזונות האלו] יכולים לגרום לנשירת שיער. ההשפעה היא מועטה. אבל ההשפעה על הדורות הבאים היא עצומה. אבל כל עוד מישהו מטפח, בין אם הוא ילד או מבוגר, הבעייה הזאת היא למעשה בתהליך של פתרון; הגוף שלך, בין אם הוא מזוהם או לא, עובר טרנספורמציה.

תלמידה: אנחנו תלמידים טייוואניים שקיבלו את הפא לפני מספר שנים. יחד עם בעלי כמטפח עמית, האמנתי במאסטר ובפא וניסיתי לעשות את שלושת הדברים היטב. אני יודעת שהדאפא לא מיועד לריפוי מחלות, ואני יודעת שהתאים של המטפח עוברים טרנספורמציה באמצעות חומר בעל אנרגיה גבוהה. אבל אני עדיין סובלת משיגרון. זה התחיל לפני שקיבלתי את הפא, ולאחרונה המפרקים שלי כואבים למדי (אנשים צוחקים).

המאסטר: (מצחקק) מטפחים יודעים שכל עוד אתה מתקדם במרץ, אז שינויים מתרחשים בגופך, והמאסטר יכוונן את הדברים עבורך. זה לא נעשה על ידי הגוף האנושי הזה של המאסטר כאן. זה נעשה על ידי הפא-שנים של המאסטר. אם הבעיה לא התרפאה מאז שהתחלת את הטיפוח, אז את באמת צריכה לנסות למצוא אצלך בעיות בשין-שינג שלך, לנסות לראות אם יש לך איזושהי החזקה, ולהבין באילו אופנים עלייך לטפח טוב יותר. זה באמת עניין של הטיפוח האישי שלך. (מחיאות כפיים)

תלמיד: ברכות מתלמידי הדאפא מאזור הר פּינג-דינג שבפרובינציית הֶה-נאן.

המאסטר: (מצחקק) בואו נפסיק לשלוח ברכות. המאסטר יודע איך אתם מרגישים.

תלמיד: אנחנו תלמידי דאפא שהם אזרחים ותיקים, והגענו לארה"ב לא מזמן. רצינו כל כך לראות אותך ולשמוע אותך מלמד את הפא, אבל מסיבות רבות לא יכולנו להגשים את משאלתנו. אז ביקשנו ממתרגל שמגיע לוועידת הפא להעביר את ברכותינו. תלמידי דאפא מהעיר צ'אנג-שָא.

המאסטר: אין צורך להעביר את הדברים האלו. המאסטר יודע. (המאסטר מחייך).

תלמיד: בבקשה שב בזמן שאתה מלמד את הפא. אתה כבר עומד שעה...

המאסטר: זה בסדר.

תלמיד: בטאיפיי לא הצלחנו לשכור את האולם היוקרתי ביותר, התיאטרון הלאומי, עבור הופעות השן-יון. האם זה משום שאנחנו התלמידים לא ניסינו מספיק?

המאסטר: ישנם מספר אולמות טובים בטייוואן שאינם בטאיפיי. אבל נראה שאף אחד מהאולמות בטאיפיי אינו טוב מאוד. אפילו התיאטרון הלאומי יכול להכיל רק כתשע מאות איש, אז זה לא כל כך משנה אם אנחנו שוכרים אותו או לא. אז לא ביקשתי מהאנשים להתעקש לשכור אותו.

תלמיד: נראה שהאופן שבו המהדורה הטייוואנית של "האפוק טיימס" חושף את המפלגה המרושעת אינו אהוד במיוחד. כרגע בטייוואן לא מקבלים אותו באופן נרחב. האם תוכל בבקשה לומר לי מה עליי לעשות?

המאסטר: אתה יכול להציע להם כמה הצעות. זה כנראה כל מה שאתה יכול לעשות (המאסטר מצחקק).

תלמיד: כמה בדיוק ישויות חיות הצלנו? מה האחוז?

המאסטר: כמה אנשים פרשו מהמפלגה? כמעט כל האנשים שהבהרתם להם את העובדות הם בין אלו הכלולים במספר הפורשים מהמפלגה. אבל אין ערובה לכך שכל אחד שפרש מהמפלגה לא יהיה מעורב אף פעם ברדיפת תלמידי הדאפא. אבל יש אנשים שפרשו באמת מתוך לבם. אבל לא משנה מה, כשמישהו מביע את הכווונה [לפרוש] אז אלוהויות יטפלו בדברים הקשורים לכך. כעת 130 מיליון סינים פרשו מהמפלגה, אבל במק"ס המרושעת אין כל כך הרבה חברים. הספירה כוללת אנשים שפרשו מהמפלגה, מהליגה [הקומוניסטית הצעירה] ומהחלוצים הצעירים, וגם גמלאים.

תלמיד: בעבר, כשהייתי בסין, לא פעלתי היטב בהבהרת העובדות ובטיפוח האישי. במהלך השנים האלו שאני חי מחוץ לסין, אני פעמים רבות חושב על האנשים שהחמצתי את ההזדמנות להבהיר להם את האמת, ושהייתי אמור להבהיר להם את האמת. אני מקווה שאוכל לפצות על החרטות שלי על ידי כך שאחזור ואבהיר להם את האמת. אבל במחשבה שלי נמצאת כל הזמן המילה "פחד".

המאסטר: בטיפוח, אם אדם יכול להיות יציב, בטוח וגלוי, אז ההפרעה בוודאי תהיה מועטה. אל תחשוב ש"אוה, אם המאסטר אומר כך אז אני אלך על זה". מה אם תיעצר אחרי שתגיע לשם? אני רק מדבר על זה מזווית של טיפוח, אז באמת כלל לא צריך להיות במחשבתך פחד, אתה צריך להיות בטוח וגלוי, לעשות את מה שאתה אמור לעשות, ולהמשיך בנתיב לאלוהות באופן אצילי ומכובד, ולא לפחד. גם השוטרים הם ישויות המחכות להצלה. "אם הם יבואו אז אני אתן להם את האמת" – יש באמת כמה תלמידי דאפא שפעלו כך. הם זכו להערצת השוטרים, וכשהם עזבו אפילו אמרו להם "תשמרו על עצמכם!" פשוט יוצא מן הכלל. (מחיאות כפיים) אבל עכשיו כשאתה מחוץ לסין, פשוט פעל היטב במה שאתה אמור לעשות וזה אותו הדבר.

תלמיד: שלום מאסטר. אני מבין שעיקרון הפא של "לשתף פעולה ללא תנאים" אומר שעלינו לעשות כל מה שהמתאם אומר. השאלה שלי היא: אם ברגע מכריע עבור הפרויקט המתאם לא אומר מה לעשות. אז איך אנחנו אמורים לשתף פעולה? (הקהל צוחק)

המאסטר: לפעמים המתאם ראשית יקשיב לרעיונות של אחרים לפני שיחליט איזה מהם טוב לאמץ. זה קורה. אבל, יש אנשים בתפקידים אחראיים שאין להם אף פעם בכלל דעות על דברים. אף פעם אין להם בכלל רעיונות, והם אף פעם לא הקדישו את לבם לזה. אז זה באמת לא יכול להביא לרמת ההישגים הנדרשת. המאסטר הפקיד בידיך כל כך הרבה תלמידי דאפא, והוא מצפה שתוביל אותם היטב. אז זה משהו שאתה חייב לעשות, וזאת האחריות שלך. אם אינך עושה את זה היטב, אז זה קשור ישירות לטיפוח שלך.

תלמיד: האם העיקרון של "לשתף פעולה ללא תנאים" כולל גם שברגע המכריע עבור פרויקט למתאם צריך להיות האומץ להחליט על הכיוון של הפרויקט הזה?

המאסטר: כמובן שזה כך, משום שאחרת איך איזשהו רעיון מהרעיונות הטובים שלכם ייושם?

כשרק התחלנו את השן-יון היו לא מעט תלמידי דאפא שעסקו באמנויות. אחד היה אומר לי: "מאסטר, אנחנו צריכים לעשות את זה כך", בעוד שאחר היה אז טוען אותו דבר לגבי הרעיון שלו. אדם אחד היה אומר שמשהו הוא כך, ואחר היה אומר לי משהו אחר. כולם נשמעו הגיוניים ואפילו נתנו הרבה דוגמאות. כמעט כל יום היו אנשים שהעלו את הרעיונות שלהם בפניי. מה שחשבתי היה: "אני הוא זה שעושה את זה, אז אף אחד ושום מילים לא יכולים להפריע, ואני יודע טוב מאוד איך אני צריך לעשות את זה. אם זה היה מתאם של כל פרויקט רגיל, אז הוא באמת לא היה מסוגל להחזיק מעמד". וואו, חלק היו ממש נחרצים, והיה באמת קשה להדוף אותם. אבל אם כמתאם אתה לא ברור ונחוש באשר לכיוון שלך, אז באמת לא תצליח לבצע דבר.

תלמיד: כיום עדיין יש מדינות שלא פעלו על פי דרישות השן-יון לגבי הניהול הכספי. האם המאסטר יוכל בבקשה לדבר על זה שוב?

המאסטר: עומדת להיערך פגישת שן-יון, ואלו דברים שאמורים לטפל בהם היטב. תלמידי דאפא אמורים להתייחס בקלילות לדברים [כספיים] כאלו, משום שהטיפוח הוא העדיפות הראשונה. אבל אם בעיות מסוגים אלו מתרחשות אז זה יהיה קשה לטפח. הכוחות הישנים בוודאי יגרמו לך לשלם על זה, וזה יהיה מבחן שלא תוכל לעבור. ודאו שאינכם עושים את הטעות הזאת.

אם התנאים לא מספקים, אם מתרגלים מסוימים פשוט נסחפים, או אם פרויקטים אחרים נתקלים בקשיים ואתם מועלים בכספים [המיועדים לשן-יון], אז זאת בעיה איומה. הסיבה היא, בזמן שאתם תלמידי הדאפא מאמתים את הפא, או עובדים על פרויקט, אתם נמצאים בתהליך של ההגעה לשלמות שלכם ובתהליך של הליכה בנתיב הטיפוח, ולכן עליכם לפתור בעצמכם את כל האתגרים שאתם נתקלים בהם כדי שזה ייחשב שעברתם את המבחנים, נכון? כשאתם עוברים את זה, זאת מוסריות אדירה. אם אתם משתמשים בכסף של אחרים, או מועלים בכספים של אחרים או בכספים שמיועדים לשן-יון, אז זה אחרת: לא משנה מה תעשו בשביל הפרויקט, לא תהיה מוסריות אדירה. והכוחות הישנים ינצלו את הבעיה שלכם: "האם אתם עוזרים למאסטר שלכם לתקן את הפא, או שזה המאסטר שלכם שעוזר לכם?" יתר על כן, למעול בכספים בלי שאחרים יודעים, או להתייחס לכסף כאילו הוא שלכם, זה באמת טאבו גדול בטיפוח, ובעיה רצינית ביותר. אז לפעמים אני חושב: ודאו שאינכם עושים בכלל טעויות מהסוגים האלה. המאסטר לא מתכוון להדגיש את הדברים האלה יתר על המידה, וזה לא כל כך חשוב לי באופן אישי. אבל אני באמת מודאג שכל מי שעושה טעויות כאלה טיפח לשווא כל השנים האלה. לכוחות הישנים לא אכפת אם אתה מתרגל ותיק, מתרגל חדש או מתאם – הם בכל מקרה עלולים פשוט להרוס אותך.

כמובן, כולכם למעשה פעלתם ממש היטב, וכולם שמחים מאוד כשהם רואים את הצלחת השן-יון, שהוא רב עוצמה בהצלת אנשים. מחשבותיכם כולן הן על תמיכה בשן-יון. אני יודע שכולכם חושבים כך.

תלמיד: תלמידי דאפא משִי-אַן שולחים ברכות למאסטר.

המאסטר: תודה לכולכם. אין צורך להעביר ברכות נוספות.

תלמיד: אני כתב של המהדורה הטייוואנית של האפוק טיימס. השנה נתקלנו בהרבה אנשים מכל המעמדות מסין שבאו לטייוואן במיוחד כדי לראות הופעה של השן-יון. לא רק שהיא נגעה ללבם, אלא שהם גם ביקשו להעביר דרישת שלום למורה הרחום והאדיר לי הונג-ג'י ולהעביר את הערכתם העצומה. הם מקווים בכנות שהמאסטר יוכל לחזור לסין וש- Shen Yun Performing Arts יוכל בקרוב לחזור לביתה של התרבות שהועברה מהשמים.

המאסטר: אני מודה להם. אני אכן רוצה שהשן-יון יופיע בסין (מחיאות כפיים). בואו נראה אם יישאר מספיק זמן. אם ניסע לסין, אז שלוש או אפילו ארבע להקות לא יספיקו. מישהו בלהקה חישב לפני כמה ימים שאם שְלוש הלהקות היו מופיעות בסין אז זה היה לוקח 60 שנה רק כדי שתלמידי הדאפא יראו את המופע (כולם צוחקים), כדי שכולם יראו אותו (מחיאות כפיים). אז, הקהל יהיה עצום. כמובן, היות שאנחנו רוצים להציל ישויות חיות, אנחנו צריכים שיותר אנשים רגילים ילכו לראות אותו.

תלמיד: בשם תלמידי הדאפא בבייג'ינג ובטיאן-ג'ין בסין, אני שולח דרישת שלום למאסטר וקד לו.

המאסטר: תודה לכולכם. אין צורך להמשיך להעביר ברכות.

תלמיד: (המאסטר: לא אקריא לכם את הברכות אליי שיש בהתחלה) אני תלמיד דאפא מצ'אנג-צ'ון. אנחנו לא מוטרדים מהקור העז או מהחום הקיצוני, ולא מרוחות או גשמים. אנחנו מתמידים בשליחת מחשבות נכונות. כל עוד הרדיפה לא הפסיקה, המחשבות הנכונות שלנו לא יפסיקו ואנחנו נעשה את שלושת הדברים היטב. מאסטר, בבקשה, תנוח דעתך.

המאסטר: תודה לכולכם (מחיאות כפיים). התלמידים בעיר הולדתי פעלו ממש טוב. (מחיאות כפיים)

תלמיד: (המאסטר: הממ, מה לעשות עם זה? עדיין עוד ברכות. האם לקרוא אותן?) תלמידי דאפא מהעיירה יוֹנג-לינג במחוז שין-בִּין שבעיר פוּ-שוּנג שבפרובינציית לִיָאוֹ-נינג שולחים ברכות למאסטר הרחום והאדיר.

המאסטר: תודה לכולכם.

תלמיד: איך עלינו להבהיר טוב יותר את האמת על הרדיפה לגופי התקשורת המערביים ולארגוני זכויות אדם?

המאסטר: הבהרת האמת, זה משהו שאתם יכולים לעשות בכל מקום ולכל אחד. אל תכוונו באופן ספציפי לממשלה מסוימת, לארגון מסוים וכו'. שלא תהיה לכם החשיבה הזאת. לעתים קרובות בדיוק בגלל הלב הזה הנתיב שלכם נחסם. כפי שאתם יודעים, אנחנו מצילים אנשים. וכשאנחנו מצילים אנשים, מהו זה שאנחנו מצילים? את הלב שלהם. אז, פשוט כוונו את זה אל הלב, אל האינדיווידואל. אל תכוונו את זה לארגון או לישות. אם אתם ממש רוצים לכוון לארגון מסוים ולהבהיר להם את האמת, אז אתם יכולים ללכת ולעשות את זה. אבל, כדי שתשיגו תוצאות אמיתיות כשאתם מצילים אנשים, אתם צריכים להיות פתוחים להבהיר את האמת לכל אחד. אתם יכולים להבהיר את האמת בכל מעמד חברתי. כל הישויות החיות מחכות.

תלמיד: אני לא בטוח איך לחשוף, ובו בזמן לטפל בחמלה, באנשים שבמשך זמן רב מציגים את עצמם כמתרגלים בזמן שהם נמצאים בין תלמידי הדאפא, ובכוונה מעוררים צרות בינינו.

המאסטר: אכן, יש אנשים שחושבים שהדאפא הוא טוב ולא רוצים לעזוב אותו, אבל הם לא מטפחים, ואז הם למעשה מעוררים צרות. הם לא מבינים את זה. ויש אנשים שיש להם חשיבה אנושית חזקה שאפילו אוהבים להקשיב למה שהם אומרים. הם ימשכו אליהם קבוצה של אנשים וידברו בפניהם, וכל מה שהם אומרים יהיה הבנות אנושיות, ולא יהיה על בסיס הפא. זה באמת לעורר צרות. אומר לאנשים האלה שלא מתקדמים במרץ, אבל חשים שהדאפא הוא טוב ושהוא משהו שהם לא יכולים לחיות בלעדיו: אני מקווה שלא תוותרו על ההזדמנות הזאת בת אין-ספור העידנים; אני מקווה שתוכלו באמת ביציבות לטפח קצת ולהשיג תועלת מזה; ורק אז הזמן שביליתם בין תלמידי הדאפא לא יהיה מבוזבז.

תלמיד: אם תלמיד דאפא לא טיפח את עצמו היטב, אז זה לא משנה כמה הוא עושה, הוא לא ישיג את המטרה של הצלת ישויות חיות?

המאסטר: לא. זה לא כך. למעשה, זה מזכיר לי עיקרון. יש אנשים – ובפרט אנשים רבים בסין – שאומרים: "היות שלא פעלת היטב, אין לך זכות להעביר עליי ביקורת". אולי המילים האלה נשמעות לכם נכונות. "נכון, ברגע שתפעל היטב תוכל להעביר עליי ביקורת". למעשה זה לא נכון. אף אחד לא מושלם. אולי לאדם יש חסר בהיבט אחד, אבל אולי בהיבטים אחרים הוא קצת יותר טוב. לא משנה מי האדם, כל עוד מה שהוא אומר הוא נכון, אתם צריכים להקשיב לו. זה לא משנה אם אתם חושבים שהוא אדם טוב או רע. רק כך זה נכון. אז לא משנה אם אתם מרגישים שפעלתם היטב בטיפוח או לא, אתם עדיין צריכים ללכת ולעשות דברים להבהרת האמת. (מחיאות כפיים)

תלמיד: כל תלמידי הדאפא בעיר טאנג-שאן בפרובינציית הֶה-בֶּיי שולחים ברכות למאסטר. מאז ה-20 ביולי 1999 זה תמיד היה אחד האזורים שנרדפו בצורה החמורה ביותר בכל המדינה. ובשנה שעברה היו שני מקרים של רדיפה בקנה מידה גדול שגרמו להפסדים עצומים לישויות החיות. האם המאסטר יכול בבקשה להסביר את זה?

המאסטר: אם אדבר על זה, אז יש פשוט יותר מדי מהדברים האלה. הדברים הם למעשה כך בכל רחבי סין. אבל כפי שהמאסטר אמר לפני רגע, אם לתלמידי הדאפא שלנו יהיו מחשבות נכונות חזקות יותר, אם הם יוכלו לפעול כפי שמטפח אמור לפעול ברדיפה, ואם יהיו להם פחות החזקות אנושיות, אז תהיה פחות רדיפה.

ככל שיש יותר החזקות אנושיות, כך יהיו יותר צרות. יש אנשים שעדיין לא לומדים לקח. זמן קצר לאחר שהם יוצאים ממחנה העבודה, כל מיני מחשבות אנושיות מתחילות לבוא שוב, כולל ההחזקה של ההתפארות. אז זה יביא צרות, הלא כן? לא רק שהאדם הזה יסבול מזה, אלא שזה גם ישפיע על כל הסביבה. זאת הסיבה שאם כל תלמיד דאפא היה מצליח לפעול היטב, אומר לכם, הרדיפה לא הייתה מתמשכת, והיא הייתה נגמרת מזמן. (מחיאות כפיים)

תלמיד: באזורים מסוימים, האדם שאחראי על אגודת הדאפא הוא גם האחראי על דברים רבים במקביל, כמו האפוק טיימס, NTDTV, אגודת הדאפא, וקבוצות של פרויקטים להבהרת האמת. אנחנו צריכים להתייעץ אתו בכל דבר.

המאסטר: אכן, זה כך באזורים מסוימים. אם זה באמת בגלל מחסור בכוח אדם, אז אין פה שום דבר לבקר. אבל באזורים מסוימים זה באמת בעייתי. אפילו אני חושב: אם מישהו היה יכול לקחת את מקומי, אז לא הייתי עובד על השן-יון. באימות הפא, אתם חייבים לאפשר לכל תלמיד דאפא ללכת את הנתיב שלו, ולתת להם [הזדמנויות] למוסריות אדירה. אם אתה צובר יותר מדי דברים לעצמך, יכול להיות שבפועל לא תעשה אותם היטב. מזווית אחרת, האם אלו החזקות שגרמו לך לעשות את הדברים כך? אז זאת למעשה בעיה בטיפוח שלא התגברת עליה. לגבי עצמי, אני מוכן לוותר על דברים. אני יכול לוותר על כל דבר. הדברים האלה בכל מקרה אמורים לחשל אנשים, אז מדוע לא לוותר על הדברים? כולכם מטפחים, ואם הפא כאן, ממה יש לפחד? אני מוכן להעביר לאחרים כל דבר, אז מדוע אתם לא יכולים? המטרה שלי היא לחשל אנשים, אז מדוע אתם לא מאפשרים לאנשים אחרים לעשות את זה? (מחיאות כפיים)

תלמיד: תלמידי הדאפא מפרובינציית הֵיילונג-ג'יאנג מתגעגעים למאסטר. אנחנו נתגבר על כל קושי ונעשה את שלושת הדברים היטב. תחת הדרכתו האישית של המאסטר, השן-יון הפך למופע הטוב בעולם. ההבנה שלנו היא שכרגע אנחנו צריכים להתייחס אליו עם הסטנדרטים הגבוהים ביותר שלנו.

המאסטר: אוה, אתם מדברים על ה-DVD של השן-יון. תלמידי הדאפא בסין רוצים לעשות להם אריזות אלגנטיות. עשו זאת בהתאם ליכולות ולאמצעים שלכם. היות שמתרגלים רבים עדיין חווים קשיים רבים, אם כולם היו עושים את זה כך, אז זה היה משפיע על חיי היום יום הרגילים שלכם. יש מתרגלים שהיו מוותרים על אוכל ושתייה כדי לעזור כספית. בואו לא ניצור קשיים למתרגלים. כפי שאתם אולי יודעים, השן-יון וההר מעולם לא קיבלו תרומות ממתרגלים רגילים. אבל תמיד יש כאלה שתורמים, ואנחנו צריכים להחזיר את זה. אנחנו מקבלים תרומות רק מאלו שהם אנשי עסקים, או שהם עשירים למדי. איננו מקבלים אותן מאחרים שיש להם עבודות רגילות.

תלמיד: תחת הנסיבות בסין, איך אנחנו יכולים להבחין בין להיות רציונליים לבין להיות עם פחד?

המאסטר: בסביבה של סין, אם אתה באמת יכול להיות ללא כל פחד, אז הייתי אומר שזה באמת יוצא מן הכלל. אווירת הטרור למעשה בושלה על ידי הכוחות הישנים, והיא נוצרה בהתבסס על הנסיבות הנוכחיות של תלמידי הדאפא. נניח שלא יהיה לכם פחד, הם יחשבו ש[הסביבה] הזאת לא מסוגלת מספיק לבחון אנשים. אם אין לכם פחד, אז הם עשו הכול לשווא, הלא כן? הם רק רוצים להפחיד אתכם, ולראות אם באקלים המרושע הזה אתם מעזים לעבוד על הצלת אנשים. זה מה שהם עשו.

המחשבות הנכונות של מתרגלים מסוימים הן חזקות יותר, אז יש להם פחות פחד והם מנהלים את עצמם באופן יותר בטוח, ישר ומכובד. יש אנשים שמפחדים יותר, אז הם לא פועלים היטב כל כך. יש מספר קטן מאוד של אנשים שהם לחלוטין חסרי פחד. באזורים בהם המצב אינו כה לחוץ, יש יותר אנשים כאלה. אבל באזורים בהם יש הרבה רוע ולחץ, יש מעטים מאוד מהם. אין זה כך שאם יש לך פחד אז אתה לא שווה. הרעיון הוא להתגבר על הפחדים שלך ולנסות לעשות את שלושת הדברים היטב עם מחשבות נכונות חזקות יותר, וזה יוצא מן הכלל (מחיאות כפיים). כדי לשים את זה בפרספקטיבה, לא משנה כמה אתה מפחד, אם כשאתה עומד נוכח האחריות של הצלת ישויות חיות אתה מרגיש מחויב לנקוט בפעולה, ללכת להציל אנשים, אז זה יוצא מן הכלל.

תלמיד: יש כרגע אנשים רבים שעדיין לא הוצלו. האם אני יכול להטריח את המאסטר ולבקש ממנו לדבר עוד על החשיבות של ניצול הזמן היטב להבהרת האמת ולקידום "שלוש הפרישות"?

המאסטר: אני חושב שלא צריך להגיד יותר מדי על החשיבות של זה, הלא כן? זאת האחריות שלכם להציל אנשים, וזהו משהו שכל תלמיד דאפא חייב לעשות. אולי אתה אומר: "טיפחתי די טוב, אני קורא את הספר כל יום ואני עושה את התרגילים במשך זמן ארוך". אבל אני הייתי אומר שזה לא הטיפוח של תלמיד דאפא של תקופת תיקון הפא; אתה לא טיפחת. ולמה זה כך? משום שתלמידי דאפא אינם הנזירים של העבר, ששאפו רק להגעה אישית לשלמות המלאה. לתלמידי הדאפא יש משימה, ולכן אתם נקראים "תלמידי דאפא". המטרה שלכם אינה ההגעה האישית לשלמות המלאה שלכם, היא להוביל קבוצה גדולה של חיים לשלמות המלאה. אז אתם חייבים ללכת ולעשות את זה (מחיאות כפיים).

תלמיד: מצבי המחשבה של מטפחים עמיתים שעברו את הרדיפה המרושעת, שונים מאלו של המטפחים שחיים מחוץ לסין כבר זמן מה.

המאסטר: אכן. הבחנתי שלגבי אנשים שבאים מסין לאמריקה, כשהם הולכים ברחוב ורואים שוטרים מערביים, עדיין נראה שהם מפחדים. וכשהם אומרים את המילים "פאלון גונג" אז הם מודאגים מה אחרים יחשבו. עדיין יש בתוכם הרבה פחד. משום שהם היו בנסיבות ההן [בסין] במשך זמן רב, הם תקשרו אחד עם השני בדרכים מעוותות, ומשום שההתנהגות והחשיבה של האנשים שם מגיעה מהתרבות המרושעת, אז יש הבדל בדרך שהאנשים האלו פועלים.

תלמידי הדאפא שחיים מחוץ לסין, משום שהם חיו כאן במשך זמן ארוך, כבר שוכחים מה שונה אצל האנשים בסין, ובמיוחד בשנים האלו ההבדל הוא אפילו גדול יותר. אז הם תוהים: "איך זה שאנשים שבאים מסין הם כל כך מוזרים?" במיוחד כשאתה מפחד בתוכך, אז המתרגלים מחוץ לסין מרגישים שאתה מדבר סחור סחור. זה גורם להם לתהות אם האדם הזה הוא מרגל. הם באמת מרגישים כך. לעתים קרובות אני אומר להם שבסין, אחרי זמן ארוך של רדיפה וזמן ארוך בסביבה של תרבות המפלגה, אנשים נעשים כאלה, והם לא מעזים לשתף את מחשבותיהם עם אף אחד. זה לא נורמלי. זה משום שבחברה הסינית נאחזים בפגמים ובטעויות של אנשים, ישימו עליך תווית ויתקיפו אותך. מחוץ לסין זה בכלל לא כך, וזה גם לא היה כך אף פעם בהיסטוריה של המין האנושי. רק בחברה של המק"ס המרושעת זה כך. מחוץ לסין, כששני אנשים שאפילו לא מכירים אחד את השני נמצאים ביחד, הם יספרו זה לזה הכול וכל דבר לגבי המשפחות שלהם, והכול בצורה פתוחה וטבעית מאוד.

לפעמים הסינים שבסין חושבים שהאנשים מחוץ לסין הם נאיבים מאוד, ושהם אפילו מספרים לאחרים הכול לגבי ענייניהם המשפחתיים. אבל זוהי התנהגות אנושית נורמלית, הלא כן? [זה כך] משום שהאנשים בסין קולקלו על ידי התרבות של המפלגה המרושעת הזו, על ידי החברה הזאת; וזה נובע מכך שעברו עליהם המהלכים הפוליטיים שם. הם כל הזמן מסתירים את המחשבות שלהם והם מפחדים מכל דבר. המק"ס הזדונית היא פשוט מרושעת מדי! (מחיאות כפיים)

תלמיד: תלמידים בבריטניה מתמידים במחאה שקטה מול הקונסוליה הסינית כבר יותר מעשור. היום הדעות בין התלמידים חלוקות לגבי זה.

המאסטר: מה שאני חושב זה שלא משנה מה, כל דבר ודבר שתלמידי דאפא עושים כדי לאמת את הפא, המאסטר מאשר. וזה כולל לשבת בשקט מול הקונסוליה, לעזור לאנשי העולם להיעשות מודעים ולהבין, ולגרום לעוברים ושבים לראות שהאנשים האלה נרדפים. זה חושף את הרוע. אני חושב שזה דבר אדיר שאתם עשיתם, וצריך לעשות אותו. (מחיאות כפיים) אני אישרתי את הגישה הזאת לכל אורך הדרך. ואנשים יבחינו שזה לא קורה מול קונסוליה של אף מדינה אחרת. זה קורה רק למשטר הנבל של המק"ס המרושעת. תמיד אישרתי את הגישה הזאת.

תלמיד: בסין, כשיש בעיות בגוף של מטפח עמית, ברוב המקרים זה משום שהכוחות הישנים רודפים את האדם הזה, וכולנו פועלים יחד נגד זה עם מחשבות נכונות ומסתכלים פנימה. אחרי שיוצאים מסין, כשיש בעיות בגוף של מטפח עמית, מייחסים את זה לסילוק קארמה. אין לי הבנה טובה של זה מתוך עקרונות הפא.

המאסטר: בסביבה מרושעת, במיוחד בסין, יש רשע רב בממדים אחרים והוא רודף אתכם. מחוץ לסין אין כל כך הרבה גורמים רעים, והלחץ לא קיים. נכון להיום, בין אם זה סילוק קארמה או הפרעה מגורמים רעים, הם כולם תוצר של הכוחות הישנים. הכול אותו הדבר – פשוט קוראים להם בשמות שונים. אני מתנגד לכל מה שהכוחות הישנים עושים. אני לא מקבל שום דבר מזה. וקל וחומר שתלמידי הדאפא לא אמורים לשאת סבל כזה. (מחיאות כפיים)

תלמיד: קיבלתי את הפא ב-2010. היום זאת הפעם הראשונה שאני נמצא בוועידת פא, ועכשיו יש לי הזכות לראות את המאסטר פנים אל פנים. הרשה לי להעביר בשם אחותי ובתה דרישת שלום למאסטר.

המאסטר: תודה לכם, תודה לכם, המאסטר יודע.

תלמיד: מאסטר, אני רוצה לשאול מדוע נדחו הבקשות למקלט מדיני של כמה תלמידי דאפא שנרדפו בחומרה והגיעו לארה"ב.

המאסטר: יש שתי סיבות. הראשונה היא שיכול להיות שיש כמה דברים בסין שאתה צריך לעשות אבל לא עשית עדיין. אולי יש אנשים שאתה אמור להציל ועדיין לא הצלת? אני רק מדבר במונחים של עקרונות הפא. אינני אומר שזה בהכרח המצב שלך. סיבה אחרת היא, כפי שאתם יודעים, פקידי ההגירה של ארה"ב הם ישירים מאוד כשהם שואלים שאלות. אבל כשאנחנו הסינים מדברים אנחנו לא ישירים. בסין, ברגע שהרעיון הכללי מועבר, כל האנשים תופסים את זה – "אוה, על זה מדובר". אבל אנשים בחברה המערבית לא חושבים בצורה הזאת. אז לעתים קרובות הדברים אינם הולכים חלק ביותר, ולפעמים זה מעצבן את פקידי ההגירה: "למה אתה לא נותן לי תשובה ישירה?" הם חושבים שאתה מתחמק ושאתה משקר. אבל אתה לא. זה נובע מהאופן שבו אתה מבטא דברים, או מדרך החשיבה שלך, ההבנות שלך או המושגים שלך. ישנם אכן הבדלים. נסה לענות בצורה ישירה. כמובן, יש סיבה מכרעת נוספת: מצב הטיפוח של האדם.

תלמיד: אם חברת התקשורת תגייס לעבודה אנשים רגילים בשביל משימות מסוימות, האם הרעיונות הטובים שיגיעו משיתוף המשאבים של תלמידי הדאפא שלנו לא יזלגו לחברת האנשים הרגילים?

המאסטר: אם יכולות הפרסום שלכם גרועות, ואתם מעסיקים כמה אנשים רגילים לעבוד בפרסום, או על שיווק, אז יכול להיות שזה לא עניין גדול. אבל בדברים אחרים אם האדם [שאיננו מתרגל] יהיה באותו משרד, אז זאת יכולה להיות בעיה גדולה. סביר ביותר שאנשים רבים יניחו שהוא תלמיד דאפא, ולא ייזהרו במה שהם אומרים. כמובן שיהיה הבדל באופן שבו הדברים יובנו. ואם יש בעיות ברקע של האדם, אז זה יביא צרות גדולות יותר. המפלגה המרושעת מתייחסת לכל מידע על פאלון גונג כאל "מודיעין". אז הדברים האלה הם מסובכים. אם אתם לוקחים לעבודה אנשים מהחברה הרגילה, תדאגו שהם לא יהיו ביחד אתכם. שימו אותם במקום אחר. כך תלמידי הדאפא ידעו שאלו אינם מתרגלים, ואלו הם תלמידי דאפא. אחרת יהיה ערבוב ביניהם.

תלמיד: אני תלמיד דאפא מצפון מזרח סין. תלמידי דאפא רבים עדיין נרדפים בבתי הכלא ובמחנות העבודה בסין. מה עלינו לעשות כדי להציל את עמיתינו המטפחים בצורה יעילה יותר?

המאסטר: לכל אחד יש הנתיב שלו בטיפוח. כתלמידי דאפא, זה רק ראוי שתחשבו לעזור למטפחים העמיתים שלכם לסבול פחות רדיפה. אבל לגבי כיצד לעשות זאת באופן ספציפי, בטיפוח, למצב הטיפוח של האדם יש חלק בעניין. אם מצב הטיפוח שלו טוב, אז יהיה קל לעזור; אם מצב הטיפוח שלו אינו כל כך טוב, אז לא יהיה קל לעזור. אני רק יכול להגיד שעליכם לעשות את המיטב במסגרת היכולות שלכם כדי לעשות את מה שאתם אמורים לעשות. למעשה, תלמידי דאפא ברחבי העולם עובדים על זה. הם חושפים את הרוע ומרסנים אותו.

תלמיד: איך על תלמידי הדאפא לעשות שימוש טוב בכלי התקשורת של החברה?

המאסטר: לעשות שימוש טוב בכלי התקשורת של החברה של האנשים הרגילים? אומר זאת כך: העניינים של תלמידי הדאפא הם דברים שאנחנו אלו שצריכים לטפל בהם – אנחנו צריכים לעשות אותם בעצמנו. אם אתם סומכים על כלי תקשורת רגיל שיעשה אותם, אז המוסריות האדירה של כלי התקשורת הזה תהיה גדולה מדי. כפי שאתם יודעים, לעיתונים מסוימים יש השפעה עצומה. אם עיתון מסוים היה חושף את האמת על הרדיפה של הפאלון גונג, והיה מסקר את כולה מא' עד ת', בצורה ברורה ביותר, אז אתם הייתם חושבים שזה בטוח דבר טוב. הרבה אנשים היו חושבים שזה פשוט נהדר. אבל הכוחות הישנים לחלוטין לא יסכימו, כי זה יהרוס את הסביבה שהם תכננו. הם לחלוטין יתנגדו למשהו שיפגע בלכאורה "סביבה" שהם מאמינים שבוחנת את תלמידי הדאפא. זאת הסיבה שכלי תקשורת של אנשים רגילים לא דיווחו על זה במשך השנים האלה. ידעתי על הדברים האלה מזמן, אז אף פעם לא ביקשתי מכם לעבוד על זה. אם תלכו ותעשו את זה, אז המאמר יצא שלילי.

כמובן, יש כתבים שצפו בשן-יון או למדו את האמת בזמן שהיו בקשר עם תלמידי הדאפא, ובמקרה כזה הם שונים. אז לפעמים יהיה דיווח פה ושם על דברים מסוימים, וזה כמובן נהדר, מצוין. אפשר רק לומר שהאדם הזה הוא יוצא מן הכלל ושהוא בחר עתיד בשביל עצמו. זאת הדרך היחידה שאפשר להגיד את זה. אבל אם אתם רוצים שדברים יתרחשו בקנה מידה גדול יותר, או שאנשים ידווחו על הסיפור שלנו באריכות, זה עדיין לא קרה בשנים האלו. אין זה כך שאתם לא מסוגלים לגרום לזה לקרות, וזה גם לא מפני שהמאסטר לא אִפשר לכם. זה משום שהכוחות הישנים מרסנים את החברה הרגילה.

תלמיד: בהונג קונג יש הפרעה מסוימת בזמן האחרון. האם זה הופיע בגלל החזקות אנושיות שיש לרוב תלמידי הדאפא בהונג קונג? או שקיימות סיבות אחרות?

המאסטר: כשאתם נתקלים בבעיות, אל תצביעו אחד על השני. כולם צריכים לחשוב על זה בשלווה. הונג קונג היא קו החזית עבור המפלגה המרושעת, והיא כרגע בדיוק מחוץ למלתעותיה. כשאתם חושפים שם את הרוע, אז היא כל כך מלאת שנאה ששיניה כואבות עד השורש [מרוב שהיא חורקת שיניים]. זה היה לא נורמלי אם [המק"ס] לא הייתה עושה את הדברים האלה. אבל תלמידי הדאפא הם אדירים. כל השנים האלה עשיתם עבודה יוצאת מן הכלל, והצלחתם לחשוף את הרוע בעוצמה גדולה בתוך הנסיבות האלה. אף על פי שהיא כל כך מלאה בשנאה עד ששיניה כואבות, אין שום דבר שהיא יכולה לעשות. ובהתקף השיגעון האחרון שלה, כבר אפילו לא אכפת לה מהכביכול "מדינה אחת, שתי מערכות" שלה, או מהדימוי שלה. אנשי העולם ראו שהמפלגה המרושעת איבדה את השפיות שלה, ושהיא שוב השתגעה עם הטריקים המלוכלכים שלה.

בזמן הזה אתם צריכים לפעול ברוגע וברציונליות. זה מקום שתוכנן מראש שתלמידי הדאפא יבהירו בו את האמת. אז האם שיגעון כזה יוכל להימשך למשך זמן ארוך? הוא לא. והכוחות הישנים עושים את זה כדי לכוון להחזקות אנושיות מסוימות. אם לאדם אחד יש בעיה, אז זה עניין של טיפוח אישי. אבל אם בטיפוח לרבים יש בעיות, אז בעיות יתרחשו במצב העניינים הרחב יותר. אז, כשאתם נתקלים בדברים אתם חייבים להישאר רגועים. המאסטר התבונן על העניין הזה, ואני מתבונן על מצבי המחשבה של תלמידי הדאפא ועל איך כל אחד מתמודד עם דברים כאלה.

תלמיד: יש אנשים המפיצים כתבי פא מזויפים בכל מקום. איך עלינו להתמודד עם דברים כאלה כשאנחנו נתקלים בהם?

המאסטר: כפרט, אל תקשיב לזה, אל תסתכל על זה, וזהו זה. מדוע דברים כאלה עדיין מזיזים אנשים כאשר הם יודעים שהם מזויפים וכאשר הם יודעים שאתר מינג-הוויי הודיע פעמים רבות על כך ודיבר על הבעיה הזאת?

בואו נחשוב על זה: מה הסיבה שדברים כאלה מתרחשים בין המתרגלים שלנו? האם זה לא משום שיש אנשים שאוהבים לשמוע מידע באמצעות שמועות? זאת החזקה שנוצרת מחשיבה אנושית. אז, כשהכוחות הישנים מכוונים לחשיבה האנושית הזאת, הם חושבים: "אם לא נגרום לו לנפילה קשה, הוא לא ישתנה, והוא לא ייפטר מהמנטליות הזאת. אנחנו חייבים לגרום לו ליפול בגלל העניין הזה". וכך הם גורמים לאנשים האלה ללכת ולהפיץ שמועות. האנשים שמפיצים שמועות מתעניינים בעצמם בשמועות, וזאת הסיבה שהם עושים זאת.

האם לא היו אנשים שנפלו? הם היו למטה במשך שנים ולא יכלו לקום. בסוף הם הבינו את זה, והחרטה הכאיבה להם. המאסטר לא מכיר בדברים כאלה, אבל זה משום שאתה הרשית לרוע לנצל עיקרון שהוא העז לעשות את זה. אם היית יכול לוותר על ההחזקה הזאת מוקדם יותר, אז לא היו מתרחשים הפסדים כאלה. וזה במיוחד [חשוב] כשאתה מטפח בתוך קבוצה גדולה כזאת. כאשר אנשים טיפחו בעבר, כדי לאפשר למישהו להצליח בטיפוח, היו נוקטים בגישות שונות כדי לכוון להחזקות אנושיות שונות ולסלק אותן. אז, כאשר לתלמידי הדאפא יש החסרות, הרוע מכוון אל ההחזקות שלהם ומעורר צרות. לפעמים הרוע מכוון לדבר שאתה מפחד ממנו וגורם לו להתרחש, או שהוא גורם לדבר שהמחשבה שלך עוסקת בו להתרחש.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לעזור לתלמידים שלא התקדמו במרץ, או שנפלו, לחזור למסלול?

המאסטר: הבהירו לו את האמת בדיוק כפי שהייתם עושים את זה למישהו שלא למד את הפא. משום שברגע שהוא נפל, הוא אפילו לא יוכל כבר להגיד בעל פה את "לון יו", ולא יוכל להיזכר באף פיסקה מספרי הדאפא. אם הוא באמת רוצה לחזור, הוא חייב להתחיל ללמוד מההתחלה. הוא חייב להתחיל שוב מההתחלה.

תלמיד: יש תלמידים שלא התייחסו מספיק בתשומת לב לשינויים בסימניות הסיניות שנעשו בספרים. איך אפשר להעביר ספרים כאלה לדורות הבאים?

המאסטר: המאסטר יטפל בדברים עבור הדורות הבאים. אבל תלמידי הדאפא צריכים לפעול היטב בדברים שהם אמורים לעשות.

תלמיד: יש מתרגלים אחדים מסין שעובדים קשה מאוד אבל מחזיקים מאוד בהבנות של עצמם.

המאסטר: אכן כך. אז מדוע הרדיפה כה חמורה בסין? סיבה אחת היא שצורת החשיבה האנושית של אנשים מסוימים היא פשוט חזקה כל כך. אמרתי שכשאתם עובדים ביחד כקבוצה, לא ייתכן שרעיון של מישהו, ולא משנה מי, יהיה מושלם לחלוטין. החברה כל הזמן משתנה, וכך גם מצב העניינים. והאין זה כך שאנשים מתייחסים לדבר אחד כאל אופנתי היום, אבל מחר זה יהיה משהו אחר. זו חברה בהשתנות מתמדת. אז אל תתעקשו שהרעיונות שלכם כל כך טובים. כל עוד משהו הוא למען השלמת המשימה, לכו ועיבדו על זה קשה ביחד. אם אתם מרגישים שמשהו הוא לא אידיאלי בהיבט מסוים, ואתם עושים את מיטבכם כדי לשפר אותו, אז זה יוצא מן הכלל, זה מה שאלוהויות רוצות לראות, וזה מה שעל מטפח לעשות. (מחיאות כפיים) זה לא עניין של איזה רעיון או הרעיון של מי הוא מושלם או מדהים. אולי ניצחת בוויכוח, אבל זה בדיוק מה שאלוהויות מתנגדות לו, וגם המאסטר לא רוצה לראות את זה. וחוץ מזה, הכוחות הישנים חושבים שכמה ש[רעיון] הוא פחות שלם, כך יותר טוב. וכך, כשאתם פועלים לפיו, וכל מיני פגמים שיש בו מתגלים, אם אתם מסוגלים לפצות על הדברים האלה, אז זה יוצא מן הכלל. המצב נתן לכולם הזדמנות לטפח ביחד. כך הם רואים את זה.

תלמיד: יש מטפחים עמיתים שעובדים במשרה מלאה עבור כלי תקשורת שונים ואין להם הכנסה לקיום חיי היום יום שלהם. יש כלי תקשורת שמספקים קצבת קיום; הכסף נתרם על ידי מתרגלים. יש מטפחים שהגיעו להבנה שלקבל תמיכה כספית אינו בהתאם לפא שהמאסטר לימד לגבי תשלום משכורות. ולכן הם עזבו את החברה ומצאו עבודה רגילה. הם בחרו עכשיו לעבוד על פרויקטים אחרים להבהרת האמת. גם אני עומד מול השאלה הזאת של קבלת תמיכה כספית. איך עליי להבין את זה?

המאסטר: יש כלי תקשורת שסיפקו תמיכה כספית באישורי. אם אתם רוצים לגרום לחברת תקשורת להצליח כמה שיותר מהר, אבל אין לכם משכורות, אז איך זה יעבוד? ואם אנשים לא עובדים במשרה מלאה, האם זה בר ביצוע? אז זה בסדר לעשות כך בהתחלה. לדוגמה, אםNTDTV אמורה להתחיל מחדש ולפעול היטב, אז בסדר לעשות את זה במשך תקופת הזמן הזאת בגלל הנסיבות. אבל זה לא יימשך זמן רב. האחראי החדש לא ייתן לזה להימשך זמן רב מדי.

תלמיד: משום שעבר זמן כה רב, יש מתרגלים ותיקים בסין שלא התקדמו במרץ ואפילו עזבו את הטיפוח. מה עלינו לעשות?

המאסטר: לגבי טיפוח, אתם הלא יודעים – הכוחות הישנים בדיוק רוצים לסנן החוצה את אלו שלא מתקדמים במרץ או אלו שלא עומדים בסטנדרט. נֶאֱמר בעבר שטיפוח הוא בדיוק כמו לברור זהב, נכון? כל החול מסונן, ורק הזהב נשאר. האם אין אִמרה שאומרת: "הגלים הגבוהים יסחפו את החול"? מה שמסונן החוצה בינות לרוחות הגדולות ולגלים הגדולים זה החול, ומה שנשאר הוא זהב.

למעשה, אני חושב שכל הישויות החיות צריכות, במשך התקופה הזאת בהיסטוריה, לקבל החלטה קריטית לגבי הקיום שלהן. אם מישהו כבר לא רוצה לטפח, אז זה לגמרי תלוי באדם עצמו. בדרך טיפוח ישרה לא מכריחים אף אחד לטפח. אם לבו של האדם אינו נתון לכך, אז הנוכחות שלו בין המטפחים היא מזויפת. אז לכל אורך הדרך הגישה שלי הייתה שאם אתה מטפח ומתרגל אז אני, כמאסטר שלך, אדאג לך; ואם אתה לא מטפח ומתרגל, אז אתה חופשי לעזוב. אם לבו של האדם אינו נתון לזה, אז זה לא יעבוד.

תלמיד: המפלגה המרושעת החלה להשתמש פחות במחנות עבודה על תלמידי דאפא, אבל הגדילה את השימוש בגזר דין של כליאה בבתי כלא, וגזרי דין למאסרים ממושכים בבתי כלא. האם הרוע התחיל להתרומם שוב?

המאסטר: זה מצב של יין ישן בבקבוק חדש. לרוע נגמרו הטריקים. הוא הראה לאנשים את כל הטקטיקות המרושעות שלו, וזה נעשה כדי לבחון החזקות אנושיות.

תלמיד: לפני כמה שנים המאסטר אמר בהוראת הפא שלו שאין על תלמידי הדאפא מחוץ לסין לחזור לשם. האם תלמידי הדאפא שמחוץ לסין יכולים לחזור לסין עכשיו?

המאסטר: אם אתה ברשימה השחורה של הרוע ואתה חוזר לסין, הם בטוח יחפשו אותך. אפילו אם הם יתנו לך לחזור אז זה בשביל שתי מטרות: האחת היא כדי לקבל ממך כביכול "מודיעין"; השנייה היא כדי להפוך אותך למרגל. אחרת הם לא יתנו לך לחזור. זאת הסיבה שכשאנשים רבים חוזרים מנסיעה לסין, המטפחים העמיתים שלהם לא סומכים עליהם. הם יחשבו: "קשה לדעת מה עשית כשהיית בסין". האם אתה באמת רוצה להזמין צרות כאלה?

תלמיד: לאחרונה נחשף מחנה עבודה מרושע במיוחד. אדם רגיל גם כן פרסם ספר החושף את הרוע של המחנה. ויש אנשים רגילים וכלי תקשורת רגילים הרוצים לראיין מתרגלים מסין שנרדפו במחנות עבודה. יש מתרגלים סינים שמוכנים לצעוד קדימה ולחשוף את הרוע. הייתי רוצה לשאול את המאסטר האם זה הולם בזמן הנוכחי?

המאסטר: כמובן שזה הולם. מדוע שלא נחשוף את זה? (מחיאות כפיים) מתרגלים מחוץ לסין יכולים להשקיע בזה מאמץ רב. מתרגלים בתוך סין צריכים לדאוג לבטיחות שלהם. תמיד סירבתי לקבל את הרדיפה הזאת, ואני לא מקבל את הדברים שתוכננו על ידי הכוחות הישנים. ואני גם לעולם לא אקבל אותם (מחיאות כפיים).

תלמיד: מינג-הוויי כל הזמן פרסם מאמרים המבקשים מאנשים להפסיק להפריע לפא, אבל יש מתרגלים בסין שעדיין לא צלולים לגבי זה.

המאסטר: אכן כך. הם נשלטים על ידי הרוע והם אפילו מתנגדים למינג-הוויי. האם אתם יודעים מדוע אני מפרסם מידע במינג-הוויי? זה כדי לומר לכם שהוא אמין, שזאת פלטפורמה שבאמצעותה תלמידי הדאפא יכולים לתקשר. מנקודת מבט אחרת, המאסטר גם משגיח עליו ולא יהיו לו בעיות גדולות כלשהן.

תלמיד: יש מטפחים עמיתים בסין שעושים את התרגילים ביחד במקום ציבורי. זה הוביל למעצרים. והם לא מבהירים את האמת באופן פעיל.

המאסטר: לא להבהיר את האמת ולא לפתור את העניינים האלה, זה לא בסדר. כשהתנאים מתאימים, המתרגלים באזורים מסוימים לא עוברים הטרדות כשהם יוצאים החוצה לתרגל. אבל אין על אזורים אחרים לחקות אותם באופן עיוור. כשהמצב עדיין מרושע למדי אל תעשו את זה, משום שזה יגרום להפסדים.

תלמיד: רק כחצי מיליון תלמידי דאפא פרסמו "הצהרות חגיגיות" במינג-הוויי. האם זה משום שיש רבים שעשו דברים מוטעים אך הם עדיין לא צעדו קדימה? איך נוכל לעזור להם בצורה טובה יותר?

המאסטר: פשוט עשו היטב את מה שתלמידי הדאפא צריכים לעשות. ברגע שמטפח עמית מהעבר באמת נפל, אז גשו אליו בדיוק כפי שהייתם ניגשים לאדם רגיל בשעה שאתם מבהירים את האמת. אל תתייחסו אליו כאילו שהוא עדיין מטפח. אם אתם חושבים שההבנות שלו הן כמו שלכם, אז אתם טועים. ברגע שמישהו נופל, הוא בדיוק אותו דבר כמו אדם רגיל. אז אתם צריכים להבהיר לו את האמת בדיוק כפי שהייתם עושים זאת לאדם רגיל. אמרתי לכם בעבר שאם אדם מפסיק לטפח, כל זכר של הפא יימחק מהזיכרון שלו. אז הוא לא יזכור שום דבר. אם יש לו כוונה לטפח, אז הוא צריך לטפח מחדש ולהתחיל שוב מאפס.

תלמיד: בנוסף לשאלות שהועלו, צוות הוועידה קיבל פתקים מאזורים רבים. אנחנו ניתן אותם למאסטר מאוחר יותר.

המאסטר: צוות הוועידה כתב את זה עבורי. הייתה ערימה גדולה של ברכות שהם שילבו. אקריא לכם אותן: כל גוף תלמידי הדאפא מטָאי-יוּאָן, שָאן-שִי ; בייג'ינג ; ג'וּ-ג'וּאוֹ, הוּנָאן ; צ'נג-דוּ, סֶצ'וּאָן ; ג'ין-ג'וּאוֹ ; העיר ג'י-שִי בהיילוֹנג-ג'יאנג ; נָאן-יָאנג ; מחוז פוּ-שָאן ; בָּאוֹדינג, הוּ-בּיי ; שָאן-שִי ; יוּ-שָאן ; שֶן-ג'ן ; ליוּ-ג'וּאוֹ, גוּאנג-שִי ; שִי-ג'יאָ-ג'וּאנג ; פָּאן-ג'ין ; מָקָאוֹ ; ג'י-נָאן ; טָאנג-שָאן, הֶה-בֶּיי ; לְיָאו-צ'נג, שָאן-דוֹנג ; שֶן-יָאנג ; אָן-הְוֶויי ; שָאאן-שִי ; יוּ-נָאן ; סוּ-ג'וּאוֹ ; צ'אנג-צ'וּן ; הֶיילוֹנג-ג'יאנג ; לינג-יוּאָן ; וֶיי-פאנג ; מוֹדָאן-ג'יאנג ; צ'י-פֶנג במונגוליה הפנימית ; שאָן-דוֹנג ; יוּ-נָאן ; פּינג-ג'יאנג, הוּ-נָאן ; פינג-שָאן, הֶה-בֶּיי ; צ'נג-דֶה ; ווּ-הָאן, הֶה-בֶּיי ; שנחאי ; ג'ין-ג'ונג, שָאן-שִי ; יוּ-צִי ; גואנג-ג'וּאו ; הוּ-נאן ; משרד התעופה בבייג'ינג ; מחוז הוֹנג-שאן בווּ-הָאן ; העיר הוּאנג-גָאנג בהוּ-בֶּיי ; העיר ווּ-שיוּ ; העיר מָא-צ'נג ; העיר הוּאנג-שִי ; העיר שִי-שְוֶויי ; שין-ג'יאנג ; לאנג-פָאנג בהֶה-בֶּיי ; ג'ה-ג'יאנג ; העיר פָּאן-ג'י-הואָה ; לֶה-שָאן שבסֶצ'ואן ; אוניברסיטאות וקולג'ים בבייג'ינג ; ג'יאנג-סוּ ; ליָאוֹ-נינג ; פוּ-ג'אן ; דָא-ליאָן ; טיאָן-ג'ין ; הֶה-נָאן ; דָא-טוֹנג ; דֶה-יָאנג שבסֶצ'וּאן ; ג'אנג-ג'יאָ-קוּאוֹ וגָאן-סוּ שולחים את איחוליהם למאסטר.

המאסטר: תודה לכולכם. (מחיאות כפיים) יש עוד. צוות הוועידה שילב את הברכות. הדברים הבאים הם חלק נוסף. כל תלמידי הדאפא מיפן; לוס אנג'לס, ארה"ב; אוסטרליה; רומניה; הולנד; נורווגיה; הוואי; ואנקובר; איראן; דוּבָּאי; ניו זילנד; וייטנאם; קוריאה; איטליה; צרפת; אנגליה; ספרד; מלֶזיה; סידני; טייוואן; סן פרנציסקו שבקליפורניה, ארה"ב, וניו יורק – שולחים דרישת שלום למאסטר (מחיאות כפיים).

זה כל מה שאגיד בינתיים. נוכחים היום יותר משמונת אלפים איש. אם כל אחד מכם היה שולח פתק, לבטח לא הייתי יכול לקרוא את כולם. עם זאת, יכול להיות שהשאלות שעכשיו עניתי עליהן היו מייצגות. אני מקווה שכולם קיבלו מזה משהו. בכל פעם שיש לנו ועידת פא, המאסטר יעשה את זה כך אם הזמן יאפשר זאת, וינסה לענות על שאלות נוספות שלכם. אבל לא משנה מה, לא משנה כמה אומר, זה עדיין אתה שצריך לטפח. המאסטר יכול רק לספק לך הדרכה. כמובן, בטיפוח זה עדיין נכון ש"הטיפוח תלוי בך – הגונג תלוי במאסטר". זה בטוח. אבל כשאתה נתקל בבעיות, כשאתה נתקל במערך השלם הזה של תרחישים שונים שם בין האנשים הרגילים, זה צריך להיות אתה שמתמודד איתם.

זה הכול להיום. אני מקווה שתלכו את השלב האחרון של המסע היטב. באמת לא נותר זמן רב. זה יכול להיגמר בכל רגע, והשלב הבא יכול להתחיל בכל רגע. תודה לכולכם. (כל התלמידים עומדים. מחיאות כפיים ממושכות ונלהבות)

---