הוראת הפא בוועידת הפא באוסטרליה

סידני, 2-3 במאי, 1999
לי הונג-ג'י

 

שלום לכולם! (מחיאות כפיים)

כהרף עין כבר עברו שנה או שנתיים מאז שבאתי בפעם האחרונה לסידני. הפעם האחרונה שבאתי הייתה במהלך ועידת פא. באותו זמן לא היו כל כך הרבה מתרגלים, ולימוד הדאפא היה מוגבל לסינים. עכשיו יש יותר אנשים, ואחרי תקופה של טיפוח, אני מרגיש שאתם מסוגלים להבין את הפא מתוך הפא. בזמן שאתם מטפחים, בוודאי יהיו לכם שאלות רבות שתרצו לקבל עליהן תשובות. הרגשתי שבכך שאבוא לוועידה בזמן הנוכחי הזה אוכל באמת לענות על חלק מהשאלות ולפתור כמה עניינים בשבילכם. התזמון היה טוב מאוד, אז החלטתי לבוא ולפגוש את כולם.

במשך התקופה הזו של הטיפוח, המצב באוסטרליה היה יחסית טוב. אף על פי שיש עדיין כמה הבנות פחות בהירות לגבי עקרונות הפא בטיפוח, המצב ככלל הוא טוב. היום אני בעיקר רוצה לראות את כולם ולדבר תוך כדי כך על כמה בעיות. אז אחרי שאסיים לדבר היום אני בעיקר אאזין לנאומים שלכם, ואז מחר אנצל את הזמן של אחר הצהריים לענות על שאלותיכם. אתם יכולים לכתוב את כל שאלותיכם על פתקים ולהעביר לצוות מארגני הוועידה שיעבירו אותן אליי, ואני אענה עליהן עבורכם.

למענה על השאלות יש תנאי. אני כאן כדי לענות על שאלות עבור מתרגלים של פאלון דאפא ביחס לטיפוח שלהם, לא כדי לענות על שאלות לגבי דברים המתרחשים בחברה האנושית הרגילה או שאלות אחרות לגבי החברה האנושית. אני לא יכול לענות על השאלות האלו משום שכרגע אני אחראי רק כלפי המטפחים שלי, ואינני רוצה להיעשות מעורב בפוליטיקה, במדיניות, או בחוקים ובתקנות של אף מדינה. בזמן שאני עושה את המשימה הזאת אני צריך להיות אחראי כלפי אנשים, ובאותו הזמן אני צריך לקחת בחשבון להיות אחראי כלפי החברה. התפתחות החברה האנושית הרגילה היא קבועה מראש והיא מתקדמת בהתאם לחוק שלה, ואינני רוצה להיות מעורב בדברים האלה.

כעת נדבר על כמה עניינים. כולם יודעים שבכל מקום שבו אני נפגש עם מתרגלים אני תמיד מדבר על נושא אחד, כלומר, אני אומר לכולם לקרוא יותר את הספר וללמוד יותר את הפא. אף על פי שכולם יודעים שאני אדבר על זה, אני עדיין אדון בזה, משום שאם אתם רוצים להשתפר בדאפא, אז לקרוא את הספר וללמוד את הפא הוא בחשיבות עליונה. אם אתה מתייחס לדאפא שאני מפיץ היום כאל צ'יגונג ממוצע ורגיל, אז אתה עושה טעות נוראה. אם אתה רוצה שיהיה לך גוף בריא, אז אתה יכול ללכת לבית החולים ולטפל בבעיות הבריאות שלך, או שאתה יכול לקבל טיפול באמצעים רפואיים אחרים. אני חושב שאם הבריאות שלך היא הדבר היחיד שאתה חושב עליו, אז אתה פשוט יכול ללכת אליהם בשביל טיפול רפואי. אני לא עושה ריפויים. אני מוביל אתכם בנתיב ישר של טיפוח-תרגול, ואני רוצה שתלכו בנתיב זוהר. אין להרוויח כסף מהדאפא באמצעות ריפויים. אני מוביל אתכם בנתיב הטהור ביותר. כדי באמת לעלות באמצעות טיפוח, אדם צריך להתמיד בלימוד הפא.

אמרתי שהחומר והנפש הם דבר אחד. בקהילות הפילוסופים בעולם תמיד דנו והתווכחו על העניין של מה קדם למה, החומר או הנפש. נתתי לכם הרבה דוגמאות. כיום אנחנו יודעים שהמחשבה הנוצרת כשאנשים חושבים, או כשהם שוקלים במחשבתם נושא, מתבטאת כחומר. אז האם אין זאת הנפש? כלומר, חומר ונפש הם אותו דבר. כל הקוסמוס, מהמיקרוסקופי ביותר ועד המאקרוסקופי ביותר, מהקטן ביותר ועד הגדול ביותר, וכל חלקיקי החומר מכילים כולם תכונה אחת מיוחדת, כלומר, גֶ'ן-שַן-רֶן. אז הגֶ'ן-שַן-רֶן הזה, תכונת הקוסמוס, מרסנת כל היבט וכל דבר ברמות השונות של הקוסמוס. החומר למעשה מורכב מהתכונה המיוחדת הלא-חומרית הזאת. לפיכך, חומר ונפש הם בדיוק אותו דבר.

יש אנשים שההבנה שלהם מוטעית, הם אומרים: "כשאני מתרגל צ'יגונג אני רק מתרגל צ'יגונג, ואין שום צורך שאעלה את השין-שינג שלי או שאקרא ספרים". זו הבעיה הקריטית ביותר שאספר לכם עליה. עם החשיבה הזאת אדם אף פעם לא יוכל להתרומם, וזה בלתי אפשרי שמישהו יהפוך להיות ללא מחלות רק באמצעות תרגול של כמה תנועות צ'יגונג. אפילו אנשים רגילים רבים בסין מבינים את זה. אם אינך לומד את הפא או קורא את הספר, אם אינך מבין את העקרונות שמאחורי הדברים, אם אינך יכול לגרום לסטנדרט המוסרי שלך לעלות מחדש, אם אינך יכול לשפר את השין-שינג שלך ולהפוך לאדם טוב וטוב יותר, אז יהיו לך מחלות^[1]. משום שכל בני האדם הם כך, ומפני שלבני אדם יהיו למעשה מחלות, אז רק כשאתה עובר מעבר לאנשים הרגילים תהיה באמת חופשי ממחלות. אז אי אפשר לעבור מעבר לאנשים הרגילים רק על ידי תרגול כמה תנועות או משהו כזה. רק באמצעות הבנה אמיתית של עקרונות הפא, באמצעות ההתרוממות של המחשבה ושל התחום שלך, באמצעות כך שתיעשה אדם טוב יותר – אדם שעבר מעבר לאנשים הרגילים, כלומר אדם יוצא מן הכלל – לא תסבול מהמחלות שאנשים רגילים אמורים לסבול מהן. זה העיקרון. עכשיו דיברתי על כיצד רק באמצעות כך שתהפוך לאדם טוב יותר ושתעבור מעבר לאדם הרגיל הממוצע של ימינו תוכל באמת להיות חופשי ממחלות. אם אתה רוצה לטפח לתחומים גבוהים יותר, אז האם לא אמורה להיות דרישה גבוהה אפילו יותר? להיות חופשי ממחלות אינו שווה-ערך ללהיות מישהו שמטפח בתחומים גבוהים, זה רק אומר שאתה מישהו שיש לו רמה מוסרית גבוהה יותר מאשר לאנשים רגילים. מה שאני מבקש מכם לעשות הוא לעבור מעבר לאנשים הרגילים, להתרומם אפילו גבוה יותר – כלומר, להיות אדם אפילו טוב יותר, אדם עם ערכים מוסריים גבוהים יותר. רק כך תוכלו להתרומם באמצעות טיפוח-תרגול.

כיום יש מתרגלים שאינם ממוצא סיני שלא מדגישים במיוחד את לימוד הפא ולא מבינים אותו היטב. יכול להיות שמה שאמרתי זה עתה הבהיר את הדברים בשבילכם. היות שתנועות צ'יגונג הן רק אמצעי עזר של הטיפוח, הן לחלוטין לא ממלאות תפקיד יסודי. אם השין-שינג שלך לא מתרומם והתחום שלך לא מתרומם לתחום גבוה יותר, לא משנה כמה תעשה את תנועות התרגול, אתה לא תתרומם. רק כשהשין-שינג שלך מגיע לסטנדרט של גובה מסוים, אתה יכול להשיג שיפור ולהיות חופשי ממחלות. רק כאשר אתה דורש מעצמך דרישות גבוהות יותר, ואפילו עוד יותר, אתה יכול להפוך למישהו שעָבר מעֶבר לאנשים הרגילים ושהוא לפיכך לא בן אדם רגיל. זה משום שלגבי אנשים בחברה הרגילה, המחשבות שלהם, הפעולות שלהם, והמעשים שלהם, כפי שכולם יכולים לראות, הם כולם למען התועלת האישית האנוכית שלהם. הם אנוכיים ביותר, אפילו עד כדי כך שהם ישתמשו בכל אמצעי שהוא למען רווח אישי. בנוסף, זוהי תקופה של ערכים מוסריים מנוונים מאוד. אם אתה אותו דבר כמו אדם רגיל, האם אתה יכול להירפא ממחלות רק באמצעות עשיית תרגילים? אין סיכוי! אם אתה אותו דבר כמו אנשים רגילים, האם אתה יכול להפוך לאדם יוצא מן הכלל רק באמצעות תרגול תנועות? זה לחלוטין בלתי אפשרי. אז, כולם חייבים לקרוא את הספר! הסיבה היא, שכשהתחום הרוחני שלך והחשיבה שלך לא הגיעו לסטנדרט גבוה שכזה, אז המחלות שלך לא יתרפאו, ואתה גם לא תגיע לתחום גבוה. זו הסיבה שאני אומר לכולם לקרוא יותר את הספר ומדבר על הצורך החיוני לקרוא את הספר.

הפא יכול להדריך אותך להשתפר ברמות שונות. הספר, "ג'ואן פאלון", הוא ספר המאפשר לכולם לעשות טיפוח-תרגול באופן שיטתי, לכן הוא בעל חשיבות עליונה. בין אם הינך מטפח או לא, קריאת "ג'ואן פאלון" תאפשר לך להבין איך להתנהג. זה משום שהמין האנושי של ימינו אינו מרוסן על ידי אף סטנדרט מוסרי, והוא פנה נגד המסורת ונגד דרכי החשיבה העתיקות. ככל שאנשים מחשיבים יותר את המציאות שמולם, כך הם מוותרים יותר על הטבע המקורי של האדם – הדברים שהם הטובים ביותר והמקוריים ביותר. אנשים ללא ריסון מוסרי פועלים איך שהם רוצים לפעול, ואי אפשר להרשות את זה. הניוון של המין האנושי כבר הציב את האדם בסכנה נוראה. בהמשך ההרצאה אסביר ואענה על שאלות לגבי זה בשביל כולכם.

כעת אדבר על כמה בעיות ספציפיות. כשמתרגלים בין אנשים רגילים, לעתים קרובות לאדם יש החזקות רבות שהוא אינו יכול לוותר עליהן; זה כשמדברים על נושאים ספציפיים בטיפוח. אנשים רבים פשוט לא יכולים לוותר על ההחזקות שלהם, ואפילו כשהן גורמות לאנשים להיות מובלים על ידן בצורה עיוורת ועם מחשבה לא צלולה, הם עדיין לא מבינים את זה. במשך אלפי שנים אף אחד לא דיבר באמת על איך באמת לטפח. כולם יודעים שהטיפוח כולל ישיבה בתנוחת לוטוס. כפי שאתם יודעים, יש הרבה נשים מבוגרות באזורים הכפריים של סין שיושבות על המיטה שלהן במשך כל השנה, תופרות בגדים ומתקנות נעלי בד. אם זה היה כל כך פשוט כמו [לשבת כל הזמן], אז הייתי אומר שכולן צריכות להפוך לאלוהויות. התנוחה הזאת היא רק אמצעי עזר. אם אינך עושה תרגילי טיפוח ואתה רק יושב בתנוחת הלוטוס, אז זה אפילו עוד יותר אינו שווה דבר, משום שאז אפילו אין אלמנט של טיפוח. אז, אני אומר לכם להבין את עקרונות הפא ולקרוא את הספר בזמן שאתם מטפחים. המטרה היא שאתם תתרוממו לתחומים אפילו גבוהים יותר. איך אתם מתרוממים? זה, לדוגמה, באמצעות הוויתור שלכם על המחשבות הרעות שיש לכם בין האנשים הרגילים, והוויתור על המנטליות התחרותית של האנשים הרגילים. אנשים פוגעים באחרים למען רווחים קטנים ולא משמעותיים. מלאי שמחה בשל רווח קטן וכאובים בשל הפסד קטן, לא מסוגלים לאכול או לישון היטב בגלל זה וסובלים מתחלואים מכף רגל ועד ראש. איזה חיים מעייפים אתם חיים! האם בני אדם קיימים בעולם הזה רק בשביל זה?

עכשיו כשכולם ראו את הנקודה הזו בצורה ברורה, אז מדוע אינך יכול באמת לוותר על ההחזקות שלך כפי שמטפח עושה? הֱיֵה מטפח באופן גלוי ומכובד. אמרתי לעתים קרובות שכאדם המטפח בפא ישר, הדבר הראשון שאתה חייב להשיג הוא לא להשיב מכה כשמכים אותך ולא להחזיר כשמקללים אותך. אז מדוע כשאתה נתקל בקונפליקטים בטיפוח אתה פשוט לא יכול לוותר על ההחזקה הזאת? כשאחרים אומרים עליך דברים שלא נעים לשמוע, מדוע אתה נעשה לא מאושר? כשאתה נעשה לא מאושר, האם בלבך אתה לא מסרב לקבל את ההזדמנות לטפח ולהשתפר? האם אתה לא פשוט מחפש את אותו סוג של שמחה שאנשים רגילים מחפשים? אז האם אתה לא אדם רגיל?! באותו הרגע עליך לחשוב: "מדוע אני לא מאושר? כשאחרים מבקרים אותי אני נעשה לא מאושר – האם אני לא רודף אחרי משהו?" אבל כשאתה רוצה שכולם יהיו נחמדים אליך, וכשאתה רוצה לחיות חיים נעימים בין אנשים רגילים, איך תוכל להשתפר? בלי לוותר על שום דבר אנושי, איך אתה יכול להשתפר ולהתרומם? בדיוק מהסיבה הזו אתה לא יכול להשתפר ולהתרומם. אתה צריך באמת לוותר על הדברים האלה – ההחזקות שבני אדם לא יכולים לוותר עליהם.

אבל ביחס לדאפא הזה שאתם מטפחים היום, לקחתי בחשבון באופן מלא איך אנשים עם עבודות רגילות בחברה של האנשים הרגילים יוכלו לטפח. אז כאשר אתם מטפחים בדאפא, יכולה להיות לכם העבודה שלכם, יכול להיות לכם העסק שלכם, ויכולים להיות לכם כל חיי המשפחה והפעילויות החברתיות שלכם. ההפצה וצורת הטיפוח של הדאפא בתוך החברה הרגילה לא יסכלו את הטיפוח; לקחתי את זה בחשבון באופן מלא. הדאפא שאני מפיץ מכוון באופן ישיר ללב, וההחזקות שלכם צריכות להיות מסולקות בינות לרווחים החומריים, אבל לא בהכרח תפסידו משהו חומרי. זה משום שאני רואה שלחומר עצמו אין באמת משמעות. אם אתה עשיר מאוד והבית שלך אפילו בנוי מלבני זהב, אבל זה עדיין לא יקר ללבך אלא אתה דווקא לוקח את זה בקלות, אז הייתי אומר שזה מקרה שבו אין החזקה לעושר חומרי. כלומר, הדרישה של הדאפא היא לשנות את החשיבה של האדם, לא שתוותר על דברים פיזיים. כמובן, לגבי המבחנים למחשבות של האדם, סוג זה של מבחן רציני חייב להתרחש כדי לראות כמה חזקה הרדיפה שלך אחרי רווח חומרי, וכדי לראות אילו דברים אתה רואה כחשובים. כולם יודעים שבין תלמידי הדאפא שלנו יש אנשי עסקים, ויש אפילו כאלה שמעורבים בעסקים גדולים. הם מטפחים, והם אנשים טובים במקום העבודה שלהם. הם לא משקרים או מרמים אנשים, אבל עדיין לעסקים שלהם הולך טוב מאוד. הם גם לא מקדישים את עצמם כמו אנשים רגילים – עד לנקודה שהם לא יכולים לישון או לאכול היטב – אבל הם כולם מצליחים מאוד בעניינים עסקיים. התקופה הנוכחית של מיתון כלכלי מדגישה במיוחד את מה שמייחד מטפחים. דברים יוצאים מן הכלל כאלו יתרחשו כאשר אדם מגיע לסטנדרט של טיפוח.

מה שדיברתי עליו זה עתה היה על החזקות שחוסמות את הטיפוח. כשרבים מכם, המתרגלים שלי, נתקלתם בקונפליקטים והתרגזתם, האם חשבתם על העובדה שהכעס שלכם היה מכוון לאנשים רגילים? חישבו על זה: בודהות ואלוהויות – הישויות המוארות המפוארות האלו – האם הם יתרגזו על בני אדם? לחלוטין לא. זה משום שהם לא ברמה של בני אדם ואין להם צ'ינג^[2] כפי שיש לאנשים רגילים. איך הם יכולים למקם את עצמם בין אנשים רגילים? כשאתה מתמודד עם קונפליקטים באותו אופן כמו אנשים רגילים, אז אתה באותה רמה, או באותו תחום, כמו אנשים רגילים. כלומר, אתה אחד מהאנשים הרגילים. רק כשאתה לא כמותם אז אתה לא אחד מהם. כמובן שאז מה שאתה תפגין יהיה סובלנות ויכולת עצומה לסלוח. אנשים רגילים יראו את זה כך, אבל למעשה זה ביטוי של רמת השין-שינג שלך בטיפוח. אז לא משנה מה הסביבה או הנסיבות שבהן אתה נתקל בבעיות, אתה חייב לשמור על לב של חמלה ורחמים כשאתה מטפל בכל עניין. אם אינך יכול לאהוב את האויב שלך, אז אינך יכול להגיע לשלמות המלאה (מחיאות כפיים). אז למה כשאדם רגיל מרגיז אותך אתה לא יכול לסלוח לו?! ואתה דווקא מתווכח ונלחם אתו כמו אדם רגיל? האם זה לא תקף גם לגבי אינטראקציות בין מטפחים?

ברגע שמלמדים את כולכם את העקרונות, אתם מבינים אותם. מה שאני אומר לכם הם עקרונות פא, ומה שאפשרתי לכם להכיר הוא בדיוק הספר של הפא. באשר לכמה היטב מיישמים את זה, הדבר תלוי לחלוטין בכמה היטב אתם מטפחים. כמובן שאני יכול לעזור לכם, אבל לרוב זה לא מתבטא בעולם האנושי, והרבה אנשים לא יכולים לראות את זה. בטיפוח חשוב ביותר ללמוד את ספר הפא. זה יעזור לכם לסלק את ההחזקות שאינכם יכולים לוותר עליהן, כולל החלקים הגרועים ביותר.

אתם לא צריכים להאמין שהמושגים שלכם הם אתם. יש אנשים רבים שכשהם קוראים את הדאפא הם קוראים עם סוג מסוים של מושג. אדם כזה מאמין: "אה, הקטע הזה הוא טוב... הממ, את הקטע הזה אני לא מבין כל כך טוב... אוה, אני לא חושב שהקטע הזה עומד בסטנדרט". אומר לכם, אתם חושבים שאתם חכמים למדי, אתם חושבים שהשיפוט שלכם נכון, אבל זו למעשה טעות איומה. צורת המחשבה שלכם נוצרה בתוך החברה הזאת של האנשים הרגילים, וכך הסטנדרט שלכם לאמוד טוב ורע הוא הסטנדרט של האנשים הרגילים, והוא כלל לא יכול להיות טוב יותר מזה של בני אדם רגילים, וכך זה מונע מכם מלראות את המהות האמיתית של הפא. ההחזקות שלכם הן אלו שהפריעו לכם לקבל את הפא. אתם בוחרים חלקים שאתם חושבים שטוב לקרוא אותם, ואינכם עושים טיפוח אמיתי. זה משום שכשאתם רואים חלקים שאתם חושבים שהם לא טובים או שאתם חושבים שאתם לא רוצים לקרוא, אז אלו בדיוק הרגלי המחשבה הרעים שרכשתם אחרי הלידה שפועלים. אבל זה לא האני האמיתי שלכם, אף על פי שאתם מתייחסים אליו כאילו הוא כן.

מדוע זה כך? חישבו על זה כולכם, כשילד נולד, אין לו אף אחד מהמושגים שיש לאנשים רגילים. אמרתי שהעין השמימית של ילד מתחת לגיל שש יכולה לראות דברים אחרי שאני אומר משפט אחד בלבד. מדוע זה כך? זה משום שהוא לא יצר שום דבר מושגִי מהחברה הרגילה, ומשום שהוא טהור ומשום שהוא מתאים לסטנדרט המקורי של הקוסמוס של גֶ'ן-שַן-רֶן. ברגע שצברת את הלכאורה ה"ניסיון" הארצי, כשרכשת מסגרות של מחשבות, ברגע ששיבחת אותן כמצוינות ל"הבנת עניין" ונעשית בעל ניסיון בין אנשים רגילים, למעשה שינית את עצמך למשהו רע למדי. ואלו בדיוק המושגים האלו שגורמים לך להיות לחלוטין לא מתאים למצב האמיתי, למהות ולאמת האבסולוטית של הקוסמוס. כיוון שיצרת את הדברים האלה אחרי הלידה, איך הם יכולים להיות אתה? מהי המשמעות של "לחזור לאני המקורי האמיתי"? אתה צריך לנקות את עצמך, וזה כדי שתוכל לחזור למצב שלפני-הלידה הטהור ביותר שלך, הישר ביותר שלך – כזה שאין בו מושגים בזמן חשיבה. המצב הזה הוא החכם ביותר, והוא מאפשר לאדם לראות את הכול בעולם בבהירות. הסיבה היא שכשאין לך בכלל מושגים, הראייה שלך תקיף את הכול ותוכל לדעת את המהות של כל הדברים בעולם במבט אחד. זוהי חוכמה. כשאתה דווקא מסתכל בדברים בעוד שאתה מחזיק במסגרות שלך, אתה תהיה לכוד בתוכן. אבל המסגרות שלך הן לא האמת האבסולוטית. אתה אולי מרגיש שהידע שלך מתקדם למדי ושהסטנדרטים שלך לאומדן הם נכונים, אבל הם למעשה לא נכונים. אפילו כשאני מדבר באופן זה, אתה אולי לא תוכל מיד להבין, להכיר, או להסכים עם הנקודה שלי. רק אם באמת תקדיש את הלב שלך ללמוד את הספר "ג'ואן פאלון" אז תוכל לראות מהו באמת הספר הזה שלי!

מדוע יש כל כך הרבה אנשים שלומדים [פאלון גונג] בסין ובכל רחבי העולם? בסין בלבד יש כמעט 100 מיליון אנשים שלומדים, ורבים מהם הם מדענים, אינטלקטואלים ממדרגה ראשונה, חוקרים של מדעי החברה, הוגי דעות, כאלו שעוסקים בחקר פילוסופי, ואפילו חברי מפלגה בדרגות גבוהות. מחוץ לסין יש רבים כל כך שיש להם תואר דוקטור או מאסטר, שהם סטודנטים לתארים מתקדמים, ושהם פרופסורים, שלומדים [את השיטה]. האם הם כולם טפשים? ובמיוחד שבחברה הסינית אנשים חוו כל כך הרבה, האמינו בדרכי חשיבה מסוימות, עברו את "המהפכה התרבותית", ובעבר סגדו לאנשים בלי לחשוב. הלקחים שנלמדו היו עמוקים. הם חוו כל דבר שאפשר לדמיין. האם אפשר לבקש מאנשים כאלו להאמין בצורה עיוורת?! אז איך זה שהם לומדים את הפא, ואיך זה שהם כל כך מסורים? האם זה לא מראה לכם משהו? זה משום שאני אומר לכולם להיות אנשים טובים, להיות יותר טובים, להיות אנשים יוצאים מן הכלל, להיות אנשים בריאים, להיות אנשים עם מוסריות גבוהה יותר, כל הדרך עד שהם יכולים להפוך לאנשים שיכולים להשיג את השלמות המלאה. זה לא שכמה מילים ממני, לי הונג-ג'י, יכולות לגרום לאנשים ללכת בעקבותיי בצורה לא רציונלית. כולם יודעים שהדאפא נטול צורה ארגונית כלשהי. אם אתה רוצה ללמוד אותו אתה יכול ללמוד אותו. אם אינך רוצה ללמוד, אתה יכול לחזור בחופשיות למקום שממנו באת. אני לא אעשה שום דבר. אין מגבלות, וגם אין שום צורה של ארגון, וגם לא יבקשו ממך אפילו אגורה אחת. מדוע התאספתם כולכם פה היום עד כדי שאינכם רוצים ללכת מפה? לאנשים האלה יש החשיבה והאינטלקט שלהם, הלא כן? אז מדוע אנשים מסוימים לא יכולים לוותר על המושגים שלהם ובאמת להסתכל על הספר הזה? להסתכל על מה שלי הונג-ג'י עושה? מדוע יש כל כך הרבה אנשים בעולם שלומדים את הספר הזה? אחרי שתקראו אותו אולי תבינו מה אני עושה.

כשהתחלתי ללמד את הפא הזה, הייתה לי דאגה ממש גדולה. כפי שכולכם יודעים, בחברה האנושית של ימינו, אף דת לא יכולה לאפשר ללב האנשים ולסטנדרטים המוסריים של האנושות לעלות בחזרה. אלו שעוסקים בדת גם יודעים את זה. אבל אין שום דבר בכלל שהם יכולים לעשות לגבי זה. יתרה מכך: בעולם היום אין אף מערכת של כתבי-הנחיה או אוסף של עקרונות שיכולים לאפשר למוסריות האנושית לעלות בחזרה, שיכולים לאפשר לערכים המוסריים של האדם להיעשות שוב אציליים, ואפילו פחות מכך לאפשר לאנשים לעלות בחזרה עד לשלב השלמות המלאה. בכל העולם אין שום דבר כמו זה. אז אם כך, המין האנושי הוא במצב מסוכן ביותר. אם הדאפא שאני מעביר היום לא היה יכול להציל אנשים, אז אנשים לנצח לא היו יכולים להיגאל, משום שאין פא שהוא גבוה יותר מזה שיצר את הקוסמוס. כשלבני אדם אין מחשבות נכונות, וכשהם ללא הריסון של המוסריות, הם יעזו לעשות כל מעשה מרושע. האלוהויות לא ירשו זאת. כולכם שמעתם משהו – בין אם זה מהדתות או מנבואות או מסוג כלשהו של חיזוי מוקדם, באמצעות ספרים או מפה לאוזן – דיבורים על כך שהמין האנושי יעמוד בפני סוג מסוים של אסון. חישבו על זה כולם, אם המין האנושי ימשיך להתדרדר באותו אופן, האם זה לא יהיה מסוכן? אפילו אם האלוהויות לא יבואו להעניש את המין האנושי, אז המין האנושי יהרוג את עצמו. למעשה המין האנושי כבר עכשיו הורס את עצמו, הוא אפילו הורס את עצמו כשאין מלחמה – הורס את עצמו שלא ביודעין. הזיהום שנובע מהתפתחות המדע והטכנולוגיה פגע בסביבה הטבעית, ובעתיד כל המים יהיו מזוהמים; למדע ולטכנולוגיה של המין האנושי אין כל דרך להחזיר את המים לדרגת הטוהר המקורית שלהם. אפילו האוכל שאתם אוכלים גדל בקצב מואץ עקב השימוש בדשנים כימיים. חישבו על זה, אם המין האנושי ימשיך כך, אז הוא יהפוך למעוות הן בצורה והן בהופעה. אם בני אדם ישכפלו בני אדם, אז אנשים באמת יתחילו להרוס את האדם עצמו. חייזרים הלובשים עורות של בני אדם ישוכפלו בכמויות, ויתפסו את הגופים של בני האדם. המין האנושי העתידי, שייווצר מהסוג הזה של האנשים, ימשיך לשכפל את האדם עוד ועוד, ולבסוף יחליף לחלוטין את האדם.

כמובן, אני יכול לראות בבירור את כל הבעיות בעולם, ואני יכול לחשוף את כל הבעיות של המין האנושי. אינני מעביר את הפא הזה כעת בשביל הבעיות האלו שבפניהן עומדת החברה האנושית. אני מדבר על הדברים האלה כדי שמטפחים יוכלו לקבל את הפא ולהתרומם. זו הסיבה שאני עושה זאת.

דיברתי כעת על בעיה אחת, ועכשיו אדבר על בעיה ספציפית אחרת. יש לנו כמה אנשים שבזמן שהם מטפחים הם מחזיקים בהחזקות ולא משחררים. זה גורם לקונפליקטים שהם עומדים בפניהם להיעשות גרועים יותר, ולקשיים שהם צריכים להתגבר עליהם במשך הטיפוח שלהם לגדול, וזה גורם להם לא להיות מסוגלים לעבור אותם. יש אנשים כאלה בין אלו שיושבים כאן. דבר זה בתורו גורם להם לפנות לצד השני, לחוש תרעומת נגד הדאפא – או אפילו לחוש תרעומת נגדי. מדוע אחרים אינם כמוך? האם הבערך 100 מיליון אנשים האלה כולם אידיוטים? מדוע אינך חושב מה הוביל אותך למצב הזה? יש אנשים שלמדו את הדאפא ושאמרתי להם להיות אנשים הגונים וישרים, להיות אנשים טובים, ולא לעשות דברים רעים, ועדיין הם הולכים להמר. אחרי שהם מאבדים את כספם הם מסתובבים ומאשימים את הדאפא. האם אמרתי לך להמר? בדיוק ההפך: אמרתי לך שאתה לא צריך ללכת להמר, ואמרתי לך לא לעשות את הדברים הרעים האלה.

יש גם אנשים שמתרגלים בדאפא, וכשהם נפגעים מסוג כלשהו של נזק בלתי צפוי הם מאשימים את הדאפא. האם חשבתם על זה, נתתי דוגמה כזאת גם ב"ג'ואן פאלון": היה אדם שאחרי שהוא למד את הדאפא, יום אחד הוא פתאום חלה, היו לו סימפטומים של כביכול שבץ מוחי. חצי מגופו הפסיק להגיב וחצי ממוחו היה משותק. אבל למחרת היום הוא יכול היה ללכת, ואחרי שבוע הוא בעיקרו של דבר התאושש טוב למדי. לאחר מכן הוא אמר למתרגלים באתר התרגול: "תרגלתי בדאפא עד לנקודה של חצי שיתוק, אני לא אתרגל יותר". חישבו על זה כולם, אם הוא לא היה מתרגל בדאפא אז האם הוא היה מתאושש מהשיתוק החלקי שלו כל כך מהר? אתם יודעים מה היה בעצם השבץ המוחי הזה שלו, ועדיין הוא האשים את הדאפא. יש אנשים שצריכים לחשוב על זה ברצינות. נתקלת בקושי הזה, ואמרת שהמורה לא הגן עליך. האם אתה יודע שאם לא הייתי מגן עליך, אז זו לא הייתה פגיעה בגוף שלך אלא קרוב לוודאי אובדן חייך! האם אתה מבין את זה? אני הפחתתי כל כך הרבה, ועדיין אתה מסתובב ומאשים את הדאפא. זה מצב הבורות שאדם נמצא בו, וקשה מאוד להציל אותו. הוא לא רוצה להחזיר את החוב שהוא עצמו יצר בזמן שהוא בקוסמוס. הוא רוצה להיות חופשי מכל קושי, להיות בנוחות מושלמת, בזמן שאני סובל את כל זה בשבילו. האם זה טיפוח? האם זה יכול לרומם את המחשבה שלך? כשאתה נתקל בבעיות האלה, איך תטפח אם לא תוכל לייצר מחשבות נכונות בזמן שאתה מתמודד איתן? איך תוכל להמשיך בנתיב שלך? עשיתי כל כך הרבה בשבילך, אבל עדיין אתה מאשים את הדאפא, מאשים אותי, ואפילו מדבר עלי רעות. כמובן, אני לעולם לא אתלונן על אף אחד. אני רק דן בעקרונות פא עם כולכם, אני דן בעיקרון. אפילו אם אתה מדבר עליי רעות, לא אחזיק נגדך בתרעומת, משום שהלב שלי הוא לא במישור של אנשים רגילים. בין אם תאמר שאני טוב או רע, בין אם תאמר שאני אלוהות או בן אדם, זה לא ישפיע עליי, משום שאף מחשבה אנושית לא יכולה להזיז אותי. אם אתה יכול להגיע למצב הזה שיש לי, אז אתה לא רחוק מההגעה לשלמות המלאה של הטיפוח שלך.

זו הייתה רק דוגמה. בזמן שאתם מטפחים, הלב חייב להיות ישר. כמובן, אמנם אני אומר לכם להיות ישרים, אבל יכול להיות שעדיין לא תהיו ישרים. האם אתם יכולים להיות ישרים רק מזה שאני אומר כמה מילים? הדבר היחיד שיכול לעזור לכם לפתח מחשבות נכונות, שיכול לאפשר לכם להתרומם באמצעות טיפוח – הדבר היסודי ביותר – הוא ספר הפא. יש לנו יותר מ-100 מיליון אנשים שמטפחים, אז זה בלתי אפשרי שכל אחד ישב פה היום כפי שאתם יושבים. זה בלתי אפשרי שאדבר עם כל אחד מכם, בזה אחר זה. אבל אני העברתי את הפא, אז אני חייב להיות אחראי כלפיכם. כדי באמת לאפשר לכם להתרומם באמצעות טיפוח, השתמשתי בשיטה, כלומר, לקחתי את מה שאני יכול לתת לכם ואת הדברים שאני יכול לעזור לכם באמצעותם, ודחסתי את כל זה לתוך ספר הפא. הדבר היחיד שנותר הוא לראות אם יש בכם רצון להשיג את זה. מסיבה זו אני אומר לכולם שכשאתם לא יכולים לראות אותי, עליכם להתייחס לפא כאל המאסטר. להתייחס לפא כאל המאסטר.

כעת אדבר על בעיה קטנה. יש מתרגלים שהולכים לקיצוניות כשהם מטפחים. הם לפתע מתעוררים למשהו וחושבים: "אוה, זה יכול לעורר את ההחזקות שלי. אני לא רוצה את זה, אני איפטר מזה. או: העבודה הזאת שלי יכולה לעורר את ההחזקות שלי. אני אתפטר ממנה. המממ, אני חושב שאני פשוט אימנע מכל דבר". חישבו על זה: האם זה לעשות טיפוח? האם זה לא ללכת לקיצוניות? לעתים קרובות אני אומר משהו. אני אומר שאתם מטפחים בין אנשים רגילים ושעליכם לטפח כאשר אתם מתאימים לדרך של אנשים רגילים במידה המקסימלית. זה אינו משפט פשוט, וזה לא אומר שאם אתם עושים את עבודתכם כרגיל אז אתם עומדים בסטנדרט שנקבע במשפט. חישבו על זה בזהירות כולם. [מה שאני מדבר עליו] מתבטא בכל היבט של הטיפוח-תרגול שלכם. אם אתה לא מסוגל לטפח בחברת האנשים הרגילים [כשאתה פועל בהתאם לצורות] של האנשים הרגילים, אז אתה פוגע בדרך של החברה של האנשים הרגילים. למרות שהחברה הרגילה היא לא טובה, היא גם כן נוצרה על ידי הדאפא של הקוסמוס עבור הישויות שברמה של המין האנושי. בדיוק בגלל המאפיינים הרעים שלה מרשים למין האנושי לטפח כאן. המטרה היא שאתה תמיס ותמוסס החוצה את הרוע האנושי, ושתתעלה מעל ומעבר, בדיוק כמו פרח הלוטוס שעולה מתוך הבוץ – קדוש וטהור. לחלוטין אין עליכם ללכת לקיצוניות, ולחלוטין אין עליכם להבין את הפא בדרך סוטה. כשאתם הולכים לקיצוניות, כשאתם רוצים להשיל מעליכם כל מיני דברים [נורמליים], כשאתם רוצים, לדוגמה, להיפטר מהעבודות שלכם, למעשה אתם כבר בתוך החזקה אחרת. הפחד שלכם מהחזקות עצמו יצר החזקה; זו החזקה שלכם לפחד מהחזקות.

זה כל מה שאגיד, משום שבעוד רגעים ספורים המתרגלים ידברו, וישתפו בהתנסויות. אני יודע שיש כמה עיתונאים בקהל, ואולי הם באו מרחוק. אני יכול להעריך את הקשיים שעברתם. אני, לי הונג-ג'י, לא מעונין להשיג איזשהו סוג של תהילה אנושית. אני רק מעונין להיות אחראי כלפי התלמידים שלי והמתרגלים שלי שמטפחים את הדאפא. הסיבה שבאתי לאוסטרליה הייתה כדי לענות בשבילם על שאלות לגבי טיפוח, לאפשר להם להשתפר ולהתרומם. אבל אתם באתם, ואינני רוצה שתעזבו בידיים ריקות. כמו תמיד, הדרישה שלי היא שאם עיתונאי לא סיים לקרוא את "ג'ואן פאלון" פעם אחת, לא אפגש איתו או איתה. רק אחרי שיש לך רמה מסוימת של ידע לגבינו, אני אפגש איתך. משום שמה שאני מעביר הוא כה גדול, לבטח לא ניתן להסביר אותו בבירור בכמה מילים. כל מה שאתם רוצים לדעת הוא עניינים של החברה הרגילה. אני לא אוהב להתייחס אליהם, משום שכרגע אינני מתערב כלל בעניינים אנושיים רגילים; אינני מתערב מכול וכול בעניינים אנושיים. אבל אתם באתם, ואני מקווה שתוכלו לשבת כאן וברוגע להקשיב לנאומים של המתרגלים שלנו היום, ולהבין את הסך הכולל של ועידת הפא בת היומיים שלנו. אחרי כן אני אפגש איתכם ותוכלו לשאול שאלות. אבל במהלך הוועידה לחלוטין לא אפגש עם אף אחד. יש לי הרבה דברים שאני צריך לטפל בהם. המטרה של ועידת הפא שלנו היא לעזור למתרגלים שלנו להשתפר באמת, והיא לחלוטין לא רק משהו פורמלי, והיא לבטח לא נעשית רק בשביל להציג בפני אנשים (מחיאות כפיים).

אוקיי, המתרגלים שלנו עכשיו ימשיכו להנחות את הוועידה, אז זה כל מה שאומר. מחר אחר הצהריים אענה ביסודיות על שאלות עבור כולכם. עכשיו אצטרף אליכם ואקשיב לנאומים של המתרגלים.

* * * * *

אתם יכולים להעביר קדימה את פתקי הנייר שלכם. אחר הצהריים הזה מיועד בעיקר להסביר לכם את הפא ולענות על שאלות שתעלו. אחרי תקופה של טיפוח, יש בעיות רבות שניתן לפתור בעזרת מה שיש בספר. אבל, יש עדיין שאלות שאנשים מרגישים שיהיה להם שקט נפשי רק אם ישאלו את המאסטר לגביהן. לכולכם יש מחשבות כאלו, אז אני אגשים את השאיפה שלכם. אענה על השאלות שלכם כמה זמן שאוכל. אוקיי, בואו נתחיל.

מתרגל: האם כל הקשיים של האדם מהרגע שהוא מתחיל לטפח מתוכננים מראש, או שהם בגלל דברים שהאדם מביא על עצמו?

המאסטר: בטיפוח הנתיב תוכנן מראש, אבל לא לעבור מבחנים היטב נגרם בגלל גורמים שהאדם מביא על עצמו. טיפוח הוא דבר מסובך מאוד, אז לא כל המקרים יהיו אותו דבר, וגם דברים שיקרו לאדם אחד לא יקרו לשני. אי אפשר לטפל באותו דבר באותה הדרך, משום שאתם אחרי הכול מטפחים בתוך אשליה. אם הכול היה אותו דבר אז האשליה הייתה נשברת. כולם היו יודעים מה לעשות: "אוה, מישהו טיפל בזה כך וכך וזה עבד טוב מאוד. אז כך אני אעשה את זה". אז זה לא ייקָרֵא טיפוח. הקשיים הם למעשה תוצאות הקארמה שלך. הקארמה שנצברה מתקופות חיים רבות חוסמת את הטיפוח שלכם, חוסמת את החזרה שלכם לאני המקורי האמיתי שלכם, וחוסמת את השיפור שלכם. הקארמה הזאת היא שבאה לידי ביטוי. אני ניקיתי חלק ממנה, בעוד שמה שנותר נשמר כדי שאתם תסלקו אותו. זה משום שיש עיקרון ביקום הזה: מה שחייבים צריך לשלם. לא משנה באיזו תקופת חיים בעבר זה קרה, כשעושים דברים רעים צוברים קארמה ואז, בתקופת החיים הבאה או מתי שהוא מאוחר יותר בתקופת החיים הנוכחית, חייבים לשלם אותה. אז זה בדיוק הדבר הזה שבא לידי ביטוי. אני קורא לזה קושי. למעשה אפילו אנשים רגילים חווים את זה. המחלות והמצוקות בחיים שאנשים רגילים סובלים מהן בנסיבות כאובות, הן כולן למעשה הקשיים שלהם. עבור המתרגלים שלנו, זה פשוט שאני מיקמתי אותם ברמות שונות בטיפוח שלכם, ואני משתמש בהם כדי לאפשר לכם לעבור מבחנים, לטפח, ולהעלות את השין-שינג שלכם. זה נועד בשביל זה. אבל אנשים רגילים משלמים קארמה רק למען המטרה של תשלום קארמה, אז אין שם גורם של טיפוח, ואנשים רגילים משלמים כמה קארמה שהם חייבים. במקרה שלנו צריך לסלק קארמה עבורכם, משום שאחרת הקשיים יהיו כל כך גדולים שלא תוכלו לטפח. כמובן, כפי שכולם יודעים, ישנם תנאים. הדבר מוסבר בבירור רב בפא, אז לא אחזור על זה.

מתרגל: קצב לימוד הפא האישי שלי שונה מזה של קבוצת לימוד הפא. האם זה משנה?

המאסטר: אם אתה יכול להתמיד לטפח בקביעות וביציבות, אז ללמוד את הפא לבד זה גם כן יוצא מן הכלל. אבל כפי שכולכם יודעים, זה בלתי אפשרי עבורכם ללמוד את הפא מאוד ביציבות לבד בבית, וזה בלתי אפשרי לא לבוא במגע עם החברה הרגילה. בחברה הרגילה של ימינו, אנשים פשוט עושים מה שהם רוצים. זוהי חברה בה אנשים מסוגלים לעשות כל מיני סוגים של דברים רעים ללא כל אֲמַת-מידה מוסרית או ריסון מוסרי. המין האנושי של ימינו הוא פשוט כך. האנשים האלה שאתם באים אתם במגע בחברה הם כולם מחברת האנשים הרגילים. מה שהם מדברים עליו, חושבים ועושים, הם כולם חלק ממה שהמין האנושי של ימינו עושה. אז כשאתה מטפח לבד, ללא סביבה טובה מאוד, הסביבה היחידה שאתה בא איתה במגע היא מהסוג ההוא. אז אתה בעצם מושפע ממנה, ואז קשה לך מאוד להשתפר. אמרתי בעבר שמתרגלים רבים חשו שהם היו אנשים טובים למדי לפני הטיפוח, שהם היו אנשים טובים. אחרי שהם עושים טיפוח אמיתי, הם מגלים שזה בכלל לא היה המצב. הסיבה שהם האמינו שהם טובים הייתה שהם השוו את עצמם עם המין האנושי של ימינו, שהוא כבר לא טוב. והם לא השוו את עצמם לעידן בו המוסריות של האדם הייתה הגבוהה ביותר או לתכונת היקום.

בנוסף, כשאתם מתרגלים בקבוצה ובזמן שאתם ביחד, מה שאתם אומרים, חושבים ועושים, כולם נובעים ממחשבות של טוּב לב (שַן), ובכל דבר שאתם עושים אתם מסוגלים להתחשב באחרים עד כמה שאתם יכולים. זו סביבה טהורה ונקייה מאוד, חלקת ארץ שלווה, הרמונית וטהורה. אז כמטפחים בסביבה הזאת, הכוח החומל שבסביבה הזו יזין אתכם. זה בטוח. אז יש סיבה שאני אומר לכם לתרגל ביחד. האנשים שאתם באים איתם במגע בסביבה הזאת הם כולם אנשים טובים. המילים, הפעולות והמעשים שלהם הם פשוט לא אותו דבר כמו אלו שבחברה האנושית הרגילה. אז אין לאבד את הסביבה הזאת. אבל יש אזורים מעטים שבהם אין כל כך הרבה אנשים שלומדים את הדאפא, רק אדם אחד או שניים, ואין להם סביבה טובה כזאת. אז במקרה כזה, האדם צריך לסמוך על עצמו. יש באמת מתרגלים כאלה – שבאמת לומדים בשקט, מטפחים בשקט ומתקדמים במרץ. זה באמת יוצא מן הכלל! אבל אני אומר כאן שסביבת טיפוח קבוצתית היא חיונית וטובה מאוד. אל לכם לאבד את הסביבה הזאת. הסביבה הזאת מחשלת אנשים.

מתרגל: בשיתוף התנסויות עם מתרגלים, אני מרגיש שמתרגלים גברים נוטים להדגיש את הבנת הפא בצורה רציונלית, בעוד שנשים מתרגלות נוטות להדגיש את הבנת הפא באופן תפיסתי. אם זאת תופעה נפוצה, אז איך אנחנו יכולים ללמוד זה מזה ולהשתפר מהר יותר?

המאסטר: אני לא ממש מסכים עם זה. המתרגלים האלו שמבינים את הפא היטב יכולים כולם להבין את הפא ברציונליות. רק אלו שקוראים את הספר לעתים רחוקות – כלומר אלו שלא מתקדמים מספיק במרץ, או אלו שרק התחילו ללמוד – נוטים להבין את הפא באופן תפיסתי. בהיבט הזה אין הבדל בין גבר לאישה. הנשים של ימינו הן גם כן יוצאות מן הכלל; יש להן המחשבה שלהן והיכולות שלהן. אי אפשר להבין זאת באופן שתיארת. ומההופעה החיצונית של תלמידות דאפא לא ניתן לזהות את האיכות המולדת ואת היכולות שלהן.

מתרגל: איך עלינו להבין את הרעיון של לעבור טיפוח בשה-ג'יאן-פא פעמיים?

המאסטר: זוהי אחת מההתבטאויות של המצבים השונים אצל מתרגלים, שקובעים איך הם מטפחים. זה יכול גם לקרות שמונה או עשר פעמים. לדוגמה, אם אתה אמור להגיע לשלמות רק ברמה של ארהאט, אז זה מספיק שתטפח בשה-ג'יאן-פא פעם אחת. אם אתה מטפח לקראת רמות גבוהות יותר, אז במשך הטיפוח צריך שתטפח שוב ושוב וברציפות. יש אנשים שהם יותר רגישים יחסית, ויכול להיות שיש כמה שהם יותר מודעים ויודעים קצת יותר.

מתרגל: בתהליך לימוד הפא הכרחי להבין את עקרונות הפא בבהירות, בלי ליפול לתוך ההחזקה של רדיפה אחרי ידע. איך עלינו לטפל בזה?

המאסטר: כשתוכל להבין את משמעות הטיפוח על בסיס הפא, אז תבין. הדרך היחידה להבין את הפא מתוך הפא היא לקרוא יותר את הספר. ספר הדאפא שלנו יכול לפתור את כל המסתורין ויכול לתקן את כל המחשבות האנושיות; כל עוד אתה קורא את ספרי הדאפא, את הכול ניתן לפתור. בכל פעם שאתה מרגיש שאינך מצליח להשיג תשובות לשאלות רבות, זה למעשה שאתה עצמך לא רוצה להשיג את התשובות. זה משום שאם אתה קורא את הספר ולומד את הפא, כל שאלה תקבל מענה. כפי שאתם יודעים, רשויות הממשלה מכירות כעת באופן פומבי בכך שיש לנו יותר ממאה מיליון אנשים. אם כל אחד היה רוצה למצוא אותי כדי שאוכל לענות על השאלות שלו... אין שום דרך שזה יכול לקרות. המתרגלים האוסטרלים שיושבים כאן כרגע יכולים לראות אותי, בעוד שהמתרגלים בסין לא יכולים לראות אותי בכלל. למעשה אני נמצא לעתים קרובות בסין. הם לא יכולים לראות אותי משום שאינני יכול ללכת להיפגש איתם. אם אזור אחד ידע איפה אני, אז המתרגלים יפיצו את זה והתוצאה תהיה שכל המדינה תדע, ואז כולם יבואו למצוא אותי. החברה בסין שונה מחברות אחרות. אם אנשים לא יוכלו להבין אותנו זה אולי יגרום נזק לדאפא, ולפיכך אינני יכול להיפגש איתכם. אבל אפילו בנסיבות האלו אהיה עדיין אחראי לטיפוח שלכם. אז איך אני מצליח להיות אחראי? אמרתי זאת רק אתמול: דחסתי את כל מה שאני יכול לתת לכם לתוך ספר הפא, וכל עוד אתם קוראים את הספר, אתם תקבלו את הכול. יש מתרגלים שכבר קראו את "ג'ואן פאלון" יותר ממאתיים פעם, והם עדיין קוראים אותו. כל קריאה היא שונה, משום שזה ספר של טיפוח. מוכלות בתוכו משמעויות פנימיות ברמות שונות. השאלות האלו שעולות אחרי שאתה משלים את הקריאה הראשונה שלך יקבלו מענה במהלך הקריאה השנייה, ואתה תבין. אבל אחרי שתסיים לקרוא פעם שנייה יהיו שאלות חדשות, ואז כשתקרא בפעם השלישית, השאלות האלו יקבלו מענה באותו אופן. בכך שאתה ממשיך לטפח כך, וממשיך לקרוא כך, אתה מתקדם במרץ. וכשמוסיפים לזה את תרגילי הדאפא, הסוג הזה של שיטת עזר, אז אתה מתרומם. יש אנשים שלעתים קרובות שואלים אותי: "המורה, האם אוכל להגיע לשלמות המלאה?" אז הייתי עונה בשאלה אליך: "ובכן, האם אתה יכול לעשות את הדברים כפי שהרגע לימדתי?" למעשה אתה צריך לשאול את עצמך אם אתה יכול להגיע לשלמות המלאה.

מתרגל: אחרי שמטפחים לרמות גבוהות מאוד, תאי הגוף מוחלפים לחלוטין על ידי חומר בעל אנרגיה גבוהה. בזמן ההוא אין חילוף חומרים. האם זה אומר שלא יהיה אז צורך לאכול או לשתות?

המאסטר: כן, אבל כל הגוף האנושי חייב יהיה לעבור טרנספורמציה לחומר בעל אנרגיה גבוהה. אז ניתן לעשות זאת. זה לא מספיק אם פני השטח של הגוף לא הגיעו למצב הזה. כפי שאתם יודעים, כשמישהו מתרגל צ'יגונג הוא אוגר צ'י ויכול לפלוט צ'י. אבל כשמישהו באמת מטפח לרמות גבוהות, זה כבר לא צ'י. צ'י ייחשב לשום דבר, ובמקומו יש חומר בעל אנרגיה גבוהה יותר שאני קורא לו גונג. הוא למעשה מהות יותר מיקרוסקופית של חומר. והסוג הזה של מהות חומר יאוחסן בגופך וכל תא בגופך יאחסן את הסוג הזה של מהות חומר. לחומר שהוא יותר מיקרוסקופי לבטח יש תכונה מרסנת. לאחר זמן ארוך, הסוג הזה של חומר בעל אנרגיה גבוהה ייעשה בהדרגה יותר ויותר שופע, יותר ויותר רווי. אז התאים בגופך, האם הם לא ייטמעו על ידו? אחרי שכל התאים שלך יוטמעו על ידי הסוג הזה של חומר בעל אנרגיה גבוהה, האם גופך יהיה עדיין אותו דבר כמו גוף של אדם רגיל? גוף כזה, לפיכך, מורכב מחומר בעל אנרגיה גבוהה שנאסף מממדים אחרים. במצב כזה, האם חילוף החומרים האנושי הרגיל עדיין מתקיים? הוא כבר לא מתקיים. בנקודה ההיא אתה יכול להסתדר בלי לאכול או לשתות, אבל אין זה אומר שלא תוכל לאכול או לשתות. הדברים שבאמת תצטרך לא יהיו דברים מהממד הזה שלנו. אם באמת יציעו לך דברים אנושיים, אתה לא תרצה לאכול אותם. אתה תרגיש בחילה לראות אותם. מה שתצטרך יהיה לפיכך חומר מממדים אחרים.

מתרגל: כל המתרגלים מגואנג-ג'ואו מתגעגעים אליך! כל המתרגלים מגואנג-ג'ואו שולחים את ברכותיהם!

המאסטר: תודה לכולכם. (מחיאות כפיים)

מתרגל: אם לדבר באופן כללי, האם המטפחים מאוסטרליה ברמות נמוכות יחסית?

המאסטר: לא אמרתי זאת. טיפוח תלוי באדם עצמו. למעשה, אינך יודע אפילו את הרמה שאליה טיפחת. לו ידעת, היו לך החזקות חזקות. אז זה היה הופך לסוג של מכשול והיה ניצב בנתיב הטיפוח שלך. אז לא לדעת משמעו שלא תהיה לך ההחזקה הזו.

מתרגל: ב"יסודות להתקדמות במרץ" המאסטר מציין שטיפוח הוא עניין רציני, והוא אינו הבחינה העצמית או החרטה של אנשים רגילים. אני מרגיש שאני תקוע במצב של בחינה עצמית וחרטה, ולא מצליח לפרוץ דרך זה. האם אוכל לשאול מה ההבדל בין להסתכל פנימה לבין בחינה עצמית?

המאסטר: אי אפשר להשוות שיפור בטיפוח עם בחינה עצמית וחרטה. אבל, העובדה שאתה יכול לבחון את עצמך ולהרגיש חרטה, היא בעצמה חלק מטיפוח. זה הקשר.

אתם יודעים, אני אומר לעתים קרובות שאף על פי שהנצרות והקתוליות לא משתמשות במונחים של טיפוח [שאנחנו משתמשים בהם], גם הן טיפוח. פשוט בגלל הבדלים תרבותיים ישוע ויהוה לא השתמשו במונח "טיפוח" (שיו-ליאן). זה משום שבתרבות שלהם אין מושג כזה, ודרך החשיבה שונה. חישבו על כך: האם הם לא מטפחים? כשאנשים נכנסים לכנסייה, עם לב מסור מאוד, הם מביעים חרטה לשליט שלהם ולישוע. הם אומרים מה הם עשו לא בסדר ובאילו היבטים הם התנהגו בצורה גרועה, והם מצהירים שהם יפעלו טוב יותר בפעם הבאה. ואז אחרי זה הם פועלים טוב יותר. אחרי כן כשהם מגלים [עוד] טעויות, שוב יש חרטה, ואז הם שוב מתנהגים בהתאם לסטנדרטים גבוהים יותר. חישבו על זה כולכם: טיפוח הוא למעשה לטפח את לב האדם. האם מה שהם עושים הוא לא לטפח את הלב? בסופו של דבר הם נעשים יותר ויותר טובים ופועלים יותר ויותר טוב. אז האם הם לא משיגים את הסטנדרט שנדרש על ידי גן העדן שלהם? האם זו לא ההגעה לשלמות המלאה? זה רק שבגלל ההבדל בתרבויות לא דנו בגונג; לא דנו בזה במונחים שהם עשירים כמו אלו שבתרבויות המזרחיות. אז, רבים מהמונחים שהם משתמשים בהם הם פשוטים יחסית, והדרישות הן יחסית פשוטות. הם רק מדברים על אמונה, אמונה נחושה באלוהים.

מתרגל: יש מטפח שחווה את המבחן של חיים ומוות, אבל הוא לא צלול. איך על המטפחים מסביבו להתנהג?

המאסטר: "יש מטפח שחווה את המבחן של חיים ומוות" – להגיד את זה כך זה לא כל כך נכון. וכיוון שהוא לא צלול, אי אפשר לומר שהוא מטפח. באופן בסיסי הוא לא מתקדם במרץ, והוא נשען על הבנות תפיסתיות של הפא ועל התלהבות אנושית. הוא לא באמת הבין את הפא ברציונליות. הוא לא טיפח באמת, בנחישות וביציבות. זה לא טיפוח אמיתי. כפי שאתם יודעים, טיפוח הוא עניין רציני. אינני יכול להכיר באדם כזה כמטפח. שום דבר בעולם אינו רציני יותר מטיפוח. כשאדם שיש לו קארמה בכל גופו, אדם שמחשבתו מלאה במחשבות מלוכלכות, רוצה להפוך למואר גדול ולטפח עד לשלמות המלאה, איזה דבר רציני זה, וכמה מפואר הוא התהליך שבו המטפח הזה מצליח לוותר על כל הדברים האנושיים! האם זה יעבוד אם אינך מתייחס לזה ברצינות?! האם זה יהיה בסדר אם אינך מצליח לעבור כל מבחן בעצמך?! הוא לא מקדיש תשומת לב, נראה מאמין אך לא מאמין, נראה מטפח אך לא מטפח, הוא לחלוטין לא אחראי כלפי עצמו – האם אדם כזה יכול להגיע לשלמות המלאה? נכון? זה לא יעבוד אם אינך מתנהג בהתאם לדרישות השין-שינג של הדאפא. אנשים רגילים נעשים חולים. לידה, זִקנה, מחלה ומוות הם מחזור טבעי עבור אנשים רגילים.

מתרגל: כסטודנט באוניברסיטה שמטפח, איך אני יכול להמשיך להתקדם במרץ? כמה תלמידים הציעו שיכול להיות שאם לא אלך לקולג' ואצטרף למעגל העבודה, אז יהיו לי נסיבות טובות יותר לטיפוח.

המאסטר: הייתי אומר שזו תהיה טעות נוראה. אני מבין שיש אנשים שמתרגשים יתר על המידה כשהם רואים את האמת, במיוחד כשאני היום מלמד את הדאפא ושלימדתי כל כך הרבה מהסודות השמימיים. כשאדם מקבל את הפא, הוא מתרגש, וזה קל לא לאזן היטב בין להיות מטפח לבין להיות אדם רגיל. לטפח בשעה שמתאימים לחברת האנשים הרגילים במידה המקסימלית זה לא רק משפט פשוט: זה הפא! זה שזור מכל זווית ונקודת מבט. אני יודע שבעתיד יהיו יותר אנשים שילמדו את הדאפא בכל העולם, מיליארדי אנשים ילמדו. כשהתחלתי ללמד את הפא הזה כבר ידעתי מה תהיה התוצאה. כשכל כך הרבה אנשים יבואו ללמוד, אם אף אחד לא יעבוד או ילך ללימודים, האם זה יהיה נכון?! אז חשבתי על השלב הזה לפני שהתחלתי ללמד את הפא הזה. השאלה כיצד לאפשר לאנשים לטפח בחברת האנשים הרגילים היא בעלת רלוונטיות משמעותית. אז לא העבודה שלך, לא העסק שלך, לא הלימודים שלך בבית הספר, ולא אף היבט אחר של חייך יפריעו לטיפוח שלך. אתה צריך לעשות את העבודה ואת הלימודים שלך כרגיל. העבודה שלך והלימודים שלך הם בהחלט לא טיפוח, אבל כמישהו שמטפח, השין-שינג המשופר שלך יתבטא בעבודה ובלימודים שלך. זה הקשר. אז בכל מקום שבו יהיו מתרגלי דאפא, כל האנשים יגידו שכאדם אתה פשוט נפלא. זה מצב שמשקף את זה שאתה מטפח בזמן שאתה מתאים לחברה הרגילה במידה המקסימלית. אם אינך יכול להשיג את זה, אז זה אומר שאינך פועל בהתאם למילים שלי, בהתאם לדרישות של המאסטר. אם אתה אפילו לא מקשיב למה שאני אומר, אז מדוע אתה עדיין קורא לי מאסטר? אני לא הייתי מלמד אותך ללכת בנתיב שאיננו טוב. משום שלימדתי את הפא הזה, אני חייב להיות אחראי לו. למעשה, אני מוקיר אתכם יותר משאתם מוקירים את עצמכם, משום שאתם מתקיימים ביחד עם המאסטר. אתם האלוהויות המפוארות ביותר של העתיד, המודלים המופתיים של הקוסמוס החדש, והתקווה של המין האנושי לעתיד. אז בהחלט אל תפסיקו לעשות דברים של אנשים רגילים אחרי שאתם מתחילים ללמוד את הפא. [עם זאת,] לגבי הדברים שהדאפא לא מרשה, אם אתם לא עושים אותם, אז זה מראה שרמת ההבנה שלכם היא טובה. אבל אם אתם מפסיקים לעשות עבודה נורמלית, רגילה, אז יש כאן בעיה שנובעת מההחזקה של קורת הרוח.

מתרגל: תלמידים צעירים מהעיר לֶה-שאן שולחים את ברכותיהם למאסטר! תלמידי דאפא מבייג'ינג שולחים את הוקרתם הגבוהה ביותר למאסטר! התלמידים מהעיר דאליאן שולחים את ברכותיהם למאסטר!

המאסטר: תודה לכולכם! (מחיאות כפיים)

מתרגל: בהרצאה השמינית של "ג'ואן פאלון" בפרק "מי שמתרגל גונג משיג גונג" אמרת ש"כשכל המסרים, הישויות התבוניות והתאים בגופך מקבלים גונג". למה הכוונה במסרים והישויות התבוניות?

המאסטר: כל תא שלך נושא את הדמות של עצמך, כל הדרך עד למיקרוסקופי של המיקרוסקופי ביותר. אני לא דן בנושא הזה רק מבחינת הפא. המין האנושי גם הכיר בזה עכשיו. מדענים לוקחים חתכי-רוחב של תאים מחיות קטנות ואז מעבירים אותם למחשבים, וכשהם מוצגים על המסך, הם מגלים שהתא הוא בדמות של החיה הקטנה, ושהם זהים. אבל כשמסתכלים רק על פני השטח, אז זה רק תא. הנקודה שלי היא, שכשאתם עושים את התרגילים וכל הדברים בגופכם משתנים תוך כדי, אז התא שלך, האם הוא יצור חי? הוא לבטח כך. בנוסף, כל דבר שמופיע כתוצאה מהטיפוח שלכם יש בו חיים, כולל הגונג שלכם, כולל כל חלקיק של הגונג שלכם, כולל כלי-פא שונים, יכולות על-טבעיות וכוחות שמימיים. וזה לא הכול – כשאדם מגיע לשלמות המלאה חייב להיות לו עושר של דברים, כי רק אז הוא יכול להפוך לישות מוארת גדולה. אז הם כולם חיים, ולכולם יש חיים ויכולות. זה מה שזה אומר.

מתרגל: האם תאומים הם שני יואן-שנים המתגלגלים בו זמנית?

המאסטר: זה בהחלט המקרה. זה לחלוטין לא יואן-שן אחד המפוצל לשניים.

מתרגל: באזורים מסוימים של אפריקה יש פוליגמיה. האם זה בסדר להפיץ להם את הפא?

המאסטר: כן, כל אחד יכול ללמוד. יש הבדלים בנורמות החברתיות, הבדלים בהבנה של האנשים לגבי מוסריות, לגבי רציונליות ולגבי מושגים. אז יש הבדלים גדולים מאוד. אבל שום דבר מזה לא משפיע על היכולת שלהם לטפח. בכל סביבה, בכל רמה, כל אחד יכול לטפח. נותר רק לראות אם הם מטפחים או לא.

מתרגל: הגוף האנושי שלנו בממד הזה הוא לא יותר מחלקיק בגוף העצום של הקוסמוס. אבל הבדלי הגודל של החלקיקים יוצרים את ההבדלים בממדים, והתוצאה היא שיש לאדם גופים בממדים שונים. אבל הממד הזה לא שייך רק לך, אלא הוא חלק מהקוסמוס.

המאסטר: נכון, ההבנה הזאת נכונה. אף על פי שאתה עצמך ישות אינדיווידואלית אחת, אתה גם חלקיק אחד בתוך הגוף הקולקטיבי של הקוסמוס, אתה חבר בישות הקולקטיבית. לדוגמה, כמו מה שעכשיו דיברתי עליו, אתה ישות אינדיווידואלית אחת. אפשר גם לומר שאתה ישות שלמה בתחום הזה, ושכל תא בגופך הוא צורה של חלקיק עצמאי הנושא בדיוק את אותה דמות כמו שלך, אבל באותו זמן הם גם חלק מהשלם.

מתרגל: המאסטר אמר שהמצב של החברה בתקופות סין הקדומה ושל האנשים הקדומים היה טוב יותר מאלו של הזמנים המודרניים. אז איך עלינו להבין את המאבק והלחימה שהתרחשו בהיסטוריה הסינית הקדומה? האם זה כמו שקונפוציוס אמר, שרק החברה הקדומה שלפני תקופת "המדינות הלוחמות של האביב והסתיו" ותקופת "שלושת הקיסרים וחמשת המלכים" הייתה טובה^[3]?

המאסטר: כל החברות הקדומות היו טובות יותר מהחברה המודרנית, לא משנה מאיזו תקופה. אבל זה כשמשווים בני אדם לבני אדם, ולמעשה הממד הזה של בני האדם הוא פשוט רע מאוד. כאשר מתבוננים מכל ממד שביקום שהוא גבוה מהרמה האנושית, המקום הזה של בני האדם הוא כולו רע, הוא המלוכלך ביותר והוא הכי פחות מסוגל לראות את האמת של הקוסמוס. הוא היה רע לכל אורך הדרך, והאנשים של ימינו הם אפילו גרועים יותר משום שכעת המושגים של האנשים הפוכים. אינני מדבר על זה שאנשים הם הפוכים ביחס לממדים אחרים; זה משהו שנקבע על ידי השמים. אני מדבר על השוואה של האנשים של ימינו לאנשים של העבר – המושגים שלהם מנוגדים, טוב ורע הפוכים. אז כיום כשאנשים עושים דברים רעים, הם כבר לא מבינים שהם עושים משהו רע, והם חושבים שהם עושים דבר טוב. אם אתה אומר שהם רק רוצים להרוויח, אז הם יגידו שזה סימן ליכולת. כשאדם כזה רואה שגנב שדד מישהו, הוא לא אומר שהגנב רע. הוא אומר שאתה לא היית זהיר מספיק. האם זה לא מצב שבו מושגים התהפכו לגמרי? האנשים המודרניים אומרים שהזמנים הקדומים לא היו טובים, אבל למעשה זו השתקפות של כך שהאנשים המודרניים משתמשים במושג מנוון לאמוד את האנשים הקדומים.

בסרטים שמפיקים בהונג קונג אתם רואים שמציגים אנשים קדומים שכל הזמן הורגים ונלחמים, אבל זו רק תוספת אמנותית. לאורך ההיסטוריה הארוכה של כמה אלפי שנים דברים כאלה הם כל כך לא משמעותיים שלא שווה להזכיר אותם. כפי שאתם יודעים, אמנות צריכה להיות גדולה מהחיים.

אנשים בעבר אמרו: "כשתוקפים אנשים, אל תתקפו את הפָנים". המשפט הזה נשמע פשוט מאוד. אבל אפילו כשאדם היה נלחם הוא היה מסוגל לרסן את עצמו והוא לא היה מורשה לעשות כל דבר שהוא רוצה. אבל כשאנשים נלחמים היום, הם בכוונה תוקפים את הפנים. האדם היום הוא שונה – אכזרי, מרושע, וללא כל רסן. כמובן, מדוע היו מלחמות בזמנים הקדומים? אומר לכם, זה נקבע על ידי השמים. זה משום שמה שעקרונות הפא של הקוסמוס קבעו לבני האדם בממד הזה הם למעשה: לכבוש את העולם עם כוח צבאי; המנצח שולט במדינה; החזקים הם גיבורים. הדברים האלה, מנקודת המבט של ממדים ברמה גבוהה, הם כולם רעים, אבל בתוך העקרונות ההפוכים של האדם הם מתאימים לעקרונות של האדם שהם מנוגדים לאלו של הקוסמוס, והייתה להם השפעה בחברה האנושית במשך אלפי שנים. כשהקארמה של האדם גדֵלה אז צריך לסלק את הקארמה. לפיכך מתרחשים אז אסונות טבע, אסונות מעשי ידי אדם, והמלחמות של המין האנושי.

מתרגל: לגבי מילים ומושגים שאינני מבין כשאני קורא את "ג'ואן פאלון", או כשאני מקשיב להוראת הפא שאתה מעביר באמצעות שאלות ותשובות במקומות אחרים, האם זה לגמרי הכרחי שאבין מילים כמו "טבעי" ו"הכרח"^[4]?

המאסטר: המשמעות של פני השטח של המילים היא באופן כללי זהה למה שאנשים מבינים. למעשה לא צריך לחפור לתוך המילים האלה. כשאתם קוראים את הספר כולכם צריכים להימנע מלחפור לתוך המילים. אתם פשוט צריכים לקרוא ברציפות, אבל אתם חייבים להיות מודעים לכך שאתם קוראים את הפא. אתם חייבים להיות מודעים למה שאתם קוראים. אבל המשמעות הפנימית של הפא היא לא על פני השטח. כשברורים לכם פירושים אחרים וגבוהים יותר של משפט, אז זוהי המשמעות הפנימית של עקרונות הפא שמתבטאת, וזהו הפא המגלה את עצמו.

מתרגל: כמישהו שעוסק בדיקור, כשאני מכניס את המחטים אני בא במגע עם העור של המטופל, וכשאני משתמש בטכניקה של הצמדת "כוסות רוח" כטיפול, זה מושך החוצה הרבה דברים מלוכלכים מעור המטופל. שתי הפעולות האלו מעבירות קארמה. האם מטפח יכול להמשיך לעשות סוג כזה של עבודה?

המאסטר: אל תהיה זהיר יתר על המידה, משום שאתה בא במגע עם אנשים רגילים בכל הפעילויות שלך בחברה. לדוגמה, הכסא שאתה יושב בו: מישהו אחר ישב בו לפני רגע. האם תשב בו או לא? דברים שאחרים נגעו בהם: האם תיגע בהם או לא? סוג זה של מגע לא ישיר הוא עדיין מגע. החברה הזו אכן מלוכלכת, והיא פשוט כך. למטפחים לא יכולה להיות המנטליות של לפחד מזה או לפחד מההוא, כשהם יוצרים סוג אחר של החזקה – ההחזקה של לפחד מכל מיני דברים. טפחו באופן גלוי ומכובד. מה שהגוף שלכם פולט הוא האור של הפא הישר. יש תלמידי דאפא רבים העוסקים במחקר מדעי. במהלך ניסויים שיש בהם חיידקים, כשהידיים שלהם התקרבו בטעות למקום שבו נמצאים החיידקים, אז גילו שכל החיידקים מתו. היו הרבה מקרים כאלה. כלומר, לכם כמתרגלי דאפא יש באופן טבעי היכולת להרוג חיידקים. אתה לא משתמש בשיטת צ'יגונג כדי לתת טיפולים [במסגרת עבודתך], אלא אתה משתמש בשיטות של אנשים רגילים לטיפול רפואי, אז זאת לא בעיה. אפילו אם היית יכול להזדהם עם קצת קארמה, אז זה יותר זעיר מזעיר ואין לזה שום השפעה. אבל אם היית משתמש בצ'יגונג כדי לרפא אנשים, אז זה היה שונה. זה היה בבירור רב עסקת חליפין עם אנשים, שאתה מקבל את המחלה ונותן דברים טובים לאחרים. אז אני אומר שהמאסטרים המזויפים האלה של הצ'יגונג שלא עברו טיפוח, שרק רוצים להשתמש בצ'יגונג כדי להרוויח כסף, למעשה פוגעים בעצמם – פוגעים בעצמם באופן אנוש. אנשים מעזים לעשות כל דבר בשביל כסף ואפילו לא יודעים שהם פוגעים בעצמם.

מתרגל: אני מטפח יותר משנתיים. אני מאמין ביציבות בדאפא והגעתי לרמה מסוימת של הבנה. אבל במהלך ועידות שיתוף התנסויות אני לא יודע מה להגיד. אני מבין דברים בלבי, אבל לא יכול לבטא אותם בבהירות, אז אני לא רוצה להגיד שום דבר. האם זה משום שכישורי התקשורת המולדים שלי גרועים, או בגלל הבנה לא מספקת של הפא?

המאסטר: זה לא בהכרח בגלל בעיה בהבנתך את הפא. לכל אחד יש מצב אחר בטיפוח.

מתרגל: מה ההבדל בין אלו שהתחילו לטפח מוקדם לבין אלו שהתחילו לטפח מאוחר?

המאסטר: אין הבדל. אף פעם לא אמרתי שאלו שהתחילו לטפח מוקדם יהיו כך וכך, ושאלו שהתחילו לטפח מאוחר יהיו כך וכך. הדאפא עדיין מופץ. כל עוד קיבלת אותו, עליך פשוט להמשיך בטיפוח שלך. אם לא הייתה דרך לאפשר לך להגיע לשלמות המלאה, אז לא היו מרשים לך לטפח. הבדלים ברמות אינם בגלל אורך הזמן שעבר מאז שהאדם קיבל את הפא, אלא בגלל הטיפוח האינדיווידואלי של האדם.

מתרגל: בזמן שאני עושה מדיטציה אינני מצליח לעצור את ראשי מלהתנדנד ולהסתובב כל הזמן. בגלל זה אינני מצליח להגיע למצב שקט במהלך המדיטציה. במקום זאת הדבר גורם לי להרגיש פאניקה בִפְנים. מה קורה?

המאסטר: יש שני תרחישים אפשריים. הראשון מתרחש כאשר מתרגל חדש עוד לא הפך להיות מטפח אמיתי. במקרה כזה אולי למדת כמה דברים אחרים בעבר, או שבעבר הצבת דברים מסוימים בביתך לסגוד להם, או שסגדת לדברים מסוימים בעבר. סיבה נוספת שלא ניתן לפסול היא שאדם עושה דברים רעים בקרב אנשים רגילים, ואז מביא על עצמו משהו. אם במהלך הטיפוח-תרגול שלך אתה מצליח לטפח את הדאפא באמת עם לב נחוש, אז אני אסלק את הדבר הזה. ויש מצב נוסף. כלומר, אחרי שאדם מתחיל לטפח, הגוף שלו מכוונן במהלך השלב הראשוני. חלק מסוים בגופו סבל מבעיות בריאות בעבר. במקרה כזה, זה אולי השתקפות של סילוק הקארמה באזור הזה. שני המצבים הם סיבות אפשריות. אבל עשה את המיטב לא להתנדנד יחד איתו. אם באמת קשה מדי לשלוט על זה, אז אתה יכול לתרגל עם עיניים פתוחות. מדוע אינך זז עכשיו? אתה פשוט צריך לשמור על המצב הנוכחי שלך בזמן שאתה מתרגל, ולעצום את עינייך רק כשכבר לא תזוז. התנדנדות יכולה גם להתרחש אצל מטפחים שהמעגל השמימי הגדול שלהם נפתח.

מתרגל: כל מתרגלי הדאפא מפיטסברג בארצות הברית שולחים את ברכותיהם למאסטר!

המאסטר: תודה לכולכם! (מחיאות כפיים)

מתרגל: בזמן שמבוגר עושה את המדיטציה האם זה בסדר שילד יישן לצדו? אם זה מתרחש, אז איך זה ישפיע על הג'ו-יואן-שן של הילד ועל הפו-יואן שן של הילד?

המאסטר: אתה בעצם שואל אם הילד יוכל לקבל גונג. אבל אינך רוצה להגיד את זה ישירות משום שיש לך שם החזקה. האם לא אמרתי שכשאדם אחד מטפח כל המשפחה מפיקה מכך תועלת? לכל הפחות שדה האנרגיה שאתה נושא מועיל לכל בני משפחתך משום שאתה מטפח את הפא הישר, והעוצמה המיטיבה והרגועה שאתה נושא יכולה לתקן את כל המצבים הלא נכונים.

מתרגל: אדם אחד אמר שברגע שאדם מטפח לרמה מסוימת, אם הוא לעתים קרובות מספר על תהליך הטיפוח שלו בעבר ואיך הוא הרגיש שהקארמה שלו סולקה, או מעלה זאת מזיכרונו, אז הוא ייפול למטה לרמה שהוא היה בה באותה נקודה בעבר.

המאסטר: איך ייתכן דבר כזה?! כשמטפח מדבר על תהליך הטיפוח שלו, זה כדי לעזור גם לעצמו וגם לתלמידי דאפא אחרים לפעול טוב יותר כאשר הם שוב עוברים את הצורה הזאת של קושי. אין לזה כל השפעה על הרמה של האדם. אבל, אם הוא עושה את זה עם המנטליות של ההתפארות, אז זה עניין אחר לגמרי. במקרה כזה, כשהוא ידבר על זה, מתרגלים מסוימים לא יאהבו להקשיב לזה.

מתרגל: אתמול אמרת שהחומר והנפש הם אחד. אז איך זה קשור לכך שאנחנו לומדים את הפא?

המאסטר: האדם שהגיש את הפתק הזה עדיין אינו מתרגל ועדיין אינו מבין את הפא שאני מלמד. אבל אני עדיין אענה על השאלה שלך, משום שאני מלמד כאן טיפוח. זה עתה שמעת בבירור שהגוף האנושי יכול לעבור שינויים במהלך הטיפוח. כל השינויים האלו מתרחשים בזכות שיפורים בשין-שינג של המטפח ובזכות ההתרוממות של המחשבה שלו במשך תהליך הטיפוח. אנשים בדרך כלל חושבים ששין-שינג שייך לתחום הלא חומרי, או המנטלי, ושאין קשר בין חומר לנפש. יש אנשים שחושבים: "מה הקשר בין הנפש לבין התרגילים שאנחנו עושים? אנחנו רק עושים כאן תרגילים. למה דנים בעקרונות האלו?" זו הסיבה היסודית מדוע הגונג של אנשים רבים לא גדל עם התרגול שלהם. כשאתה מגיע להבין את העקרונות, המחשבות שלך יתרוממו, מצב המחשבה שלך ישתפר, ואתה תגיע להבין עקרונות אפילו גבוהים יותר. זה משקף את מצב המחשבה המשופר שלך ואת המיקום של מצב המחשבה שלך. רק כשאתה מגיע לסטנדרט הזה אז הגונג שלך יכול לגדול. זה העיקרון. אם אינך מבין את העיקרון הזה, אז הגונג שלך לא יגדל אפילו אם תעשה את התרגילים כל יום מעלות השחר ועד השקיעה בלי הפסקה לאוכל או שתייה. אבל אם אתה אומר שאתה רק רוצה לקרוא את הספר ולא לעשות את התרגילים, אז גם כן אי אפשר להחשיב אותך כתלמיד דאפא שמטפח, כי אז אתה רק תלמד אותו כתיאוריה. אפשר לקרוא לזה "טיפוח" רק כאשר האדם רוצה לטפח, יש לו שאיפה להגיע לשלמות המלאה, ובאותו הזמן הוא מבצע את הפעולות הכרוכות בטיפוח. אבל זה רק הסבר ברמת פני השטח. למעשה התרוממות המחשבה היא התרוממות הגונג, משום שהחומר והנפש הם אחד.

מתרגל: בזמן שאני קורא את "ג'ואן פאלון", אותה תופעה התרחשה כמה פעמים: בזמן שקראתי את הספר, הראש שלי הרגיש פתאום כבד מאוד, והרגשתי מנומנם מאוד, אבל לא נרדמתי. הרגשתי שהעיניים שלי נמשכות כל הזמן לקטע מסוים בספר. פתאום קטע אחר של מילים הופיע בספר, אבל המילים האלה לא היו מ"ג'ואן פאלון".

המאסטר: זו קארמת המחשבה שלך המפריעה לך בצורה חמורה ולא מאפשרת לך לקרוא את הספר וללמוד את הפא. היא גורמת לך להרגיש מנומנם וגורמת לך לרצות להירדם. היא גורמת לך לאבד את המחשבות הנכונות שלך ואת האמונה הנכונה שלך. כשהיא נלחצת, היא אפילו תבטא את עצמה כדי להפריע לך, ואפילו תגרום לְמילים להופיע בראש שלך. שדים שפוגעים בדאפא גם עושים את זה. כשהם נלחצים, הם אפילו יתווכחו איתך בתוך הראש שלך, ידברו איתך, ולא יתנו לך ללמוד. האם זה לא ברור? קארמת מחשבה או הפרעה מבחוץ הן אלו שפועלות, והן מונעות ממך להתרומם. זה משום שהשיפור שלך מסלק אותן. אמרתי שאני אסלק את הקארמה שלך. כשהיא באמת מסולקת, היא באמת מתפוררת. האם היא תקבל את זה? אז היא עושה כל מה שהיא יכולה כדי להשיב מלחמה. אם אתה מחשיב את הדברים האלה כחלק ממך, אז לא תצליח להשיג את הפא, משום שהפא ניתן לך ואי אפשר לחלוטין לתת אותו לקארמה הזאת. אז אתה צריך להתגבר עליה. לא משנה כמה אתה נעשה מנומנם, אתה צריך להתגבר, לדכא, ולסלק אותה. הרגע שבו אתה פורץ דרך המחסום הזה, הוא גם הרגע שבו היא מסולקת.

מתרגל: אני מרגיש כרגע שביחס לדברים רבים אני עושה טעות ברגע שאני אומר או עושה משהו, אז אני כבר לא מעז להגיד או לעשות שום דבר. אבל די הרבה אנשים מסביבי חושבים שאני זהיר מדי.

המאסטר: גם אני חושב כך. למעשה, זה מצב שמופיע כשאדם מגיע לראות את האמת ומבין שהעקרונות האנושיים הם למעשה הפוכים. זהו ביטוי של התהליך של להפוך להיות מטפח. אבל בה בעת, האדם עדיין צריך להתנהג כמטפח, ולטפח באופן גלוי ומכובד. זה רק שהרמה של המטפח תתבטא בדברים שהוא עושה באופן מכוון ובלתי מכוון, והם יעמדו בסטנדרט גבוה מאוד. אל תיפול למלכודת של החזקה מסוג אחר, ותפחד לעשות טעויות כשאתה אומר או עושה דברים. הפחד הזה הוא גם החזקה. נסה את מיטבך לעשות דברים באופן גלוי ומכובד. אין עם זה שום בעיה.

מתרגל: האם תוכל לספר לנו מהו השורש של היהירות שלנו?

המאסטר: צ'ינג. אתה אוהב את זה שאנשים אחרים אומרים שאתה טוב. אתה אוהב את זה כשאנשים אחרים משבחים אותך ומחניפים לך. אתה אוהב את זה שאנשים אחרים מכבדים אותך. ואתה מפחד מכל דבר שפוגע בתדמית שלך. כל אלה מפתחים את המנטליות שהיא יוהרה. זאת החזקה. השאיפה האנושית להציל את הכבוד היא חזקה מאוד. למעשה, כשאתה מרגיע את המחשבה ולא סוחב כל כך הרבה מטען, אז תטפח מהר יותר.

מתרגלת: במשך תהליך הטיפוח, קשיים רבים קל לעבור. יכולתי לעבור אותם על ידי כך שהגברתי את המאמצים. אבל צ'ינג הוא מבחן שקשה מאוד לעבור. לא הצלחתי לעבור אותו בכמה ניסיונות, במיוחד משום שהאופי שלי די חלש ואני מלאה ברגשות. אני מטפחת כבר קרוב לשנתיים. אבל במשך הזמן הזה, בגלל בעיות הקשורות לרגשות שלי כלפי החבר שלי, הפסקתי את הטיפוח-תרגול למשך כמה חודשים. עכשיו אני רוצה לחזור לטפח-לתרגל. האם המאסטר עדיין ידאג לי?

המאסטר: הדלת לדאפא עדיין נשארת פתוחה לרווחה. יש עדיין מתרגלים חדשים שכל הזמן נכנסים ללמוד אותו. מתרגלים חדשים עדיין צועדים דרך הדלת. כל עוד את מטפחת, הכול תלוי בך. אבל אי אפשר להתנהג כך כל הזמן. מספיק ללמוד לקח פעם אחת. צ'ינג הוא דבר שקשה מאוד לוותר עליו. אומר לכם: כל בני האדם חושבים שהמחשבות והרגשות שלהם הם חלק מהגוף שלהם ותוצרים של המחשבות שלהם. זה בכלל לא כך. צ'ינג הוא בדיוק הביטוי של הדברים הכי לא רציונליים. בכל פעם שצ'ינג מזיז אותך אתה בכלל לא מסוגל לפעול בצורה רציונלית. חישבו על זה היטב, כשאתם לא מסוגלים להפסיק לחשוב על משהו, כשאתם מרגישים כועסים וכשאתם מרגישים שלא התנהגו אליכם בצורה הוגנת, באותם רגעים הצ'ינג מוביל אתכם. יש אנשים שלגמרי לא מסוגלים לשלוט בעצמם ונעשים מאוד לא יציבים. כשהרגשות של האדם נעשים לא נורמליים, משמעות הדבר שהצ'ינג הוביל אותו עד לנקודה שהוא הפך ללא רציונלי. יש אנשים שקשה להם לוותר על צ'ינג, עד כדי כך שהם אפילו מרגישים אובדן קורע לב כשהם מנסים לעשות זאת, והם נגררים באופן פסיבי על ידי הצ'ינג. צ'ינג הוא בפעולה בכל דבר. למעשה, הצ'ינג הזה הוא אלוהות בתוך הממד שלנו של שלושת העולמות. הוא נוצר למען בני האדם, והוא קיים למען בני האדם ועבור כל הישויות החיות שבשלושת העולמות. ללא צ'ינג, בני האדם היו הופכים לקרים ואדישים. אם לבני האדם לא היה צ'ינג, הם היו נעשים אפילו יותר מרושעים. במקרה כזה החיים היו נעשים חסרי משמעות עבור המין האנושי. בדיוק משום שיש צ'ינג, אז אנשים למדו להרגיש שמחים, כועסים, עצובים, ולהרגיש הִתְעלות. בדיוק משום שיש צ'ינג, אז יש קשר מיוחד בין הורים לילדים. בדיוק משום שיש צ'ינג, אנשים מסוגלים להקים משפחות. בדיוק משום שיש צ'ינג, אנשים יכולים לאהוב את הילדים שלהם ולהגן עליהם. צ'ינג מסוגל למלא את התפקידים האלה עבור בני האדם. אבל בגלל מחשבות מוטעות, צ'ינג גם יכול להביא להתנהגות לא נכונה אצל בני האדם, או להביא לדרכי חשיבה לא נכונות. מהרגע שאדם נולד הוא שקוע בצ'ינג. כל התאים שלכם רוויים בו. כל המולקולות והתאים בתוך שלושת העולמות רוויים בו. אז קשה מאוד לצאת ממנו בזמן הטיפוח. כמטפח, אם אינך יכול לוותר על הצ'ינג, אז כל ההתנהגות שלך היא התנהגות אנושית. להעריך את הצ'ינג זה למעשה להגן על הצ'ינג. ובמקרה כזה, אתה רק בן אדם רגיל. אם אתה יכול לוותר עליו, אז אתה כבר לא חלק ממנו ואתה אלוהות. זה העיקרון.

בודהות, בודהיסאטוות, ארהאטים ואלוהויות הם מחוץ לצ'ינג הזה. לאלוהויות מחוץ לשלושת העולמות אין צ'ינג אנושי. אבל זה שאין צ'ינג אנושי לא אומר שלא אכפת מאחרים ושלא מגינים על אחרים. יש להם משהו גבוה יותר שנקרא חמלה (צְה-בֵּיי) שהוא אצילי יותר, רחב יותר ונפלא יותר. צ'ינג הוא גורם שבתוך שלושת העולמות.

מתרגל: מתרגלים מהעיר פוּ-ג'ואו התקשרו אליי וביקשו ממני למסור את ברכותיהם למורה המכובד שלהם!

המאסטר: תודה לכולכם! (מחיאות כפיים)

מתרגל: סינגפור היא חברה רב-גזעית ומשתמשים שם באנגלית כשפה הרווחת. יש לה אוכלוסייה של 3.2 מיליון, ו-76% ממנה הם סינים. אבל כיום, רק מספר קטן מהם לומדים את הדאפא. רובם חונכו באנגלית. הם יכולים להבין סינית מדוברת אבל יש להם אתגרים בקריאת סינית. זה אחד מהדברים שמשמשים כמחסום והוא מציב קשיים לאנשים לקבל את הפא. גם אני חונכתי באנגלית ואני יכול להבין את הקשיים שלהם. מאסטר, איך במצב הזה נוכל להפיץ את הדאפא ליותר אנשים בסינגפור?

המאסטר: מצב כזה קיים גם באזורים אחרים. ישנם סינים באוסטרליה, וישנם גם סינים שחיים במדינות מערביות אחרות, אבל הם גדלו לגמרי בתוך התרבות המערבית, אז הם לא דוברים סינית. אבל האם זה אומר שהם לא יכולים ללמוד את הפא? הם יכולים לקרוא את הגרסה האנגלית של "ג'ואן פאלון", או לקרוא את "ג'ואן פאלון" בשפות אחרות. הם יכולים לקבל את הפא באותה מידה. זו לא בעיה.

מתרגל: המאסטר אמר שכל בני האדם על כדור הארץ היום לא אמורים להיות בני אדם. האם ההבנה הזאת שלי נכונה? בהתחלה כשהאנשים האלה ירדו למטה, זה לא נגרם מכך שהם נפלו למטה שלב אחר שלב משום שהם נעשו רעים. אלא שהם לקחו סיכון וירדו למטה לכאן. אבל ברגע שהם הגיעו לעולם האנושי, הם כולם נפלו לתוך האשליה וצברו הרבה קארמה. יש אנשים שצברו יותר מדי קארמה והם אבודים לחלוטין. הם כבר בכלל לא מסוגלים לטפח. אבל למרות כל זה, המאסטר רק מסתכל על העובדה שבמקור הם ירדו למטה לקבל את הפא. אז לא משנה מי זה, כל עוד הוא מפתח היום את המחשבה שרוצה לטפח ונכנס לשיטה, המאסטר יציע לו הצלה.

המאסטר: זה נכון באופן בסיסי. אבל לא כל האנשים שירדו לכאן עשו זאת מתוך מחשבות נכונות; חלק כן נפלו לרמה הזאת. אבל כשמציעים הצלה לאנשים, הדאפא מתייחס לכולם אותו הדבר. הדלת הזאת שלי פתוחה כל כך לרווחה שכבר לא נותרה דלת. מסתכלים רק על הלב של האנשים. בנוסף, זה נכון שאמרתי שבני האדם בעולם כיום לא באו כדי להיות בני אדם. אבל גם לא כולם באו כדי להפוך להיות בודהות, טאואים או אלוהויות. כלומר לא כולם באו כדי לטפח. אבל כולם באו בגלל הדאפא, כולם עוצבו על ידי הדאפא, וכולם נבראו על ידי הדאפא. הם ממלאים גם תפקידים חיוביים וגם תפקידים שליליים.

מתרגל: מאז שהתחלתי ללמוד פאלון דאפא, ראיתי אותך פעמיים בחלומותיי. בשתי הפעמים נראית כמו הדמות הנוכחית שלך. התחנכתי באנגלית ואני גם מגזע מעורב. מדוע לא יכולתי לראות את הפא-שנים שלך אבל יכולתי לראות גוף מפוצל שלך?

המאסטר: הטיפוח של כל אחד מתקדם אחרת. אינני רוצה לספר לך באופן ספציפי מדי. המצבים של מתרגלים מסוימים הם שונים, וגם הם לא יכולים לראות את הפא-שנים שלי. כולם יודעים שלפא-שן שלי יש דמות של בודהא, שיערו כחול והוא לובש קסאייה צהובה. לפני שאתה מגיע לרמה של בודהא, לא מרשים לך לראות את הדמות של בודהא. זה העניין. כדי לא להפריע לשיפור שלך, לא אדבר על המצבים הספציפיים שלך. יש אנשים שיכולים לראות, וכשרואים זה יכול בקלות להוביל להחזקה של קורת הרוח. אז תמיד נמנעתי מלדבר על מצבים ספציפיים, ואנשים תמיד שאלו עליהם. יש אנשים שנושאים איתם את הגורמים המולדים שלהם, וזה מאפשר להם לראות. יש אנשים רבים כאלה, משום שכפי שאמרתי לכם, אף בן אדם לא בא לכאן כדי להיות בן אדם, וזה בגלל זה. יש אנשים שטיפחו טוב מאוד והם צריכים להשיג פריצות דרך מהר יותר. לא מרשים להם לראות, וזה גורם לכך שהם לא יוכלו לראות שום דבר. אף דת או שיטת טיפוח לא מסוגלת להציל אותך למקום שהוא גבוה אף יותר מהאלוהויות שלה. הדאפא שלנו יכול להציל את כל הישויות החיות. זה תלוי באדם עצמו כמה גבוה הוא יטפח. זה משום שהדאפא הוא הפא של הקוסמוס, והוא יצר סביבות חיים לכל הישויות בקוסמוס. הוא יכול להביא אותך חזרה למיקום המקורי. אבל הדרישות הן גם כן גבוהות בהתאמה. יש מתרגלים שצריכים לטפח לרמות גבוהות מאוד. אם [המצב שבו הם צריכים] להתעורר לדברים נסדק, אז הם לעולם לא יוכלו להגיע לתחום ההוא.

נתיב הטיפוח נקבע בהתאם לאדם. כל אחד שונה. יש אנשים שיכולים לראות ברור מאוד, ובמשך הזמן הם רואים דברים בזה אחר זה. בה בעת יש אנשים שפשוט לא יכולים לראות שום דבר. אל תחשבו שאלו שלא יכולים לראות שום דבר הם ברמה נמוכה, ואל תחשבו שאלו שיכולים לראות טיפחו היטב. רמת הטיפוח של האדם מבוססת על רמת השין-שינג שלו. זה בטוח. לאורך ההיסטוריה מעולם לא הייתה שיטת טיפוח שהשתמשה ביכולות על-טבעיות כאמת-המידה לשפוט כמה טוב הוא השין-שינג של האדם או כמה גבוהה רמתו. זה מעולם לא קרה.

מתרגל: כל הדברים נהפכים מהדה. אז האם כשמקבלים דברים מהמאסטר זה יגרום לאדם לאבד דה?

המאסטר: אמרתי זאת בעבר. אמרתי שכולכם מטפחים ושאתם צריכים לדרוש מעצמכם לעמוד בסטנדרטים קפדניים. לא משנה מי אתה, עליך לנהוג כך. זה משום שאתם בתהליך הטיפוח ושזוהי הדרישה לטיפוח שלכם. אבל אני לא מטפח. המאסטר נמצא כאן כדי להציל אתכם. זה צריך להיות ברור לכם. אז לעולם אין עליכם להשוות את עצמכם אתי.

מתרגל: המאסטר אמר שנתיב הטיפוח של כל תלמיד ותלמיד מתוכנן לכל אורך הדרך עד ההגעה לשלמות המלאה. אבל ב"ג'ואן פאלון" נאמר "מה שהם נושאים בגופם, יחד עם היכולת שלהם לשאת, הוא קבוע".

המאסטר: אין פה חוסר עקביות. אני תכננתי לכל אחד להגיע לשלמות המלאה. אבל לא כל אחד בהכרח יגיע לשלמות המלאה באותה רמה. האם זה לא הרעיון? אז הדברים שאתם עצמכם נושאים, היכולת שלכם להבליג, היכולת שלכם לסבול, והיכן המיקומים המקוריים שלכם, כולם שונים.

מתרגל: "... יש אנשים שייעשו קאי-גונג ומוארים... ברמה נמוכה מאוד". במקרה של אדם כזה, מה הטעם לתכנן בשבילו להגיע לשלמות המלאה?

המאסטר: אתה מרגיש שזה חסר משמעות, אבל אחרים ימצאו את זה בעל משמעות! כל האנשים שהם לא מטפחים מרגישים סיפוק רב למדי אם ישיגו אפילו הישג מועט בין האנשים הרגילים. הם מרגישים שזה בעל משמעות למדי והם באמת נהנים מהחיים שלהם. האם זה לא עובד כך? כאשר מטפחים שונים מגיעים לשלמות המלאה ברמות מסוימות, זה בעל משמעות עבורם!

מתרגל: אני לומד את הפא ועושה את התרגילים במשך יותר משנה. אבל בכל פעם שאני עושה את תרגילי העמידה, אינני יכול למנוע מעצמי לפהק כל הזמן ושדמעות יזלגו על פניי כל הזמן. האם זה מפני שלא ויתרתי על החזקות מסוימות.

המאסטר: לא. פיהוק הוא מצב טיפוח. הוא מופיע לעתים קרובות בשלב הראשון של טיפוח. אבל זה לא תמיד מתרחש. המצב הזה לא קבוע. במשך השלב ההתחלתי, כאשר הצ'י שמתפתח בתוך הגוף נדחף אל הראש וצריך להיות מסולק, יכול להיות שיתרחשו פיהוקים. זה לא דבר רע. במשך השלב ההתחלתי כשהגוף עובר כיוונון, סילוק המחלות בראש גם יגרום לזה להתרחש. זאת תופעה בתהליך הטיפוח.

מתרגל: כשאנשים מתעקשים להחזיק בדעות שלהם לגבי עניין מסוים, איך אפשר להבחין בין החזקות לבין זה שהאדם מחזיק בדעתו? לדוגמה, כשלאנשים יש דעות שונות לגבי עניין מסוים אבל אפשר לאמץ רק גישה אחת, וכל אחת מהדעות היא ביטוי של הפא ברמות שונות, האם על האדם לטפל בעניין בהתאם להבנה שלו או בהתאם להחלטה של הקבוצה? איך ניתן ליישם את זה שכל תלמיד יקח את הפא בתור המאסטר?

המאסטר: כאשר עוסקים בעניין מסוים ונתקלים בדעות שונות, אחרי שדנים בנושא, על כולכם לשים את הדאפא במקום הראשון ולא להדגיש יותר מדי את הרעיון שלכם. אחרי שמתקבלת החלטה סופית, אתם צריכים לעבוד היטב ביחד כדי לבצע את המשימה היטב. כשאנשים מתעקשים להחזיק בדעות שלהם ומבזבזים זמן רב בוויכוחים על הנושא אבל לא מצליחים להגיע להסכמה, אז הם מנוצלים על ידי שדים או על ידי הטבע הדמוני שמזיק לפא. לעמוד על הדעות שלך בעקשנות ולסרב לוותר זו החזקה ל"עצמי".

מתרגל: הדעה של אדם על עניין מסוים תגרום למושגים שלו להתפתח, אבל ההבדל בין מטפח לבין אדם רגיל הוא במצב המחשבה שיש לו כאשר הוא מתמודד עם המושגים של עצמו. לאדם רגיל יש החזקה לנכונות המושגים שלו, ולכן הוא מקווה שאנשים אחרים יסכימו איתו. בניגוד לכך, למטפח יש הדעות שלו אבל הוא לא כופה אותן על אנשים אחרים. האם ההבנה הזו נכונה?

המאסטר: היא לא לגמרי נכונה. זה משום שמטפח לא ייצור בקלות מושגים בין אנשים רגילים, והוא שׂם את הפא מעל הכול. הוא משתמש בפא כדי לפרוץ דרך האשליות וכדי לסלק מושגים אנושיים, והוא משתמש בפא כדי לאמוד כל דבר. חוץ מזה שהוא משתמש במחשבות נכונות נחושות כדי להגן על הפא, הוא עושה דברים של אנשים רגילים באופן טבעי וללא רדיפה. אין לו החזקה לשאלה אם ניתן להשיג משהו או לא, אז קל וחומר שלא צריכים להיות לו מושגים נוקשים.

איך על תלמידי הדאפא להתמודד כאשר יש ויכוחים? האם אתה מתמודד עם זה באמצעות מחשבות ישרות? במיוחד כאשר יש קונפליקטים עזים בגלל שוני בדעות עליך להסתכל על עצמך ולראות היכן נמצא הלב שלך. האם זה 100 אחוז בהתאם לפא? על מה מבוססת ההתעקשות להחזיק בדעה שלך? אתה חייב להסתכל על השורש של המחשבה הזאת.

מתרגל: לאחד מהמתרגלים שלנו יש גישה פסימית, והוא אומר שאולי הוא ישות שבתוך שלושת העולמות ושיכול להיות שאולי הוא לא יוכל לצאת משלושת העולמות לא משנה כמה הוא יתאמץ. האם החשיבה שלו נכונה?

המאסטר: מי אמר לו שהוא ישות שבתוך שלושת העולמות? אני אף פעם לא אמרתי לאף אחד שהוא לא יכול לטפח. אומר לכם שלא איכפת לי מי אתה, ולא איכפת לי למה באת הנה; אפילו אם נולדת כדי להזיק לפא, עדיין אציע לך הצלה (מחיאות כפיים).

האם אתם יודעים שמספר מתרגלי הדאפא היום הוא באמת גדול למדי? אם אנחנו לא נפעל היטב, כאשר מדובר בקבוצה גדולה כזאת של אנשים, אז סוכנויות ממשלתיות מסוימות יתחילו לפקוח עין. למעשה, תמיד היו אנשים שרצו לדעת מה מתרחש [בפאלון דאפא]. יש אנשים העובדים כמרגלים והם מתרגלים לצד המתרגלים שלנו ומתבוננים, מסתכלים על מה שהם עושים. האם אתם יודעים איך אני מתייחס למצב הזה? לא משנה איזו עבודה הוא עושה, הוא ישות חיה. הוא קודם כל ישות. בגישה שלי כלפיהם אני פשוט מתייחס אליהם כאל אנשים עם עבודה מסוג אחר. לא משנה איזה סוג של מחשבות היה להם כשהם נכנסו בהתחלה לסביבה הזאת שלנו, אני מתייחס לכל [האנשים] האלה עם מחשבות נדיבות. כל עוד הוא רוצה לטפח אני אהיה אחראי כלפיו. אז כשרבים מהאנשים האלה מסוכנויות ממשלתיות שבאו כדי להכיר את הדאפא גילו שאין לנו מה להסתיר, ושאין בנו שום דבר רע, ויתר על כן הם התחילו לחשוב שהדאפא הוא כל כך טוב, אז הם התחילו ללמוד את הדאפא בכנות. מאוחר יותר הם אמרו למתרגלים שלנו: "אתם יודעים מי אני? אני מסתנן. הבנתי כמה אתם טובים. עכשיו אני עומד ללמוד את זה!" (מחיאות כפיים)

אני אומר שהדאפא שלנו אינו מפחד שאחרים לא יבינו אותו. כל אחד מהמתרגלים שלנו וכל אחד מהמתנדבים שלנו מתנהג כך: "אתה באת לכאן כדי להכיר אותנו. כל מה שתרצה לדעת אני אספר לך. כל מה שתרצה לראות, אוציא ואראה לך". אין שום דבר מוסתר. הכל מתנהל בצורה ישרה וגלויה. זה משום שזו החֶלקה הטהורה היחידה בעולם האנושי. לפני שהם מכירים את הדאפא האנשים של ימינו מאמינים שכבר לא נותרו אנשים טובים. אם הם לא מכירים אותנו ולא נכנסים לסביבה הזאת, הם באמת לא יאמינו שישנם האנשים הטובים האלה בעולם הזה.

מתרגל: כשאני רק מתעורר מהשינה, וכשאני מתהלך, חלק מהמוח שלי לעתים קרובות חוזר על פיסקאות מ"ג'ואן פאלון", אבל הג'ו-אי-שה שלי חושב על דברים של אנשים רגילים. האם זה הצד שלי שהשלים את הטיפוח שמבצע את השינון?

המאסטר: כן, סוג כזה של מצב יכול להתרחש. הצד שלך שטופח לחלוטין הוא צלול-מחשבה והוא מודאג לגבי הצד האנושי הזה שלא טיפח היטב ולא מתקדם במרץ.

מתרגלת: בעלי שאל שאלות במהלך ועידת הפא של מזרח ארה"ב שהתקיימה בניו יורק במארס. המאסטר עודד אותו ואמר לו לנקות את האני הפנימי שלו ולשנות את עצמו לחלוטין ולהתחיל מחדש. בעלי יודע שהוא צריך ללכת בהתאם לדברי המאסטר ולטפח באמת ובתמים; אבל הוא נותר תקוע במצב של חרטה עמוקה וביקורת עצמית, ואינו יכול לצאת מזה. יש גם הפרעה דמונית חזקה. זה נמשך כבר יותר מארבעה חודשים.

המאסטר: זה משום שהג'ו-אי-שה של בעלך חלש מדי, ולא מצליח לשלוט עליו עם ראש צלול. אמרתי לו שהוא טועה, ואז הוא נתקע במצב של האשמה עצמית. הוא עבר לקיצוניות השנייה ופיתח אליה החזקה. אז שדים שוב ניצלו את החשיבה הלא נכונה שלו, והם מפריעים לו.

מתרגלת: האם הוא עדיין יכול לטפח?

המאסטר: את צריכה לשאול אותו את השאלה הזאת. מדוע אמרתי שחולי נפש לא יכולים לטפח? כולם יודעים שהדאפא הזה שלנו נועד לטיפוח הג'ו-אי-שה שלך. זאת אומרת שהוא ניתן לך עצמך. אתה צריך לטפח את עצמך בהכרה צלולה. כל שיטות הטיפוח הקודמות, כולל כל הדתות הקודמות, נועדו לטיפוח הפו-אי-שה. אחרי שהאדם מת, היואן-שן שלו עדיין המשיך לעבור גלגול מחדש כמו לפני כן. החלק שעמד בסטנדרט יכול היה לעלות לשמים, אבל זה לא היה האני האמיתי שלך אלא הפו-יואן-שן. זה היה מסתורין מאז תחילת הזמן, ובעבר לא ניתן היה לחשוף אותו. היום, כדי להעביר את הדאפא הזה וכדי לאפשר לכם באמת להינצל, חשפתי לכל הישויות החיות את כל המסתורין שהיה מתחילת הזמן, את סוד הסודות, ואת הסודות השמימיים של הסודות השמימיים. אם אתה לא יכול לטפח את עצמך, ואתה בעצמך לא צלול מחשבה, אז למי אני נותן את הפא הזה? לפיכך הג'ו-אי-שה שלך צריך להיות צלול. אם אתה לא צלול, אז זה לא יעבוד. אז חזרתי ואמרתי לכולכם שאתם צריכים לטפח באופן רציונלי, ישר ומכובד.

מתרגל: כשאני עושה את המדיטציה האם אני יכול להשתמש בכרית כדי להרים את ישבני ולתמוך בגב התחתון שלי?

המאסטר: כרגע אתה יכול לעשות זאת. אני צריך לאפשר לך לעבור תהליך בזמן שאתה עושה את התרגילים. אבל בעתיד לא תוכל לעשות זאת משום שלבטח כבר תתרגל את זה היטב.

מתרגל: בחלום המאסטר אמר לי שאם אני יכול להפוך את מה שאמיתי למה ששקרי ואז לסלק את כל מה ששקרי באמצעות הטיפוח, אז אני אשלים את הטיפוח שלי.

המאסטר: צריך להסתכל על זה משתי זוויות. הראשונה, בעיני האלוהויות המציאות הזאת של החברה האנושית אינה אמיתית. בנוסף, זהו רמז החושף בפניך את ההחזקות האמיתיות שלך, ורמז שחושף את הצד של ההחזקות הספציפיות שלך. אני יכול רק להגיד לך את זה כך. אי אפשר שאסביר לך את המילים שנועדו להיות רמזים עבורך. אחרת למה נתתי לך את הרמז מלכתחילה?

מתרגל: האם יש משמעות מיוחדת בסדר שבו המילים "ג'ן, שן, רן" מופיעות?

המאסטר: זה מקיף את הכול. "ג'ן" מכיל את "ג'ן, שן, רן". "שן" גם מכיל את "ג'ן, שן, רן". ו"רן" גם מכיל את "ג'ן, שן, רן".

מתרגל: כשהמאסטר מדבר ב"ג'ואן פאלון" על אסכולת הבודהא ואסכולת הטאו, הוא בדרך כלל ממקם את אסכולת הטאו לפני אסכולת הבודהא. האם זה קשור לסדר שבו מופיעות המילים "ג'ן, שן, רן"?

המאסטר: אתה לא צריך למקד את תשומת הלב שלך בעניינים כאלה. אין שום קשר מיוחד כאן. אני מוצא שלומר "בודהות, טאואים ואלוהויות" נשמע חָלָק. הייתי יכול לומר "טאואים, בודהות ואלוהויות", אבל זה היה נשמע מגושם. או שהייתי יכול לומר "אלוהויות, טאואים ובודהות" אבל זה פשוט לא היה נשמע חָלָק באותה מידה. כשאומרים "ג'ן, שן, רן" זה מרגיש כל כך חלק! באותה מידה הייתי יכול להחליף ביניהן, אבל אז זה היה נשמע מגושם. איך שאני אומר את זה, כך כולכם צריכים להגיד את זה.

מתרגל: אני אדם רציני וזהיר ואני גם חסר סבלנות. אני מרגיש שמצב המחשבה הזה הפך למחסום לטיפוח שלי.

המאסטר: זה בהחלט מחסום. טוב מאוד שאתה יכול לחוש בזה.

מתרגל: האם זה נגרם על ידי מושגים שנוצרו אחרי הלידה ומקארמה? או שזה נגרם מהמאפיינים המקוריים והייחודיים שלי?

המאסטר: זה נגרם ממושגים. סוג זה של מושג מתפתח לאורך זמן ארוך. בכל פעם שאתה נתקל בדברים, זה גורם לך ליפול לתוך סוג זה של מושג. המאפיינים שלו הם כביכול זהירות, רצינות וחוסר סבלנות. הוא התפתח לסוג של הרגל. יש לך היכולת להיפטר ממנו לגמרי.

מתרגל: המאסטר אמר שהרצון לטפח בסביבה כל כך קשה הוא באמת יוצא מן הכלל. אבל במקרה שלי אני מרגיש שאני חייב לטפח כי אני מרגיש שלִחְיות בעולם האנושי זה כואב ומשעמם מדי. האם זה משום שאני לא מסוגל בכלל לשאת סבל כלשהו?

המאסטר: זה לא המצב. מה שתיארתי הוא האופן שבו כל האלוהויות חושבות על בני אדם. אבל ההרגשות שלך הן ההרגשות הנורמליות של אנשי העולם. בחברה האנושית לבטח יש הרבה סבל. ישויות בכל שאר הממדים יכולות לעוף ולרחף לכל מקום. הן מסוגלות להיעשות גדולות או קטנות. כל זה טבעי מאוד עבורן. רק הממד האנושי והממד של קליפת-העור מופיעים כך. מהרגע שאתה נולד אתה מרוסן על ידי כל הדברים בממד הזה. אתה מתעייף כשאתה הולך, אם אתה לא אוכל אתה מרגיש רעב, אם אינך שותה אתה נעשה צמא, אם אינך לובש מספיק בגדים אתה מרגיש קור, וכן הלאה. זה הסבל שבא באופן טבעי כשנכנסים לממד הזה. כמובן, יש גם קונפליקטים של שין-שינג בין אנשים, הביטויים של הקארמה, והיצירה המתמשכת של קארמה בגלל בורות. יש גם סבל שאנשים לא מבחינים בו עדיין, סבל שלא ניתן להבחין בו בבירור. אז המין האנושי פשוט מלא בסבל.

מתרגל: למתרגל דאפא הייתה שאלה. הוא אמר שכל פעם שהוא נוגע במתכת נפלט חשמל מהידיים שלו. זה נמשך כבר יותר משנה. מאסטר, האם זה אומר שהוא נשאר באותה רמה?

המאסטר: לא. לגבי בני אדם, חלק גדול מכל האנרגיה שמגיחה מתוך האדם במשך הטיפוח – כלומר הגונג שלך והשינויים של הגוף שלך – נושא חשמל. הרגישות הגבוהה ביותר של בני אדם היא לאלמנטים של חשמל. למעשה, חשמל הוא ביטוי של סוג מסוים של אנרגיה. אם לדבר מזווית אחרת, אם מישהו לא התקדם מספיק במרץ בתחומים מסוימים של הטיפוח שלו, או שהוא קצת לא עומד בסטנדרט בתחומים מסוימים, אז זה יכול להיות רמז בשבילו. יש מצב נוסף: כשאדם משפר את הרמה שלו במהלך הטיפוח הוא יעשה פריצות דרך גם בפני השטח של הגוף שלו; יכול להיות שיהיה פער בין זה לבין ההתפתחות המקבילה של היכולת שלו להדוף חשמל. גם במקרה זה ביטוי מסוג כזה יתרחש. זה דבר לא משמעותי ואין לו חשיבות כלל, אבל יטפלו בו עבורך היטב.

מתרגל: יש אנשים בסידני שתוקפים את הדאפא. יש מתרגל שחושב שאנחנו צריכים לתבוע אותם. אני מרגיש שזה יהיה להשתמש בדרכים של אנשים רגילים להילחם באנשים רגילים. האם החשיבה שלי נכונה או מוטעית?

המאסטר: ראשית, אני מאשר את גישת התלמיד: השאיפה להגן על הדאפא אינה מוטעית. עלינו להסתכל איך האנשים האלה מזיקים לפא. אם הם גרמו לרמה מסוימת של השפעה על הדאפא, אז מנקודת המבט של המתרגלים שמגינים על הדאפא, זה לא מוטעה להשתמש בערוצים משפטיים כדי לפתור את זה. כמובן, אנחנו צריכים לעשות את המיטב כדי לא להיכנס לדברים האלה. אבל אם חייבים לפתור את זה בערוצים משפטיים, אז זה לא משהו שמחוץ לתחום האפשרויות. אבל משום שאנחנו מציעים הצלה לאנשים, עלינו תמיד להשאיר להם דרך מוצא ולתת להם הזדמנות. אפילו אם הם לא בכוונה הזיקו לפא, אנחנו עדיין צריכים לאפשר להם תהליך של להגיע להבין אותנו. אתם יכולים ללכת ולדבר איתם. אם הם ממשיכים להתנהג כפי שהם, אז זה לא מחוץ לתחום האפשרויות שלנו להשתמש בערוצים משפטיים. זה משום שאגודת הפאלון דאפא של אוסטרליה היא קבוצה חוקית ורשומה, והיא חוקית בעיני החוק, והיא לא אמורה להיות מותקפת על ידי אנשים על פי רצונם. אבל דברים רבים מהסוג הזה קשורים לטיפוח האישי שלך. אל תימנע מלהסתכל על עצמך. אולי זה נגרם מההחזקות שלך, או אולי מגורמים מסוימים שנוצרו מההחזקות שלא סילקת.

מתרגל: זו השאלה שלי: יותר מעשרות אלפי מצבים מופיעים במשך תהליך הטיפוח. איך אנחנו יכולים לאמוד אם התמודדנו בצורה נכונה עם המצבים שמופיעים במשך תהליך הטיפוח?

המאסטר: צריך להתייחס לכל ההרגשות והמצבים שמופיעים בתהליך הטיפוח האישי כמצבים נורמליים שבמהלך טיפוח. כולם רוצים לעבור כל מבחן ומבחן היטב בתהליך הטיפוח, וכל אחד גם רוצה לדעת אם הוא באמת עבר את המבחנים היטב או לא. למעשה, אם אתה באמת מצליח שלבך לא יזוז נוכח אינטרס אישי, אז עברת את המבחן; אם אתה באמת יכול לחפש סיבות בתוך עצמך נוכח קונפליקטים וכך ראשית לתקן את עצמך, אז עברת את המבחן; אם אתה יכול לוותר על ההחזקות שלך כשאתה נמצא בתוך כל מיני סוגים של קשיים, אז עברת את המבחן. כמובן, יש דרגות שונות של לעבור את המבחן. יש מתרגלים שמסוגלים להתמודד עם הכול היטב. יש מתרגלים שמסוגלים להתמודד איתם היטב על פני השטח אבל לא הניחו את הלבבות עמוק בפנים. יש כאלה שעל פני השטח נראים די טוב אבל בלבם עדיין מרגישים קצת לא נוח. זה אומר שהוא שמר קצת [מההחזקות] האלו. לא קשה לקבוע את זה.

אבל האם זה אומר שכל אחד צריך לעבור כל מבחן היטב ושאתה לא עומד בסטנדרט של הטיפוח אם אינך עובר את המבחן? האם זה אומר שאתה לא שווה? זה לא המצב. אומר לכולכם שטיפוח משמעו לטפח את לב האדם. אסביר את זה אפילו יותר בבירור. נוכח אינטרס אישי, נוכח כעס ושנאה, בתוך קונפליקטים בין אנשים, אתה תעמוד נוכח פרובוקציות. אם תוכל שזה באמת לא יזיז את לבך, אז הייתי אומר שאתה באמת יוצא מן הכלל! בכל פעם שאינך עובר מבחן היטב, אתה חושב : "כיוון שלא עברתי את המבחן הזה היטב, האם זה אומר שאני לא שווה?" התשובה היא לא. ההבנות של אנשים מסוימים הן קצת יותר גבוהות, בעוד שהבנות של אנשים אחרים הן קצת יותר נמוכות. יש אנשים שעברו את המבחן הזה היטב, יש אנשים שפעלו קצת יותר גרוע, בעוד שיש אנשים שכלל לא עברו את המבחן היטב. אבל כולכם יודעים שאתם צריכים לחוש חרטה ואתם כועסים על עצמכם שלא עמדתם בזה. אז אתם צריכים לקבל החלטה ולנסות לעבור את המבחן היטב בפעם הבאה כדי לפצות על כך שלא עמדתם בכך הפעם. כשהמבחן יופיע בפעם הבאה, אתם תהיו נחושים לעבור אותו היטב. ולמעשה, זהו בדיוק טיפוח. אם הייתם יכולים לעבור כל מבחן ומבחן, אז הייתי אומר שזה כבר לא יהיה טיפוח. במקרה כזה אני, המאסטר שלכם, לא עמדתי באחריות שלי ותכננתי מבחנים שהיו קטנים מדי בשבילכם, וזה היה גורם לכך שלא הייתם מסוגלים לשפר את השין-שינג שלכם באמצעותם. האם זה לא יהיה כך?

מתרגל: תלמידים יפנים שולחים את ברכותיהם למאסטר!

המאסטר: תודה לכולכם! (מחיאות כפיים)

מתרגל: אני מטפח כבר יותר משלוש שנים. אמי נפטרה במארס האחרון. גם היא טיפחה במשך שלוש שנים. לעתים קרובות אני חש חרטה מרה על הדברים שלא עשיתי היטב שגרמו לה לקשיים גדולים יותר. אני מאשים את עצמי שלא הצלחתי לעזור לה באמת מנקודת המבט של הפא כשהיא עמדה בפני המבחן של חיים ומוות, משום שלא ראיתי בבירור את הטבע הרציני של הדאפא באותו הזמן.

המאסטר: אתה לא צריך להאשים את עצמך בשום דבר. אם אתה מאשים את עצמך יותר מדי זה יהפוך להחזקה. כל אחד מכם הוא בתהליך טיפוח, ויכול מאוד להיות שתעשו דברים מסוימים לא נכון. אבל אתם לא ממלאים את התפקיד המכריע לגבי אנשים אחרים, במיוחד כאשר האחרים הם מטפחים בעצמם. טיפוח הוא העניין האישי של כל אחד. אם היא הייתה מצליחה שהדברים לא ישפיעו עליה ואם היא הייתה מצליחה לנהל את עצמה היטב נוכח ההפרעה, אז זה באמת היה נקרא טיפוח. [אתה אומר] שאנשים אחרים לא פעלו היטב ושהעזרה שהם הגישו לה הייתה קטנה מדי. ובכן, אם מטפחת מסתמכת על העזרה של אנשים אחרים, אז זה לא נקרא הטיפוח שלה. אין פה באמת משהו שאתה יכול להאשים את עצמך בו. אם לא הצלחת, אתה צריך ללמוד את הלקחים האלה ולפעול אפילו טוב יותר. התבונן בזה מזוויות רבות! אולי זה לא כל כך גרוע כמו שאתה מדמיין. אולי כל מי שלמד את הדאפא לא למד אותו לשווא. אולי ההגעה שלך לשלמות בעתיד תגרום לכך שהיא תינצל.

מתרגל: האם תוכל לדבר איתנו על מבנה החומר?

המאסטר: איזו שאלה רחבה! מבנה החומר באיזה רמה? המבנה של איזה סוג של חומר? זה מסובך מאוד. המדע כבר הגיע להבין את סידורי המולקולות על פני השטח. את מבנה החומר לא ניתן להסביר במלואו. לא הייתי יכול להסביר אותו במלואו אפילו אם הייתי מדבר עליו כמה ימים. כשהסברתי לכם את המושג של הקוסמוס, עדיין השתמשתי בהבנות אנושיות, בחשיבה אנושית ובמילים אנושיות עד המידה המקסימלית האפשרית. זה מוגבל וכללי מאוד. אפילו אז דיברתי רק באופן כללי על צורת הקיום של סוג אחד של חומר. בנוסף, השפה האנושית לוקה מאוד בחסר ומוגבלת, כי למין האנושי אין אוצר המילים לתאר את זה.

מתרגל: איך סדר האירועים שמתרחשים בממד הזה מתבטא בממדים אחרים שאין בהם המושג של זמן? האם הם מוצגים ישירות לפי תקופות זמן?

המאסטר: יום אחד אדם צעיר שאל אותי: "אחד ועוד אחד הם שניים, זאת אמת". אני אמרתי: "זאת אמת בין אנשים רגילים. אני אומר שאם יוצאים מהממד הזה, זאת כבר לא האמת. זאת לא האמת בזמני-מרחב אחרים". כלומר, בזמני-מרחב אחרים אי אפשר למדוד את זה באמצעות מושגים אנושיים משום שלישויות שם, בהתאם, יש הדרכים שלהן לחשב זמן, יש דרכי הקיום שלהן, ויש הדרכים שבהן הן מבינות דברים. הם שונים לחלוטין – מה שטוב או רע ומה שחיובי או שלילי, כולם שונים מהאופן שבו בני אדם מבינים אותם.

מתרגל: לכל אחד יש הקארמה שלו שהוא צריך לשלם. על אדם לשאת את הקארמה שלו, ואחרים לא צריכים להתערב סתם כך. אם חייו של מישהו בסכנה, איך על אדם שמטפח להתמודד עם זה?

המאסטר: דיברתי על העניין הזה פעמים רבות. אף על פי שמטפחים לא מתערבים בעניינים של אנשים רגילים, אם אתה רואה מישהו מבצע פשעים נוראיים ואינך עושה כלום, אז זו בעיית שין-שינג. ה"ללא כוונה" (וו-וויי) שדיברתי עליו מתייחס לעובדה שאתה לא צריך להיות נעול על למצוא דברים מסוימים לעשות כשאתה אוחז בהחזקות מסוימות.

מתרגל: מתרגלים מהונג קונג שולחים את ברכותיהם למאסטר!

המאסטר: תודה לכולכם! (מחיאות כפיים)

מתרגל: כשאני קורא את הספר "ג'ואן פאלון" מחשבות אחרות שמסיחות את דעתי נכנסות למחשבה שלי בזמן שאני קורא. איך עליי להתייחס ולטפל בצורה נכונה בבעיות הללו?

המאסטר: כל זה טבעי למדי, כולם ייתקלו בבעיה הזאת. אבל אתה חייב להתגבר עליה. הדבר נגרם מהמושגים שנוצרו אחרי הלידה שנמצאים במחשבה שלך, ומהקארמה שנוצרה במחשבות שלך. הם מפריעים לטיפוח שלך ומפריעים לך להשיג את הפא. התנגד להם: "אני חייב להתרכז בקריאת הספר ובלימוד הפא בנחישות". זה בעצמו משמיד אותם. משום שזה הפא, לימוד הפא שלך משמיד אותם. אתה חייב לא לתת להם להשפיע עליך. אם העיניים שלך קוראות את הספר אבל המחשבה שלך לא שם, ואתה אפילו לא יודע איך צריך לבטא כל מילה, אז זה לא מקובל. זה כמו לקרוא לשווא.

מתרגל: נראה שכל פעם שעמדתי נוכח מבחן של שין-שינג, הרגשתי באותו זמן שעברתי אותו. אבל כשאני מסתכל אחורה, אני מגלה שלא עברתי את המבחן היטב, או שלא עברתי את המבחן בכלל. האם ההרגשה הזאת היא בשל העלייה שלי ברמה?

המאסטר: נכון, אם אתה מרים את הרמה שלך באמצעות טיפוח, תרגיש כך כשתסתכל לאחור. למעשה, זה משום שהסטנדרט נעשה גבוה יותר ולפיכך הדרישות גבוהות יותר.

בואו ניקח הפסקה של עשר דקות, בסדר?

(מתרגלים מגישים למאסטר זרי פרחים רעננים, ומביעים את ההערכה הגבוהה ביותר שלהם למאסטר) (מחיאות כפיים)

המאסטר: תודה לכולכם! (מחיאות כפיים) הפרחים האלה נראים די יקרים. אתם לא צריכים להוציא כל כך הרבה כסף. אנחנו לא שמים דגש באשר לדברים האלה. אבל עדיין אני מודה לכולכם. (מחיאות כפיים)

מתרגל: יש מתרגלים שלמדו בעבר שיטות אחרות ויכולים לעשות את המדיטציה בין שעתיים לשלוש שעות. הם תמיד חושבים שהם יותר טובים מהמתרגלים שלא יכולים לעשות את המדיטציה היטב, והם לא שמים דגש על לימוד הפא או על טיפוח השין-שינג שלהם. מאסטר, בבקשה הבהר לנו את העניין הזה.

המאסטר: לא משנה מה המצב ההתחלתי של הגוף של מישהו, המצב ישתנה ברגע שהוא באמת ייכנס לדאפא. יש מתרגלים שעסקו בספורט. יש מתרגלים שעסקו בריקוד. הרגליים שלהם היו גמישות מאוד, והם היו מסוגלים לשבת מיד בלוטוס מלא בקלות רבה. אבל האם זה היה לעשות את התרגיל? לא. אם הם באמת היו רוצים לטפח, אז הם היו מגלים שהמצב שונה; הם אולי יגלו שאף על פי שיש להם רגליים של רקדן, הם כבר לא יכולים לעשות לוטוס מלא, וזה יהיה כואב למדי. זה כך משום ששׂיכול הרגליים של מטפח בהחלט לא יכול להיות רק ישיבה עם רגליים משׂוכלות ללא כל מנגנון. זה כך משום שזהו טיפוח וכל דבר שקשור אליך הוא למען השיפור שלך ונועד להבטיח את השיפור שלך, וזה כולל את המדיטציה. המדיטציה מועילה רק אם היא יכולה באמת לסלק את הקארמה שלך ולשפר את השין-שינג שלך. אחרת, לא משנה כמה זמן אתה יכול לשבת עם רגליים משׂוכלות, למה זה מועיל? אם זה לא יכול לסלק את הקארמה שלך, אם לא יכולה להיות לזה כל השפעה על הטיפוח שלך, ואתה פשוט משׂכל את רגליך רק בשביל לשׂכל את רגליך, אז לא משנה כמה זמן אתה יכול לשבת בלוטוס מלא, למה זה מועיל? האם זה לא נכון? אני לא מבקר כאן אף אחד. אני רק מסביר את עקרונות הפא. אף פעם לא אמרתי שאלו שיכולים לשבת עם הרגליים משׂוכלות למשך זמן רב הם ברמות גבוהות, או דיברתי על כמה היטב הם טיפחו. אם למדת שיטות אחרות בעבר או שעסקת בריקוד, בספורט, או בדברים אחרים, וזה לא כל כך כאב לך לשכל את רגליך בעבר, וכשאתה משׂכל את רגליך היום זו אותה הרגשה כמו שהייתה לך כששׂיכלת את רגליך בעבר והיא לא השתנתה, אז זה לא עניין קטן! אל תתן לדאפא לעבור לידך ולחלוף על פניך. אם אינך באמת לומד את הפא, לא תעריך עד כמה הפא הזה הוא יקר-ערך. בה בעת, אלו שלא יכולים לשׂכל את רגליהם לא צריכים לדאוג יותר מדי. אם זה יהפוך להחזקה, אז גם זה ייצור מחסומים. קחו את הזמן. אתם קודם כל צריכים לשים את רגליכם בחצי לוטוס, ובסופו של דבר תוכלו לבצע את תנוחת הלוטוס המלא. אנשים בשנות השמונים לחייהם שאף פעם לא ישבו בלוטוס מלא יכולים עכשיו לעשות את זה. מדוע אינך יכול לעשות זאת גם כן? כולם מסוגלים לשבת בלוטוס מלא.

מתרגל: אני לומד את הפא כבר כמה שנים. אבל אני עדיין מרגיש שאני רחוק מאוד [מהמצב בו יש לי] "ראייה חודרת לתוך כל המסתורין".

המאסטר: למעשה, אומר לך שמדובר בחלק האנושי שלך שעל פני השטח שלא טיפח היטב ושרוצה לדעת על אלוהויות. בנוסף, אלו המושגים שנרכשו לאחר הלידה וקארמת המחשבה שבמחשבה שלך שיש להם החזקה לדברים כאלה. איך יכולים לאפשר לדברים ההם לדעת על דברים שמימיים? בנוסף, אתה לא מסוגל להבחין בבירור מהן המחשבות הנכונות של עצמך. במשך תהליך הטיפוח שלך כאשר אתה קורא את "ג'ואן פאלון" ולפתע מתעורר לעיקרון פא, אז אתה כבר ברמה ההיא. אחרת לחלוטין לא היו מגלים לך את עיקרון הפא של הרמה ההיא. אז מדוע לא מרשים לך לדעת את הכול בבת אחת? זה משום שהצד שלך שלא סיים את הטיפוח לחלוטין לא מורשה לדעת לגבי אלוהויות ובודהות, בעוד שהצד שלך שהשלים את הטיפוח הופרד. אתה רק יכול בהדרגה להבין את העקרונות ברמות אפילו גבוהות יותר באמצעות לימוד הפא, שזה כבר דרך לגלות לך דברים. אבל הצד של המטפח שהשלים את הטיפוח מסוגל להגיע לסטנדרט הזה מיד. החלק שהשלים את הטיפוח מסוגל להבין מיד את כל עקרונות הקוסמוס שהם ברמה שלו. מתרגלים רבים לא יכולים לחשוב על אף שאלה שהם רוצים לשאול ברגע שהם רואים אותי. נראה שאין להם שום דבר להגיד. למעשה זה משום שהבנת כבר את הכול. הצד שלך שהשלים את הטיפוח נעשה מיד ערני כשאתה רואה אותי, ולכן העור האנושי שעל פני השטח שלא השלים את הטיפוח נעשה צלול לגבי דברים. אבל לצד האנושי הזה שלא השלים את הטיפוח תמיד יש שאלות לשאול אותי. ברגע שאתה נפרד ממני, הצד האנושי פתאום חושב על שאלות: "אופס, איך לא שאלתי את המאסטר לגבי השאלה שיש לי?" הרבה אנשים הם כך.

מתרגל: תמיד הקדשתי תשומת לב וחקרתי את מרכיבי תהליך הטיפוח ואת הדברים שמפריעים לטיפוח במרץ של פא הבודהא, כדי לאפשר לי לטפח טוב יותר.

המאסטר: אין שום דבר לחקור שם. יש רק הבעיה של החזקות. אני לא יכול להסביר לך את עקרונות הפא ברור יותר ממה שהסברתי. בעבר אנשים היו צריכים להתעורר לכל הדברים האלה בעצמם. אבל אני הסברתי את כולם. שים לב לא ללמוד את הפא עם המנטליות של לעשות מחקר על הדאפא. כשאתה נתקל בבעיות אתה פשוט צריך לחפש בעיות בחשיבה שלך, הן לבטח המקור של הבעיה שלך. ברגע שתסלק את ההחזקה שלך, מובטח שתעבור את המבחן ההוא. אתה תהיה מסוגל לטפל בעניין היטב ותהיה מסוגל לרומם את עצמך.

מתרגל: אני לעתים קרובות משתף בהתנסויות ובהבנות עם אלו שההבנות שלהם מהפא הן יחסית קרובות לשלי ושהוארו באותו אופן לגבי נושאים מסוימים. האם זאת החזקה?

המאסטר: זה תלוי האם הרצון שלך להיות קרוב למתרגלים האלו שאתה יכול לשוחח איתם בקלות כולל רצונות אנושיים אחרים כלשהם. אם הוא לא, אז זה לא עניין גדול. אם הוא כולל רכיבים לא נכונים כלשהם, אז סביר מאוד שזה יהפוך למחסום שימנע ממך לטפח במרץ.

מתרגל: כשאני נתקל בהבנות שונות של הפא או בהארות שונות לגבי עניין מסוים, איך אני יכול לסלק את המושגים הקשיחים שלי ולרומם את עצמי באופן טוב יותר?

המאסטר: כמטפח, אתה לא יכול להשתפר ביחד עם אחרים באותה רמה ובאותו זמן. אז סביר שלך ולמתרגלים אחרים יהיו השקפות שונות והבנות שונות של עקרונות הפא. ההבנות השונות שלכם של הפא ברמות הזעירות השונות גורמות להבדלים ביניכם. כל אחד מהמתרגלים משתפר ומתקדם במרץ, אבל יכול להיות שההבנות שלכם של הפא הן כולן שונות. אבל לא משנה מה, בכל דבר שאתם עושים, כולל כשעושים עבודת דאפא, עליכם לעשות את המיטב לשים את הדאפא כעדיפות העליונה, לשים את אימות הפא ואת הצלת אנשי העולם כעדיפות העליונה, ושאימות הפא יהיה הבסיס העיקרי של החשיבה שלכם. כשאתם מפיצים את הפא לאנשים רגילים, אתם צריכים לפעול בדרך כזו שאנשים רגילים יוכלו להבין, ולהראות לאנשים רגילים דברים שמבוססים על העקרונות שהם הכי של פני השטח של הפא. לא משנה כמה גבוהה הרמה של עקרונות הפא שהגעת להבין וכמה גבוה טיפחת, אתה למעשה לא יכול להסביר אותם במילים ואתה רק יכול להבין אותם בלבך. אתה לא יכול להשתמש בעקרונות שהם מעבר לרגיל בשביל לעבוד עם אנשים רגילים, אבל גם אינך יכול לבלבל בינך לבין אנשים רגילים.

מתרגל: המאסטר אמר שלאף אחת מהישויות בכל הממדים האחרים אין הגוף הזה שיש לנו, בני האדם.

המאסטר: זה נכון. לאף אחד אין הגוף שמורכב מהמולקולות של הרמה האנושית הזאת. אבל ברמות לא כל כך גבוהות מחוץ לשלושת העולמות יש מספר קטן מאוד של מקרים מיוחדים שבהם זה קיים.

מתרגל: "לכן הם לא נעשים חולים וגם לא יהיו בעיות של לידה, זִקנה, מחלה ומוות. אז סבל כזה לא מתקיים. אנשים בממדים אחרים יכולים לרחף באוויר, הם ללא משקל וזה נפלא ביותר". אז מדוע אנשים עדיין סובלים אחרי שהם מתים, אחרי שהם נחלצו מהשכבה הזאת של הקליפה שהיא גוף הבשר האנושי?

המאסטר: זה משום שאנשים לא עוזבים את שלושת העולמות אחרי שהם מתים. כל האנשים שבתוך שלושת העולמות נקראים בני אדם, ולכן הם כולם סובלים. ההבדל היחיד הוא שככל שהמיקום שלהם בשלושת העולמות גבוה יותר, כך מצבם קצת טוב יותר בהשוואה לאלו שנמצאים ברמות נמוכות מהם. למעשה האנשים בעולם האנושי אינם אלו שסובלים הכי הרבה. למעשה יש ישויות שהן ברמות אפילו נמוכות יותר מזו של בני האדם. בנוסף, ישנו הגיהינום ויש למעשה רמות רבות שהן נמוכות יותר מהגיהינום. בהשוואה לאלוהויות בני אדם סובלים הכי הרבה. העניינים של לידה, זקנה, מחלה ומוות קיימים בתוך כל שלושת העולמות, ואינם מוגבלים רק לבני האדם. אחרי שהיואן-שן של אדם רגיל עוזב את הגוף האנושי, הוא לא יכול להיחלץ משלושת העולמות. הוא עדיין בתוך שלושת העולמות ואחרי המוות הוא עולה למעלה ומתגלגל מחדש. ברמות שונות בתוך שלושת העולמות שהן גבוהות יותר מהרמה האנושית יש הרבה פחות סבל מזה שבני האדם עוברים. אם מישהו הוא במצב גרוע מזה של בן אדם, והוא ברמה נמוכה יותר מהרמה האנושית, אז הסבל שלו יהיה גדול יותר מזה של בני האדם. האנשים שברמות השונות שבתוך שלושת העולמות נקראים כולם בני אדם. אבל האנשים שבשמים קוראים לנו, האנשים שעל הארץ, "בני אדם", ולאנשים שבשמים "בני אדם שמימיים".

מתרגל: תלמידים מהעיר נאן-ג'ינג שולחים לך ברכות!

המאסטר: תודה לכולכם! (מחיאות כפיים)

מתרגל: כל התלמידים בעיר שֵן-גֵ'ן שולחים ברכות למאסטר!

המאסטר: תודה לכולכם! (מחיאות כפיים)

מתרגל: התוודעתי לדאפא לפני שנה. אני מרגיש טוב מאוד לגבי זה. אבל יש לי אמונות דתיות ואינני רוצה לוותר עליהן. על פי דרישת הדאפא אדם חייב ללכת רק בדרך טיפוח אחת. קשה לי לבחור בין הדאפא לבין הדת. בבקשה אמור לי מה עליי לעשות.

המאסטר: יותר טוב שתשאל את עצמך את השאלה. אתה זה שמחליט מה אתה רוצה לבחור. אבל אני הסברתי את הדברים ברור מאוד מבחינת עקרונות הפא. אף על פי שאתה הוא שהולך בנתיב של עצמך, סיפרתי לכולכם על המצב האמיתי בעולם הטיפוח. כשהפצתי את הפא בסין, ברגע שהייתי מתחיל את הסמינר באיזשהו מקום, היה מובטח ששיטת צ'יגונג מזויפת תתחיל סמינר במקום קרוב. אנשים מחליטים לעצמם אם הם רוצים יושר או רוע. אנחנו עורכים היום כאן ועידת פא. האם אין איזה ארגון דתי שעורך איזשהו מפגש באזור? בכל אופן אלו הכוחות הישנים הרעים שמשתמשים בעיקרון של "יצירה הדדית וריסון הדדי" כדי להפריע לאנשים לקבל הצלה. נראה כאילו שזה קל לאנשים לקבל את הפא, אבל למעשה זה לא קל. כיום, לאף אחת מהדתות הישרות כבר אין אלוהויות שמשגיחות עליה, והאנשים בדתות האלה נלחמים עבור כסף, רווח ומעמד. זו שאלה גדולה מדוע אנשים מאמינים בדת. הסברתי את העקרונות האלה מאוד בבירור. אם להאמין בדת מסוימת או לא, ומה שאתה בוחר, זה עניינך. אתה יכול לטפח בכל מה שאתה רוצה לטפח, ואינך צריך לטפח אם אינך רוצה. כאן אני מסתכל רק על הלב של האנשים, ואין אצלי שום דבר שהוא פורמליות בלבד.

מתרגל: כשמגיעים לשלמות, הגוף של תלמיד הדאפא יהיה בשני סוגי מצבים. אחד הוא שהגוף יוחלף על ידי חומר בעל אנרגיה גבוהה, והשני הוא שהגוף יוחלף על ידי היואן-יינג. האם ההבנה הזו נכונה?

המאסטר: אני נותן לכם את מה שהכי טוב. אבל המצב של כל אחד שונה. במצבים מסוימים האדם לא ירצה לקחת את גוף הבשר אפילו אם יתנו לו אותו, משום שאם הוא יקח את גוף הבשר איתו כאשר הוא יחזור לעולם שלו, האלוהויות שם ירגישו שזה די מוזר, ולכן הוא לא יקח אותו. יש מתרגלים שיאמרו שהם רוצים שיהיה להם הכול. אבל למעשה אתם משתמשים בחשיבה אנושית כדי לשקול את הדברים האלה. כשתבין ותיעשה מואר, לא תסתכל על הדברים באופן זה כלל וכלל. זה משום שבאותו זמן לא יהיו לך בכלל מחשבות אנושיות, ואתה תשקול עניינים לגמרי על בסיס אותה רמה. למעשה אפשר לטפח כל דבר באמצעות טיפוח-תרגול בדאפא. למתרגלים יהיה כל מה שהם יצטרכו, משום שזה הפא האולטימטיבי של הקוסמוס.

מתרגל: האם כל אלוהויות הפא השומרות על התלמידים ממונות על ידי המאסטר?

המאסטר: על טיפוח בפא ישר משגיחים ושומרים המאסטר, האלוהויות וחיילים שמימיים. אבל אל תשתמשו במונחים ובמושגים מדתות אחרות, משום שהם נושאים רכיבים לא טהורים. בואו נניח לרגע בצד אתכם, המטפחים של הדאפא: אפילו כשמדובר ברבים מהאנשים האלו הלבושים בבגדים מלוכלכים ובלויים ונושאים ערימה של שמיכות מרופטות, וישנים בכל מקום שבו הם נמצאים – האנשים האלה נראים כמו קבצנים, אבל מסביבם יש שומרי-פא שמימיים שמגינים עליהם. האם אנשים יכולים להבחין מיהו באמת אדם מסוים? לא, אנשים לא יכולים, משום שאנשים רואים דברים עם עיניים אנושיות. מדוע יש מתרגלים מסוימים שנעשים אמיצים יותר מיד אחרי שהם מתחילים את הטיפוח בעוד שבעבר הם לא היו מעזים ללכת בחושך, ועכשיו אחרי שהם התחילו לטפח בדאפא הם מעזים לעשות זאת? לכל זה יש סיבה.

מתרגל: כל המתרגלים מהעיירה ג'ינג-דֵה בפרובינציית ג'יאנג-שי שולחים את ברכותיהם למאסטר!

המאסטר: תודה לכולכם! (מחיאות כפיים)

מתרגל: אם בחברה הרגילה אני מקבל קצבת נכות, האם אחרי שקיבלתי את הפא אני צריך להפסיק לקבל את הקצבאות האלה? אני חושש שבכך שאקבל את הקצבאות האלו לא אוכל לשלם את הקארמה שלי.

המאסטר: יש להסתכל על העניין הזה משתי זוויות. אם אתה אדם נכה, ונניח שאינך יכול לעבוד, שאין לך משאבים לחיות מהם, ושלמדינה הזו יש המדיניות הזאת, אז אני חושב שזה בסדר. זה משום שמה שאמרתי לכם לעשות הוא לטפח בזמן שאתם מתאימים לאנשים הרגילים במידה המקסימלית. בנוסף, אינני מסתכל על צורות, אני רק מסתכל על לב האדם. אם החברה האנושית של ימינו היא פשוט כך, וכך קבעו החוקים, והחברה מרשה לך לעשות את זה, אז בהיבט הזה אתה יכול להתאים לזה במידה המקסימלית. אבל, אם המחלה שגרמה לנכות כבר התרפאה באמצעות הדאפא ואתה עדיין מקבל את הקצבאות האלה בלי לספר לממשלה, אז זאת בעיית שין-שינג. כך יש להסתכל על זה. יש גם צורות אחרות של קצבאות רווחה, אז כל עוד אתה עומד בתנאים שנקבעו על ידי החברה הרגילה, אין בעיה לקבל אותן.

מתרגל: כשקארמת מחשבה ומסרים אחרים מפריעים בשעה שאני עושה את התרגילים, הם משלימים את פעולתם עוד בטרם אני מספיק לסלק אותם.

המאסטר: אם זה קרה מהר מדי ולא יכולת להגיב בזמן, זה לא אומר שלא טיפחת היטב. אבל, אם נתת לזה למצות את פעולתו בזמן שאתה יודע שזה לא נכון, אז זה אומר שלא טיפחת את עצמך. אם אתה מאפשר לזה להכתיב את פעולותיך, אז זה יהיה להתנהג כמו בן אדם רגיל. למעשה, כשאתה מזהה את זה, אם אתה יכול להבין שזה לא אתה, להבין שמחשבות כאלה הן לא נכונות, אז אתה למעשה מסלק את זה. אם הבסיס שכוננת באמצעות לימוד הפא יום אחרי יום היה קצת יותר יציב, אז זה היה הרבה יותר טוב. אנשים רגילים לא עושים טיפוח, ולחלוטין אינם מסוגלים לזהות דברים מהסוג הזה, הם מאמינים שכל המחשבות הן שלהם. בסופו של דבר המושגים שנוצרו בין האנשים הרגילים מכתיבים כל דבר שאנשים עושים, אבל אנשים עדיין מאמינים שהם עושים את זה בעצמם. בנקודה זו האנשים עצמם נקברו, כוסו, הם כבר לא ממלאים שום תפקיד, והם כבר בכלל לא האנשים עצמם. בימינו, כל האנשים בחברה חיים כך. אבל הם אפילו חושבים – ואנשים אפילו משבחים אותם – שהם כל כך נהדרים, שלא קל לנצל אותם, שלא קל לרמות אותם, שהם בעלי יכולת, שהם מנוסים מאוד... הייתי אומר שאדם כזה הוא טיפש ביותר. הוא לא חי את החיים של עצמו, הוא נתן אותם למַשהו אחר שיחיה במקומו, והגוף שלו נשלט על ידי מַשהו אחר.

מתרגל: למרות שנקטתי באמצעים כדי להבחין בבירור מיהו אני, עדיין אינני יכול לעצור את זה לגמרי.

המאסטר: אם היית אומר "אני לא רוצה אותך" וזה היה פשוט מת, אז זה היה קל מדי. כאשר אתה יכול להבחין בזה בבהירות, אתה עצמך נעשה חזק יותר, אתה עצמך מתעורר ומואר, אתה עצמך פורץ דרך הכיתור של זה, ואתה נעשה יותר ויותר חזק, בעוד שזה נעשה יותר ויותר חלש ונעלם יותר ויותר, עד לשלב שבו הוא מחוסל לחלוטין. צריך להיות תהליך.

מתרגל: האם זה יביא דברים רעים לגונג שלי?

המאסטר: לא. משום שלמחשבות הנכונות שלך יש השפעה. כשאתה לא עומד על המשמר, ינצלו את הפערים שלך, אבל הגונג שלך לא יופרע, משום שהמאסטר משגיח עליו. אם אתה לומד הרבה את הפא, שומר על מחשבות נכונות, ויכול להתבונן פנימה ולחפש בעצמך החסרות כשאתה נתקל בבעיות, אז הדבר הזה יפחד עד אין קץ רק מכך. הוא ידע שחשיפה משמעה השמדה עבורו, ושהוא מושמד.

מתרגל: אם בתקופת החיים של אדם האדם עדיין לא יכול לטפח עד לשלמות המלאה, האם הוא יוכל ללכת לגן העדן עם קארמה ולהמשיך לעשות טיפוח-תרגול בעולם הפאלון, בדיוק כמו בגן העדן של האושר האולטימטיבי?

המאסטר: הקוסמוס עובר תיקון פא, וגופים שמימיים מורכבים מחדש. אחרי תיקון הפא, הכול יהיה במצב הטוב ביותר, אז אלו שלא יעמדו בסטנדרט לא יוכלו להפוך לישויות ברמות גבוהות יותר מאלו של הסטנדרט שלהן; במָקום שהסטנדרט שלהן יהיה, שם הן יהיו. למעשה, אומר לכולכם, בעבר בגן העדן של האושר האולטימטיבי אכן התקיימה התופעה הזאת [שתיארת], אבל קשה לומר האם זה יהיה כך אחרי תיקון הפא. ללכת לגן עדן עם קארמה אינו כמו מה שאנשים מדמיינים. אנשים עיוותו את זה עם רגשות אנושיים ומאפיינים אנושיים. מה זה "ללכת לגן עדן עם קארמה"? אומר לכם, אלו שבאמת יכולים ללכת לגן עדן עם קארמה כבר למעשה הגיעו לסטנדרט מבחינת נחישות ואמונה. המבחן הקשה ביותר לאנשים, המבחן שחייבים לעבור בזמן הטיפוח, הוא לוותר על החיים והמוות. כמובן, לא כל אחד יעומת עם המבחן של לאבד את חייו, אבל זה לא בלתי אפשרי שזה יקרה. כאשר כל אדם עומד מול המבחן הכי קשה שלו, כאשר הוא נבחן אם הוא יכול לוותר על ההחזקה הגדולה ביותר שלו, הוא למעשה נבחן אם הוא יכול לוותר עליה. אם הוא יכול לוותר על החיים והמוות, אז הוא אלוהות; אם הוא לא יכול לוותר על החיים והמוות, אז הוא בן אדם. כמובן, להיות מסוגל לוותר על החיים והמוות אינו שווה ערך ללמות באמת: מטרת הטיפוח היא לסלק החזקות אנושיות. אדם גוסס, ובמחשבה שלו אין כלל תחושה של פחד בגלל המוות – האם אדם רגיל יכול להשיג את זה? חישבו איך זה מרגיש לעמוד בפני מוות ודאי. האם מישהו שאין לו בכלל בסיס בטיפוח או בסיס מנטלי יכול להשיג את זה? אדם שלא מפחד בכלל מהמוות, אם אפילו כשהוא עומד למות הוא עדיין משנן "בודהא", ולא רק שאין לו פחד אלא שבזמן שהוא משנן "בודהא" מחשבה של אושר מופיעה מתוכו ומותירה אותו עם סוג של אושר לגבי הבודהא – אז אימרו לי, האם אדם כזה יכול ללכת לגיהינום? הוא ויתר על חיים ומוות בזכות מחשבות נכונות נחושות. זה כשלעצמו לא מעשה של בן אנוש – איזה בן אנוש אינו מפחד מהמוות! בזמן שהאדם הזה משנן "בודהא" [בנסיבות האלו] איך בודהא יוכל לא לקבל אותו כשהוא רואה אותו? כמובן, עדיין יש לו קארמה משום שהוא לא טיפח במרץ, ויש לו עדיין החזקות שלא סולקו, אז מה אפשר לעשות בעניין? לוקחים אותו למקום קרוב מאוד לגן העדן של האושר האולטימטיבי, שבו הוא ימשיך לטפח – לטפח במשך עשרות אלפי שנים או מאות אלפי שנים, וכשהוא יגיע לסטנדרט אז הוא ילך לגן העדן של האושר האולטימטיבי. מדוע הוא צריך לטפח במשך זמן ארוך כל כך? משום שאחרי הכול, במקום ההוא אין סבל, וללא סבל הטיפוח איטי. אז מדוע הטיפוח הוא מהיר במקום הזה של בני האדם? ומדוע תוך תקופת חיים אחת – רק כמה עשורים – אפשר להשלים את הטיפוח? וזה אפילו מהר יותר עבור תלמידי הדאפא שלי, משום שבמָקום הזה של בני האדם יש סבל. כל אחד נולד מרחם אם והוא באותו המצב. משום שהם לא יודעים איך זה לא לסבול, אנשים לא מרגישים שהם סובלים. למעשה בעיני האלוהויות, בני האדם סובלים רבות. טיפוח בדאפא לחלוטין לא יהיה לשווא. יש אנשים שאינם מתקדמים במרץ בטיפוח האישי שלהם, או שאולי הם פשוט לא מספיק חרוצים או שיש להם תכונת הארה גרועה יחסית. ברגע שחייהם יסתיימו הם יקבלו משהו ויטפלו בהם. לאלו שיש להם השאיפה להמשיך לטפח בחיים הבאים, כל הדברים שהם טיפחו יישַמרו, וזה לא היה לשווא. הם יתגלגלו מחדש ויביאו איתם את מה שהם השיגו, וימשיכו לטפח אחרי שהם יתגלגלו מחדש. אבל יש אנשים שבאמת לא יכולים להמשיך לטפח, במקרה כזה יתכננו שהם יקבלו גמול בחיים הבאים שלהם; הם אולי יהפכו לפקידים גבוהים או שירוויחו הון תועפות. כמובן, זה לא מה שאנחנו המטפחים מחפשים. אבל זה מה שקורה עם אלו שלא יכולים להמשיך לטפח.

אבל יש נקודה נוספת. נניח שבנו של מתרגל מגיע לשלמות, ואילו המתרגל [האבא] טיפח ולא הגיע לשלמות, אז אני חושב שיכול להיות שהבן שלו יקח אותו לגן העדן של הבן להיות שם ישות חיה, אף על פי שהיא ללא סטטוס פרי. הוא יהיה ישות חיה, או במילים אחרות, מהאנשים הפשוטים. בגן העדן של בודהא יש ישויות חיות אחרות גם כן. אבל הוא לא יהיה ישות מהסוג המלוכלך שנמצא על כדור הארץ, אלא ישות שמימית שהגיעה לסטנדרט של התחום ההוא.

מתרגל: התלמידים מצ'אנג-צ'ון שולחים את ברכותיהם למאסטר הנכבד!

המאסטר: תודה לכולם! (מחיאות כפיים)

מתרגל: האם ההחזקה ל"עצמי" היא ההחזקה שהכי קשה להיפטר ממנה?

המאסטר: כמובן. כל מי שחי בעולם חי בשביל עצמו, והרבה החזקות אנוכיות עולות מתוך זה. ברגע שאנוכיות מופיעה, קל מאוד לאדם להיות מושפע על ידי צ'ינג, ובמהלך הטיפוח, דברים שקשה לוותר עליהם ולהתנתק מהם מתבטאים בכל מקום, וזה נעשה קשה לוותר על ההחזקות האלה במהלך הטיפוח. לפעמים כשאתה עושה דברים בשביל הדאפא, ההחזקה של להגן ולשמור על התפקיד שלך מופיעה גם כן; לדוגמה, אתה מגן ושומר על המוניטין ועל הרצונות שלך. עבור אנשים רגילים זה נעשה אפילו יותר מסובך: יש להם תשוקות כמו הרצון להפוך לפקיד רשמי, לפאר את אבותיהם, לגרום לכך שאחרים ישבחו אותם, להתעשר, ולהתעלות על אחרים. להגן ולשמור על מה שהאדם משתוקק לו זהו ביטוי של צ'ינג ואנוכיות, כך שזה הדבר שהכי קשה להפסיק לעשות. כשאתם נתקלים בכל בעיה אתם צריכים להתייחס לכולם בחמלה ולחפש סיבות בתוך עצמכם. אפילו אם אחרים משמיצים אותנו או מכים אותנו, על כולנו להסתכל בתוך עצמנו – "האם זה נגרם מכך שטעיתי בהיבט מסוים?" זה יאפשר לכם למצוא את שורש הקונפליקט וזו הדרך הטובה ביותר לסלק את ההחזקה לאנוכיות. הרחיבו את לבכם יותר ויותר, עד לנקודה שבטיפוח האישי שלכם תוכלו לסלוח לכל אחד, כולל לסלוח לאויבים שלכם. זה משום שמי שאתם מתייחסים אליהם כאויבים מוגדרים ככאלה על ידי בני אדם למען התועלת והרווח האישי של עצמם, וזה לא מה שאלוהויות היו עושות. אז הדרישה היא גבוהה – איך אלוהויות יכולות להתייחס לבני אדם כאויבים? אז במהלך הטיפוח, עלינו תמיד להתחשב קודם באחרים כאשר נתקלים בכל דבר. כאשר אתם משיגים משהו ששייך למישהו אחר, עליכם לחשוב על האדם השני – באיזה אופן זה יכול להשפיע עליו לרעה? האם הוא לא ירגיש עצוב? בכל דבר אתה צריך לחשוב על אחרים – קודם חשוב על אחרים ואחר כך על עצמך. אני רוצה שתטפח להגיע לסוג השלמות המלאה שבאה מפא ישר, עם הארה ישרה, וכזה שבו אחרים באים לפני עצמך. זה נקרא לסלק את האנוכיות, להיות מסוגל לסלק את ה"עצמי". החלק שלך שסיים את הטיפוח ודאי מתאים למה שתיארתי עכשיו, הוא לגמרי כך. אז כשמסתכלים על דברים מנקודת המבט של המקום שבו אתם נמצאים, אם כשאתם נתקלים בבעיות אתם מסוגלים לחפש את הסיבות שקשורות אליכם, מסוגלים לחשוב יותר על רווחתם של אחרים, מטפחים את עצמכם, מסתכלים פנימה, מסתכלים פחות על החסרות של אחרים ומסוגלים לפעול בהתאם למה שאני מלמד בכל דבר שאתם עושים, אז אתם כבר למעשה מתקדמים במרץ.

מתרגל: בשנים האחרונות אני עוסק כל הזמן בענייני מקדש בודהיסטי. מתוך לימוד הפא אני מרגיש שיש ניגוד עניינים, אבל אינני יודע איך להתמודד איתו. אני יודע שאני צריך לוותר על ההחזקות שלי, אבל אני מוצא שזה קשה לוותר על האחריות שלי שם. בבקשה אמור לי איך לטפל בזה.

המאסטר: למעשה אין פשוט מזה. מדוע אינך יכול לוותר על זה? אתה אומר שמה שאתה לא יכול לוותר עליו הוא האחריות. זהו סטנדרט של אדם רגיל, אבל האם יש לזה איזשהו קשר לטיפוח בודהא? מה שאינך יכול לוותר עליו הוא צ'ינג של אדם רגיל. האם האחריות הזו היא משהו שהבודהא רואה כדבר חשוב? אז כלפי מי אתה אחראי? האם זה להיות אחראי כלפי הדת עצמה? האם האחריות שלך יכולה להביא אדם לשלמות?! אז האם האחריות שלך יכולה להוביל אותך עצמך לשלמות? אם אתה לא יכול להגיע לשלמות, אז מדוע אתה מחזיק בזה? האם אין עליך להיות אחראי כלפי השלמות האישית האמיתית שלך? האם אתה אמור, למען הכביכול אחריות שלך, להחזיק בזה כל חייך, לתת לדאפא לחלוף על פניך אחרי שהוא נגע בך? או שעליך באמת לנצל את ההזדמנות הזאת ולהיות אחראי כלפי הטיפוח האמיתי שלך והשאיפה להשיג שלמות אמיתית? זה באמת עניין פשוט, הלא כן? כשמישהו עושה דברים עם כוונה (יוֹאוּ-וֵויי), הוא לחלוטין לא יגיע לשלמות. אפילו לו היית מטפח במקדש ההוא, אם החזקה כזאת לכביכול "אחריות" לא הייתה מסולקת, אז אפילו בודהא היה מרגיש רע לראות אותה. אל תחשוב שמשום שמילאת שם אחריות הבודהא יתייחס לכך כאילו הגעת לסטנדרט. בודהא לא מכיר בדת, אלא רק בלב האדם. האדם יסד את הדת: ישוע לא יסד דת בתקופתו, ושאקיאמוני גם לא יסד דת בתקופתו. הם רק הכירו בלב שהיה למטפח. כמובן, זה אפילו טוב יותר שתהיה למטפחים סביבה משותפת שמעודדת את הטיפוח. זה לשים את הטיפוח האמיתי עד להגעה לשלמות ולסטטוס הפרי בעדיפות הכי גבוהה. האם להיות עם החזקה לסביבה או לחברה של אנשים דתיים אינו בעצמו כוונה? יש אנשים המאמינים בכך ש"בניתי כך וכך מקדשים, ובניתי כך וכך פסלי בודהא. אז בעתיד אני אמור להיות מסוגל להגיע לשלמות המלאה". אני אומר שלא תגיע לשלמות. בין האנשים הרגילים יש גם הרבה אנשים שיוצרים פסלי בודהא, וזה אינו יותר מפשוט עבודה – זה להיות עם כוונה. כל פא שיש בו כוונה הוא אשלייתי כמו בועות – זה מה שבודהא שאקיאמוני אמר. [אם] המחשבה לא מתרוממת באמת, ואם הראש של אדם רגיל מלא בקארמת מחשבה, אם כל הזמן מתבטאות בו מחשבות רעות, אז למקם אותו במקום שבו בודהא נמצא יהיה בדיוק כמו לשים ערימת אשפה בפני אלוהות או בודהא – האם ניתן לקבל את זה? אי אפשר כלל. אז טיפוח דורש שכל אחד ישליך מעליו את הדברים המלוכלכים והרעים כך שהוא יוכל להשיג גוף טהור ונקי, דרך חשיבה נקייה, ותחום גבוה יותר של חשיבה. רק אז תוכל ללכת למקום ההוא. אם עדיין אינך יכול לוותר על הדברים האלה שכל כך מלאים בכוונה, האם זה לא טיפשי?!

מתרגל: כמה שנים עוד תמשיך ללמד את הפא?

המאסטר: כל הדרך עד שהפא יסיים לתקן את העולם האנושי.

מתרגל: האם המשמעויות הפנימיות של "בני אדם", "המין האנושי" ו"אנשים רגילים" בספר שונות?

המאסטר: הן אותו הדבר. רק שמשתמשים בהן בהקשרים שונים, אבל המשמעות הפנימית זהה. אנשים רגילים הם פשוט אנשים. אבל למעשה בתחומים גבוהים יותר המושג "אנשים" כולל בני אדם שמימיים – כלומר בני אדם שמימיים בתוך שלושת העולמות. "המין האנושי" מתייחס לאנשים, ואלו שלא עוסקים בטיפוח-תרגול הם "אנשים רגילים".

מתרגל: כשאני מואר לכמה עקרונות שמעבר לרגיל במשך תהליך הטיפוח ואינני יודע אם הם נכונים, מה עלי לעשות?

המאסטר: כאשר אתה מואר לעקרונות שמעבר לרגיל, לבטח תהיה לך תחושה שזה קדוש, ותחושה שמגיעה עם התרוממות המחשבות הנכונות שהן בהתאמה לעקרונות הפא של הדאפא. את עקרונות הפא ברמות גבוהות יותר אפשר רק להבין באופן אינטואיטיבי. הקדמונים דיברו על להבין בצורה אינטואיטיבית – האדם מבין במחשבה של עצמו אבל מגלה שזה קשה מאוד לבטא את זה באמצעות שפה אנושית. כשאתה אומר זאת בקול, אתה מגלה שזה נעשה פשוט ורגיל, בדיוק כמו עקרונות של אנשים רגילים. ברגע שמביעים את זה באמצעות שפה אנושית, זה מאבד את הגוון המיוחד שלו. מדוע? זה משום שניתן להביע עקרונות ברמות גבוהות רק באמצעות חשיבה ושפה של רמות גבוהות, אז למתרגלים יש עוד פחות סיבה להציג מול אנשים רגילים פעולות המבוססות על הארה שהיא ברמה גבוהה יותר מזו של בני האדם. בני אדם הם רק בני אדם, ובני אדם לא יכולים להבין עקרונות ופעולות שהם ברמה גבוהה יותר.

לכו על פי נתיב הטיפוח בזמן שאתם מתאימים לחברה הרגילה במידה המקסימלית. עקרונות הפא הגבוהים יותר שהוארתם אליהם מסמלים את השיפור שלכם בטיפוח, וזה לא אומר שאתם אמורים להציג את המצבים האלו בין אנשים רגילים. כשאתם מבינים עקרונות פא בצד הזה, השינויים בממדים האחרים הם גדולים למדי, וחלק הגוף שמורכב מחלקיקים מיקרוסקופיים עובר שינויים רבי עוצמה. כמו כן, ברמה ההיא של עקרונות הפא מבינים את הכול בִּן-רגע.

מתרגל: כשאני רואה חפצים או ישויות בממדים אחרים, איך עלי לשפוט האם הם טובים או רעים?

המאסטר: לאנשים שרק התחילו את הטיפוח קשה מאוד לשפוט, זה לא קל לעשות הבחנה ברורה. בנוסף, יש אלוהויות רבות מממדים ברמה גבוהה שברחו למטה לכאן כדי להימנע מתיקון הפא, וישנן אלוהויות רבות בממדים שונים בתוך שלושת העולמות שלא יודעות על עניינים שהם גבוהים מהתחומים שלהן, וכך גם הן באשליה במידה מסוימת. אבל ההתנהגות שלהן כלפי בני האדם היא יחסית רחומה. מנקודת המבט האנושית הן רחומות. אבל הן כבר לא עומדות בסטנדרט של הרמה של התחום שלהן. פשוט כאשר בני אדם רואים אותן הן נראות יותר רחומות מבני אדם. אז קל לזה לגרום למספר קטן של מתרגלים להתבלבל ולהיות לא צלולים כאשר יש להם החזקות. מה עליך לעשות? לימדתי אותך לטפח רק בדרך טיפוח אחת. לא משנה מי זה, אל תתַקשר איתו ושזה לא יזיז לך לא משנה מה אתה רואה. אתה יכול להימנע מלדבר איתו, אתה יכול פשוט לא לתקשר איתו בכלל, ואפילו אל תסתכל עליו. זו הדרך היחידה לפעול. הימנע מכל דבר שלו, ואל תקשיב לשום דבר שהוא אומר לך. אולי הוא יחמיא לך כדי שתקשיב לו. אולי הוא יספר לך מה יהיה המספר הזוכה בלוטו מחר – הוא בהחלט עשוי לנהוג כך. כמובן, דברים כאלה לא קורים במקרה, משום שהם קשיים בטיפוח שלך הבוחנים את ההחזקות האנושיות שלך. אז כולם חייבים לתת לנושאים האלה תשומת לב רבה. לא יהיו כל בעיות כל עוד אתה נחוש לא לתקשר איתם; בשלב הנוכחי קשה לך מאוד להבחין ביניהם.

מתרגל: האם הילדים המאוד צעירים של מטפחים צריכים ללכת לרופא?

המאסטר: אנשים שלא מטפחים צריכים ללכת לרופא בכל פעם שיש צורך, משום שאנשים רגילים צריכים ללכת לרופא כשהם נעשים חולים. מה שאני מדבר עליו כאן הם אנשים שהם מטפחים אמיתיים. הגוף שלכם כולו ישתנה לגוף בודהא, וזה משהו שאי אפשר להשיג באמצעות רופאים ולא משנה איזה טיפול הם יתנו. אבל בין אלו שמטפחים בדאפא יש לעתים קרובות משפחות רבות שיש להן ילדים, וסביר מאוד שהם לא ילדים רגילים. לפני שהוא מתגלגל מחדש הילד יודע – "המשפחה הזאת תלמד את הדאפא בעתיד. אני רוצה להתגלגל למשפחה הזאת" – וכך סביר מאוד שאולי יש לו רקע בלתי רגיל. כשמדובר בילד מסוג כזה, לפני שהוא מגיע לגיל שהוא יכול לעשות את התרגילים בעצמו, כשאתה המבוגר עושה את התרגילים זה כמו לעשות את התרגילים עבורו. יש מקרים רבים כאלה, וזה יהיה תלוי בכם המבוגרים לשפוט ולטפל בזה. אם אינך יכול להבחין אם זהו המצב, אז זה לא ייחשב מוטעה אם תיקח אותו לבית החולים. אבל בדברים האלה יסתכלו על הלב שלך, משום שזה יחשוף מחשבות שונות ומצבי מחשבה שונים. נאמר זאת כך: אם אתה מטפח דאפא נחוש, אז אתה תבין שלכל אדם יש הגורל שלו, ובעיות שלא אמורות לקרות, לא ירשו להן פשוט לקרות. בדרך כלל הסוג הזה של ילד שעכשיו דיברתי עליו – שהגיע מרמות גבוהות – הגיע כדי לקבל את הפא. אין להם כלל קארמה, ולא יהיו להם כלל בעיות בריאות. כל הדברים שהם ישאו, בהחלט יכול להיות שהם ישאו אותם בשבילך, המבוגר. יש מקרים כאלו. אבל זה לא מוחלט. אתה צריך לאמוד מקרים ספציפיים ולטפל בהם בעצמך.

מתרגל: מתרגלים מסינגפור שולחים את ברכותיהם למאסטר!

המאסטר: תודה לכולכם! (מחיאות כפיים)

מתרגל: תלמידים מפרובינציית ג'יאנג-סוּ שולחים את ברכותיהם למאסטר!

המאסטר: תודה לכולכם! (מחיאות כפיים)

מתרגל: יש קרוב לעשרת אלפים איש שהולכים לסגוד לפסל "הבודהא הגדול" בְהר לינג בעיר ווּ-שִי שבפרובינציית ג'יאנג-סו. אבל אומרים שיש פו-טי על פסל "הבודהא הגדול", ושבבטנו מאוחסנים הרבה כַדי-אֵפר. תלמידים התווכחו ללא סוף אם ללכת לשם להפיץ את הפא, ואנחנו מבקשים מהמאסטר לתת לנו הנחייה כלשהי.

המאסטר: הפצת הפא מיועדת לאנשים, לא לפסל. חישבו על זה, אנשים אפילו שמו כדים עם אפר בתוך הבטן של הבודהא. האם זה לעשות משהו טוב או רע? מדוע שנזירים יעשו משהו כזה? זה משום שבני המשפחה של האנשים שנפטרו נתנו כסף. בשביל המטרה הזאת של לעשות כסף, הנזיר הזה אפילו ימכור את הבודהא! המצב בימינו הוא כזה מבולגן. כשאנשים סוגדים לבודהא, למה הם בעצם סוגדים? סוגדים לכדים האלה שמכילים אֵפר?! זה באמת הגיע לשלב מגוחך כזה. מה שהאנשים האלה עשו ימיט על הנפטרים כל כך הרבה חטא, וכל בני המשפחה שלהם ואבותיהם יהיו כולם מעורבים בזה.

מתרגל: ראיתי פאלון ומראות מסוימים, אבל לאחר ששיתפתי את החוויה עם תלמידי הפאלון גונג העמיתים שלנו, כל המראות והפאלון נעלמו מיד. האם עשיתי משהו שלא כשורה?

המאסטר: צריך להסתכל על זה משתי זוויות. אם אתה מדבר עם אחרים ואתה שמח יתר על המידה, אז אולי הם ייעלמו, כשהם לא מאפשרים לך לראות אותם יותר. זה יקרה מפני שהמראות הקדושים שאתה רואה לא רק שלא הובילו אותך לפתח מחשבות נחושות יותר לטפח בדאפא, או מחשבות טהורות ונקיות יותר, אלא גרמו לך להיעשות שמח יתר על המידה. במקרה כזה כמובן שלא יאפשרו לך להמשיך לראות, משום שצריך למלא את האחריות כלפי הטיפוח שלך. אם אחרי שאתה רואה את הדברים האלה אין לך מחשבות שמחות יתר על המידה או מחשבות של התפארות, ואתה מרגיש שזה היה משהו אמיתי ומדבר על זה עם מתרגלים אחרים כדי לאפשר להם לחזק את המחשבות הנכונות שלהם, אז לא תהיה בכלל בעיה. אין זה כך שלא מרשים לדבר על הדברים האלה. הבעיה היא כשמדברים עם החזקות.

מתרגל: אם נטפח טוב מאוד, אז אולי נהיה עדיין צעירים כשנגיע לשלמות המלאה. בשלב ההוא, האם עדיין נצטרך למלא את האחריות שלנו כלפי המשפחה שלנו?

המאסטר: אם לא תסלק את הסוג הזה של החזקה, אז אין בכלל דרך להגיע לשלמות המלאה. אתה שוקל את הדברים האלה עם מחשבות אנושיות רגילות. אומַר לכולכם, אני לא רק מסלק קארמה בשבילכם ומשגיח עליכם. אם תטפחו לסטטוס פרי, אז גן העדן שלכם יהיה עשיר ומגוון ואני אעשה דברים רבים רבים בשבילכם. אצטרך ליישב עבורכם את החיים שאתם חייבים לאחרים מהעבר, את החיים שהרגתם, ואת כל הטינות והכרות התודה. יש דברים רבים שאצטרך לעשות עבורכם. אם יש לך החזקה לבעיות כמו זאת שעכשיו העלית, אז הן יהפכו למכשול גדול בהתקדמות הטיפוח שלך. הרפה מהמחשבות האנושיות האלו ודאג רק לטיפוח. לפני השלמות המלאה אתה כמובן צריך למלא את האחריות שלך כבן משפחה.

מתרגל: ב"ברית החדשה" נאמר שכשישוע היה במקדש הוא התרגז על האנשים שגבו ריבית גבוהה, אבל הדרישה של הפאלון דאפא היא שאנחנו לא יכולים להתרגז. אם ישוע הוא בודהא אז איך עלינו להבין את זה?

המאסטר: ישוע עצמו לא כתב את "הברית החדשה", והדרך שבה בני אדם תיארו את פעולותיו של ישוע לבטח אינה מדויקת. בהחלט יכול להיות שהוא השתמש בטון קצת יותר קר ונוקשה כלפי האנשים האלו שגבו ריבית גבוהה. הוא מישהו שמתעב רשעות ומישהו שמחמיר מאוד עם אלו שעושים דברים רעים, אבל הוא לא באמת יתרגז.

מתרגל: תלמידים בשנחאי שולחים את ברכותיהם למאסטר ומקווים שהמאסטר יבקר בשנחאי!

המאסטר: תודה לכולכם! (מחיאות כפיים)

מתרגל: איך נוכל לפעול טוב יותר בהבנת ההתבטאות ברמות השונות של "דרך גדולה ללא צורה"? כשאני עושה את עבודתי כסייע ישנם מקרים שבהם קשה להגיע להבנה משותפת בפעילויות הפצת הפא בגלל ההבדלים ברמות בקרב האחראים על האגודה והסייעים. אז יש מספר מתרגלים שמשקיעים זמן ואנרגיה רבים בדיונים. זה נראה כקשור במידה מסוימת להבנות של המתרגלים.

המאסטר: זה נפוץ מאוד. סייעים רבים בסין נעשו בשלים, וכאשר הם נתקלים בבעיות הם מסוגלים קודם כל לחשוב אם להם יש או אין החסרות, כך שבאופן בסיסי הם מטפחים באופן בריא. אבל, יש סייעים באזורים מסוימים שלומדים את הפא תקופה קצרה או שהם לא מאוד נחושים, והם מעסיקים את עצמם בעשיית העבודה. אז הם אוהבים להתווכח כשעולות בעיות והם לא מחפשים פנימה. כשאתה מרגיש שמשהו לא בסדר, אתה צריך לחשוב אם יש משהו לא בסדר עם עצמך. אם מישהו יכול לעשות זאת או לא, זה הסטנדרט שאיתו אומדים מתרגלי דאפא. אחרי שאתה מגלה שאין שום דבר מוטעה בנקודת המוצא שלך, אז עליך להעלות את העניין בפני הצד השני באופן רגוע וידידותי. אם שני הצדדים המעורבים בקונפליקט מסוגלים לנהל את עצמם בדרך זאת, אז איך יוכל בכלל להיות קונפליקט? על מה יהיה להתווכח? אף על פי כן, יהיו עדיין ויכוחים – ואפילו לפעמים ויכוחים עזים מאוד – כדי לסלק החזקות בזמן שאתם מטפחים. זה משום שאתם מטפחים ועדיין יש לכם החזקות שלא סולקו. יש זמנים שבהם אתם לא תופסים את זה ויש מקרים שבהם שכחתם להסתכל פנימה. החזקה לגישות מסוימות והחזקה למושגים של האדם, שתיהן יכולות להביא לוויכוחים.

מתרגל: איך עלינו להבין את הביטוי "דרך גדולה ללא צורה" ברמות שונות?

המאסטר: הצורה שהדאפא אימץ בחברה של ימינו היא "דרך גדולה ללא צורה". אף צורה בחברה הרגילה לא ראויה להפיץ את הדאפא. אז לא אימצתי אף צורה. אם אתה רוצה לבוא וללמוד היום, אתה יכול ללמוד אותו. אם אינך רוצה, אז אתה חופשי לעזוב. זה תלוי בך. כמובן, אם אתה באמת רוצה ללמוד, אנחנו צריכים להיות אחראים כלפיך. אבל סוג זה של אחריות אינו נראה לעין לאנשים רגילים; בממד הזה של האנשים הרגילים הוא חסר צורה. אין משרדים. לא מחזיקים בכסף או ברכוש. כל אחד מכם הוא חבר בחברה הרגילה, ואתם עובדים או לומדים בחברה הרגילה בכל מיני סביבות. ההבדל היחיד בינכם לבין אנשים רגילים הוא שאתם מטפחים את עצמכם, ואתם עצמכם יודעים שהנכם מטפחים. אנשים רגילים לא מטפחים, ולפעמים הם לא יכולים להבין מטפחים. זה המקרה עם המתרגלים שהלכו למשרד של מועצת המדינה בג'וֹנג-נאן-האי ^[5]: "איך זה יכול להיות שכל האנשים האלה הופיעו פתאום משום מקום ואחר כך נעלמו באותה מהירות?" זה משום שכולם חלק מהחברה ומשום שאין צורה. ההבדל היחיד היה שהם היו מטפחים. הם באו מהציבור הרחב וחזרו לציבור הרחב אחרי שהביעו את דעותיהם. אין שום צורה של ארגון. אפילו שזה אכן המצב, האנשים האלה שרגילים ליצור ארגונים, והציבור הרחב שרגיל שמארגנים אותו, לא יכולים להבין את זה. הם חושבים שאתם מאורגנים באופן הדוק. זה באמת קשה לאנשים הסינים של ימינו להבין את הדברים שמטפחים עושים. יש אפילו אנשים שבכלל לא מאמינים שיש בימינו כל כך הרבה אנשים שהם אנשים טובים.

מתרגל: האנשים מהגזע הלבן השתיירו מהציווילציזציה הקודמת, אז האנשים מהגזע הצהוב, ואלו השייכים לגזעים האחרים הם...

המאסטר: במהלך המחזור הקודם של הציוויליזציה, הפלַטות היבשתיות היו שונות מאלו של ימינו. אבל באופן כללי, האנשים של הגזע הצהוב גרו באזורים של דרום אמריקה וצפון אמריקה. האינדיאנים שחיים שם היום מסווגים כשייכים לגזע הצהוב. האנשים של הגזע הצהוב שגרו במקום שהיום הוא סין – המקום המרכזי ביותר [שבו הם היו] באותו הזמן היה קזחסטן – אחרי המבול הגדול הם היגרו לאזור שהוא המדבר הגדול של שין-ג'יאנג. בזמן ההוא זאת הייתה ארץ עם קרקע פורייה. בהמשך הם כל הזמן היגרו מזרחה. למען הדיוק, הודים, מצרים, פרסים, הגזע הצהוב, הגזע הלבן והגזע השחור הם ששת הגזעים המרכזיים של כדור הארץ הנוכחי. כל השאר הם גזעים מעורבים.

מתרגל: אני מרגיש שהרצאות הפא של המאסטר הן התשובות למיסתורין ב"ג'ואן פאלון" והן פותרות את המסתורין. אם אני הולך להקשיב להרצאות הפא של המאסטר במקומות שונים למשך תקופה ממושכת באופן כזה, האם זה יכול להיחשב כהתעוררות העצמית שלי ל"ג'ואן פאלון"?

המאסטר: הייתי רוצה לחלוק אתכם אמת מסוימת. בני אדם אינם ראויים להקשיב להרצאות הפא שלי (מחיאות כפיים). אם זה היה רק בשביל ללמד את הפא לבני אדם, אז היה מספיק שטאתאגאטה ירד לעולם האנושי. בזמן שאני מרצה על הפא יש אנשים בקהל שיכולים לראות שיש ישויות חיות משכבות על גבי שכבות של גופים שמימיים שמקשיבות; אני לא מלמד את הפא רק לבני אדם. עם זאת, מובטח שייוותרו דברים בשבילכם לטפח בעצמכם במשך תהליך הטיפוח. אתה חושש שהרציתי על הפא באופן כה מלא ושהסברתי אותו באופן כה ברור שלא נותר לך דבר לטפח בעצמך, ושלכן זה לא נחשב – האם לכך התכוונת? זה לא המצב. נותרו דברים בשבילך לטפח בעצמך.

מתרגל: מתרגלים מאוּרוּמְצ'י שבשין-ג'יאנג שולחים את ברכותיהם למאסטר!

המאסטר: תודה לכולכם! (מחיאות כפיים)

מתרגל: האין זה כך שמה שהיה סטטוס הפרי המקורי של האדם, זה המקום שאליו הוא יכול לטפח?

המאסטר: זה בדרך כלל כך לגבי אלו שבאו מרמות גבוהות. אבל האם אתה יודע מי אתה? האם באת מרמה גבוהה? אפילו במקרה של אלו שבאו מרמות גבוהות, האם הם נפלו למטה משום שהם ביצעו חטאים? אין לך מושג מאיפה באת. אפילו אלו שבאו מלמעלה, אחרי כמה אלפי שנים של גלגולים מחדש במשך הזמן הארוך, הקארמה שלהם כה גדולה שהם איבדו לגמרי את כל המאפיינים המקוריים שלהם. הכי טוב שלא תשאל שאלות מתוך החזקות אנושיות חזקות כל כך.

מתרגל: האם אני יכול לבקש ממך לדבר על עצמך ועל חיי היום יום שלך?

המאסטר: אתה עדיין בן אדם רגיל כרגע, והשאלה שהעלית היא שאלה של אדם רגיל. אינני רוצה לדבר על עצמי. מה שנתתי לאנשים הם עקרונות הפא האלו. אתה צריך פשוט להתייחס אליי כאל בן אדם רגיל. אני פשוט בן אדם עם דמות אנושית מלאה שמדבר אליך כאן, באמצעות השפה האנושית. לגבי כמה עוצמה יש לי, אני לא אדגים אותה, ואתה לא תהיה מסוגל לראות אותה. אבל כל עוד אתה מטפח, אהיה אחראי כלפיך – אני מסוגל לקחת את האחריות הזאת. המתרגלים שלנו גם הגיעו להבין את זה באמצעות החוויות הממשיות שלהם בחיים, ואינני רוצה לדבר מעבר לזה. האנשים של העתיד לא יֵדעו על קיומי. אם כל המתרגלים של היום יוכלו להגיע לשלמות, אז זה אומר שלא לימדתי את הפא לבני אדם אלא לאלוהויות. האנשים שלא מטפחים לא יֵדעו שום דבר אחרי שהם יעברו עוד תקופת חיים ועוד גלגול מחדש. לא ירשו לאנשי העתיד לדעת עליי. מה שיוותר יהיה לא יותר מאגדות. אז אינני רוצה להשאיר מאחור שום דבר לבני האדם. אינני רוצה לדבר על סיפור חיי או על איך אני כך וכך, ואינני רוצה שאחרים יכתבו עליי. התלמידים שלי יֵדעו עליי בעתיד. אחרי ההגעה לשלמות המלאה הם יֵדעו בבירור מי אני ומה אני. (מחיאות כפיים)

מתרגל: כל המתרגלים מניו זילנד שולחים את ברכותיהם למאסטר הנכבד!

המאסטר: תודה לכולכם! (מחיאות כפיים)

מתרגל: יש פער משמעותי בין ההבנה שלי של עקרונות הפא לבין השיפור של השין-שינג שלי. ההבנה שלי של עקרונות הפא תמיד הייתה מתקדמת וברמה גבוהה יחסית. אבל בזמן שאני מטפח באמת, שיפור השין-שינג שלי תמיד מפגר מאחור ולפעמים הוא די לוקה בחסר. אני חושש שהעקרונות שהתעוררתי אליהם כשאני במצב כזה הם אולי מוטעים.

המאסטר: למעשה, משום שאתה מסוגל לזהות את זה, אז טיפחת טוב למדי. אנשים רגילים לא מסוגלים לראות את הטעויות שלהם, בעוד שאתה מסוגל לראות את ההבדלים במצבים השונים של הטיפוח שלך. למעשה זה לא מה שאתה מדמיין שזה. מבחינת ההבנה של עקרונות הפא, בדרך כלל זה יהיה לך ברור בקלות. אבל, באשר לכל ההחזקות השונות של האדם לאינטרס אישי ולצ'ינג בזמן שהוא עומד נוכח המציאויות המתקיימות בחברה, אם כולן היו יכולות להיות מסולקות בן-רגע ברגע שאתה מבין את עקרונות הפא, אז לא היה צורך לטפח ולא היו מבחנים שצריך לעבור. כשיש לך החזקה למשהו ואתה מנסה למצוא תירוץ בתוך הפא, זה בטוח יהיה מוטעה. למד את הפא ללא כל רדיפה, ומה שתגיע אז להבין בטוח יהיה ההארה הנכונה.

מתרגל: מתרגלים מבייג'ינג ומארה"ב שולחים את ברכותיהם למאסטר!

המאסטר: תודה לכולכם! (מחיאות כפיים)

מתרגל: במהלך הטיפוח שלי, לפעמים מופיעה קארמת תאווה מינית. איך אני יכול לסלק אותה?

המאסטר: הדברים שאתה נתקל בהם בחלומות שלך הם סוגים שונים של מבחנים עבורך. הם נועדו לראות אם הלב שלך טופח באופן יציב במשך הטיפוח היום יומי שלך, ואם אתה מסוגל לעבור את המבחן הזה היטב. זהו מבחן לראות אם אתה מסוגל לעבור את המבחן הזה ואם טיפחת באופן יציב. זה משום שרק אז המצב האמיתי שלך יוצג, משום שכל השאיפות שלך לכסות על הדברים ולהסתיר אותם רדומות באותו הזמן. אם לא פעלת היטב, אז אתה צריך לקחת את העניין ברצינות, משום שאחרי הכול לא פעלת היטב. אם טיפחת היטב בחיי היום יום שלך, אז בטוח תפעל היטב בחלומות שלך ותהיה מסוגל לעבור את המבחן.

מתרגל: כשאני נתקל בבעיות או חושב על בעיות, אני מגלה שמחשבותיי מתרכזות תמיד סביב זה שאני כך וכך. נראה שיש שורש שפשוט אי אפשר לסלק, וזה מדאיג אותי מאוד. מדוע אינני מסוגל לשמור על מצב של מודעות ישרה?

המאסטר: מצוין! אני רואה את השאיפה שלך לסלק אותו. זה בדיוק טיפוח. לגבי סילוק הלב האנושי שלך – השורש הזה – נדרש תהליך, משום שהוא התפתח לאורך חלק גדול מחייך. אני מאמין שבטוח תצליח לסלק אותו במשך הטיפוח שלך, את הדבר היסודי הזה מאחורי האנוכיות. אתה מסוגל לזהות את כל הדברים האלה, ואתה מסוגל להתרכז בסילוקו במשך הטיפוח. זה טוב מאוד, וזה בדיוק מהות הטיפוח!

מתרגל: אני תמיד מרגיש שאינני נחוש, שאינני מסוגל לשאת סבל, ושההתמדה שלי לוקה בחסר. האם יש דרך לחזק את היכולת שלי לשאת סבל?

המאסטר: קרא יותר את הספר, ובהדרגה תחזק את הנחישות שלך בטיפוח; אז תוכל להתגבר על כל הדברים. אין קיצור דרך, והטיפוח צריך להתנהל כך. אתה מסוגל לזהות את כל הדברים האלה, וזה טוב למדי. אתה מסוגל לזהות את כל הדברים האלה, וזה משהו שאנשים רגילים לא מסוגלים לו. למעשה, העובדה שאינך מרוצה מעצמך מעידה על כך שאתה מטפח, והיכולת שלך תגדל בהדרגה.

מתרגל: כששמעתי את כל הדיווחים המוטעים של כלי התקשורת מחוץ לסין על המאסטר ועל הפאלון דאפא, למרות שעשיתי דברים מסוימים כדי להגן על הדאפא, בלבי חשתי שהפעולות שלהם לא ראויות בכלל לתשומת לב. האם החשיבה שלי נכונה?

המאסטר: כשאנשים אחרים תוקפים את הדאפא, אם אתה מרגיש שהם לא תוקפים אותך, אז אינך חלק מהדאפא. מדוע כל כך הרבה אנשים הלכו לבייג'ינג לעתור למועצת המדינה בג'ונג-נאן-האי? הם הרגישו כאילו שמה שקרה בעיר טיאן-ג'ין ^[6]היה מכוון אליהם. הם הרגישו שכשהמשטרה עצרה תלמידי דאפא זה היה כאילו עצרו אותם. זה משום שהם כולם מטפחים עמיתים וכולם מטפחים את אותו הפא. בקשר לרדיפה של המתרגלים מטיאן-ג'ין, האם לא היה על המתרגלים האחרים שלנו לדווח על המצב לרשויות הרלוונטיות מתוך כוונות טובות? לגבי דיווחי התקשורת הלא נכונים, אימרו להן [לרשויות] שהם לא מדויקים, וספרו להן מהו המצב האמיתי שלנו. אינכם יכולים פשוט לשבת בחיבוק ידיים נוכח הרדיפה המרושעת של הדאפא ולא לעשות דבר. הפגיעה הזאת בהזדמנות של אנשים לקבל את הפא היא עניין רציני. כיוון שדיווחי תקשורת יכולים להיות מועתקים זה מזה, אז ברגע שמישהו מדווח, עיתונים אחרים יכולים להעתיק ממנו. ניסיון החיים הממשי שלכם עצמכם הוא הרבה יותר משכנע מזה. אם אומרים שאני, לי הונג-ג'י, טוב, אני לא אתייחס לזה בכלל. אם אומרים שאני רע, אני גם לא אתייחס לזה בכלל. אנשים רגילים לא יכולים להשפיע עליי. אבל לגביכם, שאתם מתרגלים, להגן על הדאפא הוא משהו שאתם אמורים לעשות. אבל אינכם יכולים להשתמש בצד הרע שלכם ולהילחם איתם. אתם צריכים לספר להם את המצב האמיתי עם לב חומל, וזה בדיוק להגן על הפא.

מתרגל: כל התלמידים בעיר שֶן-גֶ'ן שולחים את ברכותיהם למאסטר!

המאסטר: תודה לכולכם! (מחיאות כפיים)

מתרגל: (1) האם תוכל בבקשה לספר לנו אם הפא-שנים של ששת הבודהות הקדמוניים במקדש פֶנג-גוּאוֹ מייצגים את הרמות הסופיות שלהם או את הרמות שלהם שבמהלך הטיפוח?

המאסטר: ובכן, הם בודהות, הם כבר בודהות, אז אין עניין של טיפוח ושל רמות. מדוע שאלת לגבי זה? זה לא משהו של הדאפא ואין לזה כל קשר להשתפרות באמצעות טיפוח.

מתרגל: (2) האם ששת הבודהות הקדמוניים הם החיים הקדמוניים שדיברת עליהם?

המאסטר: התארים שלהם הם פשוט סוג התארים המיוחד הזה שיש לבודהות האלו. כשהם נקראים "קדמוניים" זה מתייחס לכמה זמן התואר התקיים, וכשהדברים משתנים, אולי זה כבר לא יתייחס לישויות הקדמוניות הראשונות. ברמות שונות ובתחומים שונים יש הבנות שונות של "קדמוני". נראה שעבור בני אדם כל דבר שהוא מעבר להיסטוריה הזאת של הציוויליזציה האנושית או שיש לו היסטוריה של כמה אלפי שנים נחשב לקדמוני. אבל בעיני בודהות זהו רק הרף עין. עבור ישויות ברמה גבוהה הם לא כל כך קדמוניים.

מתרגל: (3) מדוע הפסלים של בודהא שאקיאמוני פונים מערבה?

המאסטר: אתה מטפח בודהיזם, הלא כן? ולכן אתה רוצה לשאול אותי דברים על בודהא. אני מלמד את הדאפא, שאין לו קשר לבודהיזם. אבל העובדה שאתה יושב כאן היום היא הקשר הגורלי שלך, ואני יכול לענות על השאלה שלך. מקדשים נבנים כשהם פונים לכל הכיוונים. יש שנבנים כשפניהם למזרח, יש שנבנים כשפניהם למערב, ויש שנבנים כשפניהם לדרום. לאיזה כיוון שפונה האולם הגדול של המקדש, לשם בוודאי יפנה פסל הבודהא. דברים כאלה אינם מעידים על יותר מדי, והם כולם מעשים של אנשים. בודהא הוא אמיתי והוא ישות מוארת מפוארת, בעוד שמה שאתה התייחסת אליו הוא הפסל הגדול הזה שעשוי מבוץ. אם מישהו רוצה לטפח לבודהא, עליו להתרכז בלשפר את עצמו באמת, משום שכל דבר שמלא בכוונה או בהחזקה לבודהיזם עצמו אינו טיפוח אלא מכשול.

מתרגל: האם ג'ן, שן ורן הם סוּפּר-חומר? האם הם ישויות קדמוניות? או האם הם ישויות סוּפּר-קדמוניות?

המאסטר: שוב בודהיזם. כיוון שבאת לכאן, זה הקשר הגורלי שלך, ולכן אני עדיין רוצה לענות על השאלה שלך. ג'ן, שן, רן היא התכונה המיוחדת של כל הקוסמוס, והפא של הקוסמוס בא מג'ן, שן, רן. ככל שיורדים יותר למטה, כך הפא נעשה מסובך יותר, וכך יש יותר דרישות והן גדולות יותר, בדיוק כמו פירמידה. הדאפא הזה יצר סביבות קיום ברמות שונות עבור כל הישויות החיות בקוסמוס, ויצר בודהות, טאואים, אלוהויות ובני אדם ברמות שונות, וגם שדים וישויות חיות אחרות, כולל אלו של השמים ושל הארץ, ואת כל החומר. הקוסמוס הזה הוא כה מסובך שלא ניתן לתאר אותו בבירור בשפה האנושית. בנוסף, יש לו מצבי קיום אחרים, המספקים לכל הישויות החיות את האלמנטים של הקיום ברמות השונות, כמו למשל יצירה-הדדית וריסון-הדדי, יין ויאנג, וכן הלאה – דברים רבים רבים. כולם נובעים מהדאפא הזה של הקוסמוס (מחיאות כפיים).

מתרגל: לפני הוועידה התקשרתי לאנשי הקשר כדי לקבל עוד מידע לגבי הדרישות מאלו המגיעים לוועידה. מי שענה לטלפון שאל אם אני תלמיד פאלון גונג, ובאותו זמן לא ידעתי איך לענות לו, משום שאני לומד את זה לבד בעצמי כבר במשך שנה. המורה לי, בבקשה אמור לי אם אני יכול להיחשב כתלמיד שלך.

המאסטר: אם אתה באמת לומד את זה, אז אתה תלמיד שלי, ולא משנה אם אתה לומד את זה לבד (מחיאות כפיים). האם השינויים שעברת והרמזים שנתתי לך בחיי היום יום שלך לא אמרו לך את זה כבר? כיוון שאין לך סביבה שבה אתה מטפח עם אחרים ביחד, אז יש דברים רבים שלא התעוררת אליהם. אבל זה לא אומר שלא טיפחת. עליך לתרגל יותר עם מתרגלים אחרים, משום שזה יעזור לך להשתפר אפילו מהר יותר.

מתרגל: המאסטר אמר שמאז 1992 כל האלוהויות של הדתות השונות הפסיקו להשגיח על העולם האנושי. יש לי תכונת הארה נמוכה ולא הבנתי למה התכוונת. מאסטר, בבקשה הסבר קצת.

המאסטר: דיברתי על הנושא הזה בהרצאות פא שונות. כשבאתי ללמד אתכם את הפא בפעם הזאת, זה לא היה רק כדי להציל בני אדם. זהו תיקון הפא של הקוסמוס הקשור למין האנושי. כלומר, אפילו האלוהויות האלו שנהגת לסגוד להן, ממקמות את עצמן מחדש במהלך תיקון הפא הזה, וקל וחומר שזה המצב עבור בני האדם. איך הן יכולות עדיין להשגיח על העניינים של המין האנושי?

מתרגל: תלמידי דאפא מהערים הֵה-פֵיי בפרובינציית אַן-הוּוֵי, שֶן-יאנג ויָאן-ביאָן שולחים את ברכותיהם למאסטר!

המאסטר: תודה לכולכם! (מחיאות כפיים)

מתרגל: מישהו אמר דברים רעים על הדאפא והתווכחתי איתו. האם זה נכון שלא פעלתי בהתאם ל"רן" של הג'ן, שן, רן של הדאפא? האם להתווכח עם אנשים נחשב כהחזקה?

המאסטר: אתה צריך לדבר איתו בהיגיון ולדבר איתו עם לב נדיב ועם חמלה. אם הוא באמת לא רוצה להקשיב, אז תניח לזה. למעשה, לא הבנת שכשאתה מדבר איתו על העקרונות של הדאפא, אז אתה מדבר איתו על הפא, ואתה מפיץ לו את הפא ואתה עוזר לו ומציע לו הצלה! אם הוא רוצה להקשיב לזה או לא, זו הבחירה שלו. מדוע שתרצה להתווכח איתו? זה יהיה אפקטיבי יותר אם תוכל לטפל בכל הדברים האלו עם חמלה.

מתרגל: בזמן שאני לומד את הפא לפעמים אני מתעורר לעיקרון של הפא. אבל ברגע שאני רוצה להגיד אותו במילים אני חש שההבנה הזו כבר לא נכונה. ההרגשה הזו נעשית יותר ויותר בולטת.

המאסטר: נכון! רק עכשיו דיברתי על זה, הלא כן? אתה יכול רק להבין אותו באופן אינטואיטיבי ולא יכול לתאר אותו במילים. ברגע שאתה משתמש בשפה האנושית ואומר אותו בקול רם, אז הוא נופל למטה והופך להיות עיקרון שבאותו מישור כמו אנשים רגילים.

מתרגל: האם אחוז הנשים בין המטפחים גדול מאחוז הגברים?

המאסטר: נראה שהנשים של ימינו יכולות להבין את הדאפא מהר יותר, וזה באמת דבר טוב.

מתרגל: בעבר אהבתי מאוד ילדים ובאמת רציתי שיהיו לי ילדים. אבל אחרי שהכרתי את הדאפא, הבנתי כמה נמוכה היא הרמה של המין האנושי וכמה המוסריות האנושית מנוונת. אז מה הטעם שיהיו לנו ילדים ושניתן ללבבות תמימים ולנשמות תמימות כאלו להזדהם?

המאסטר: אומר לך שלא אתה הוא שיוצר חיים, אלא שישות נכנסת לרחם האנושי ומתגלגלת מחדש. כמות הקארמה שיש לו היא משהו שהוא נושא בעצמו. אם הוא לא ייוולד דרכך אז הוא ייוולד דרך מישהו אחר באותה מידה. אתה מתרגל דאפא, למה אתה עדיין מפחד שהילדים שלך יזדהמו?

מתרגלת: אני גננת בגן ילדים ועובדת עם מיעוטים. העבודה שלי היא לבקר בגני ילדים שונים כדי ללמד את התרבות ואת המסורת הסינית. אני רוצה מאוד ללמד את חמשת התרגילים של המאסטר לילדים, האם מותר לי לעשות זאת?

המאסטר: זה טוב מאוד. למעשה, באזורים מסוימים כולם מתרגלים – ממנהלי גני הילדים ועד לגננות, והילדים גם הם מתרגלים. לילדים אין החזקות. כשהם יושבים שם, וואו! זה כל כך טוב – באמת טהור ומפואר. כמובן שלעשות את מה שתיארת זה דבר טוב. לחנך ילדים עם עקרונות הדאפא יביא להם אין-ספור תועלות במשך כל חייהם.

מתרגל: יש אנשים שמטפחים בכנות נצרות, בודהיזם וכו', ואין להם ההזדמנות להשיג את הפאלון דאפא. האם תהיה להם דרך מוצא?

המאסטר: לפני שהתחלתי לעשות את זה, האלוהויות שלהם גילו במפורש לאלו מן האנשים שלהם שבאמת יכולים להינצל שאני אעשה את זה. יש אנשים שהאמינו לזה ויש אנשים שלא. אני לא מסתכל על איזו דת זאת, או כמה גבוהה הדרגה הרשמית של האדם. אני לא מתייחס למי הוא האדם: אני רק מסתכל על לבו. כשמישהו ניצב מולי, קודם כל הוא בן אדם, ואני רק מסתכל על הלב של האנשים. אם אינך רוצה לטפח אני לא אעשה דבר. אם אתה רוצה לטפח, אציע לך הצלה. זה כך! אינני מייחס חשיבות לשום פורמליות, ואינני מסתכל על הדרגה הרשמית של האדם או באיזו [דת] הוא מאמין (מחיאות כפיים).

מתרגל: אני מטפח בדאפא במשך כמה שנים. בחודשים האחרונים, בזמן שיתוף התנסויות עם כולם, ראיתי שמספר תלמידים מדברים בלי סוף, וזה גרם לי לרצות פחות ופחות לדבר. מאסטר, בבקשה אמור לי אם המצב שלי הוא נכון.

המאסטר: אם הם המשיכו לדבר בלי סוף, וככל שהם דיברו יותר כך פחות רצית להקשיב וכך הרגשת יותר חוסר נוחות, אז זה אומר שיש לך החזקה! וככל שהוא דיבר יותר כך נראה שזה לא ייגמר אף פעם. זה למעשה היה מכוון כלפיך, למרות שהוא לא דיבר ישירות אליך (מחיאות כפיים). זה היה כדי לחשוף את ההחזקות שלך. למעשה, ההחזקות שלך נחשפו. פשוט ניסית לכסות על זה בכך שאמרת שהאדם השני דיבר בלי סוף. האם לא אמרתי לך שאתה אמור להסתכל על עצמך לא משנה במה אתה נתקל? האם זאת לא הייתה החזקה מסוימת שלך שעלתה על פני השטח? אתם מטפחים ואתם אנשים יוצאים מגדר הרגיל, אז מדוע אתם עדיין רואים את הדברים הרעים באנשים רגילים ואתם משווים את עצמכם אליהם? אף על פי שהוא מטפח, הוא עדיין מטפח בין אנשים רגילים ועדיין יש לו החזקות שהוא לא סילק, ועדיין הוא מפגין התנהגות של אנשים רגילים. אם לא היו לו הדברים האלה, האם הוא לא היה בודהא? האם הוא לא היה אלוהות? האין זה כך? אז ברגע שהבעיה הזו או הבעיה האחרת מתרחשות בין המתרגלים שלנו, אז אתה רק חושב על מדוע האדם השני טיפח כל כך גרוע ואינך רוצה להסתכל על עצמך. אמרתי לכולם בהרצאות הפא שלי שכשקונפליקט עולה בין שני אנשים ואדם שלישי רואה את זה, אפילו האדם השלישי צריך לחשוב לעצמו: "אוה, מתרחש ביניהם עימות, אז מדוע הייתי שם לראות את זה? האם זה משום שיש לי החזקות מסוימות? האם זה משום שגם לי יש בעיה מהסוג הזה?" משום שאתה מטפח, אתה צריך להיות באמת אחראי כלפי עצמך, ואתה צריך להסתכל על עצמך. דבר נוסף, אני רוצה לציין שבפגישות לימוד הפא הקבוצתי יש מתרגלים שמדברים עוד ועוד על דברים שאינם קשורים לדאפא או לטיפוח, וזה מפריע למתרגלים שלנו ולטיפוח שלהם. עליכם להקדיש לזה תשומת לב מיוחדת, ואתם צריכים להצביע על זה בבירור לאלה שעושים את זה.

מתרגל: כשאני רואה את הצד האנוכי של מטפחים אני מרגיש רע מאוד.

המאסטר: אז יש לך החזקה נוספת. זה אמור להיות כך שאף אחד לא יוכל להשפיע על הלב של מטפח. כשהאנוכיות של מישהו מופגנת, אז יכול להיות שהיא מופגנת כדי שאתה תדבר אתו ותעזור לו להיעשות מודע אליה ולסלק אותה. אם אתה מושפע מהאנוכיות שלו וזה מטריד אותך, אז איך זה יכול להיות שאין לך בכלל החזקה? האין זה כך?

מתרגל: מדוע זה כך שברגע שלאדם יש הפרעה דמונית מהמחשבה שלו עצמו אז הוא ייפול כל הדרך למטה ולא יוכל לשוב לטפח?

המאסטר: נתתי תיאור מסוים. אם ההפרעה הדמונית מהמחשבה של האדם עצמו מגיעה לשלב שבו לא ניתן להחזיר את הגלגל אחורה, אז הוא ייפול כל הדרך למטה. אם הוא מסוגל להבין מה קורה, אז עדיין יש סיכוי להציל את המצב. אני סיפרתי לכולם, בהתבסס על עקרונות הפא, על הסכנה של הפרעה דמונית מהמחשבה של האדם עצמו.

מתרגל: האם מטפחים יכולים לשפר את מערכת החינוך ולהקל על האנשים בחברה לקבל את הדאפא?

המאסטר: יש מתרגלים רבים שמרגישים שהדאפא הוא טוב, שהוא מסוגל לשנות את כל הלבבות, ושהוא מסוגל לגרום לחברה באמת להשיג את המצב הטוב ביותר, כזה שיש בו סטנדרט מוסרי גבוה. לכן מתרגלים רבים ואנשים רגילים רבים שאינם מטפחים חושבים שאם אנשים יוכלו לקבל אותו בקנה מידה נרחב בכל החברה, וזה יוביל יותר אנשים להתנהג כך, כמה נפלאה תהיה החברה! למעשה, המחשבה שלך היא עדיין בחברה האנושית הרגילה. אני יכול לומר לך את זה רק כך משום שהבנתך את הפא היא עדיין לא כה עמוקה, ועדיין לא ממש הבנת שהפא הזה שאני מלמד הוא לא בשביל להשיג משהו כזה או אחר בחברה האנושית הרגילה; אלא, זה נועד ללמד את הפא למטפחים ולאפשר למטפחים להינצל. החברה האנושית הרגילה היא פשוט מה שהיא. אם באמת יהיו כמה פקידים רשמיים רמי-דרג שישתמשו בעקרונות הפא הנדיבים של הדאפא כדי לשנות את הסטנדרט המוסרי בחברה שמתדרדר מיום ליום, אז זה יפגין את הלבבות הטובים של האנשים, ואני לא אתנגד לזה. זה משום שהוא יפיץ את הדאפא לטובת האנשים, כך שאלו פני הדברים. אלו הם דברים של אנשים רגילים, ואלו דברים שיתרחשו בשלב הבא, כשהפא יתקן את העולם האנושי.

מתרגל: כל המתרגלים בטייוואן שולחים לך את ברכותיהם!

המאסטר: תודה לכולכם! (מחיאות כפיים)

מתרגל: יש לי כמה שאלות לשאול אותך. האם רמת היכולת של האדם מגיעה ביחד עם היואן-שן שלו בלידה, או שהיא מתוכננת על פי הדה והקארמה שלו?

המאסטר: יש שני סוגים של היכולת שדיברת עליה. הראשון הוא הפיקחות כביכול של אנשים רגילים, והיא בכלל לא טובה עבור תהליך הטיפוח; להפך, היא מעצור רציני. סוג אחר הוא התבטאות במהלך הטיפוח של יכולות שהן מעבר לאלו של אנשים רגילים. היכולות האלו נובעות מכמה גורמים של לפני-הלידה וכמה גורמים של אחרי-הלידה. אבל בטיפוח הן לא הסטנדרטים שאיתם אומדים את רמתו של האדם. כדי לאמוד את יכולתו של האדם לטפח ולהבין את הפא, יש להתבונן על האיכות המולדת (גֶן-ג'י) של האדם. הטבע המקורי של האדם נקבר במהלך השנים הארוכות שהיו כרוכות בתקופות חיים של גלגול מחדש. המידה שבה הטבע המקורי של האדם יכול לבצבץ החוצה זה אומר כמה טובה היא האיכות המולדת של האדם וכמה טובה היכולת שלו להתעורר.

מתרגל: הדמויות האפופות הדרת כבוד של בודהות, טאואים ואלוהויות המתוארות בפסלים ובציורים במקומות שונים בכל רחבי העולם נותרו מאחור מן העבר. איך הצליחו דמויותיהם להישמר בעולם האנושי?

המאסטר: אתה שואל איך אנשים יָדעו על דמותו של הבודהא. יש הבדלים גדולים מאוד בין בני אדם החיים בתקופות שבהן המוסריות של המין האנושי היא טובה למדי, לבין בני אדם החיים בתקופות שבהן המוסריות של המין האנושי היא רעה. ככל שהסטנדרט המוסרי של החברה האנושית גבוה יותר, כך האלוהויות מציגות יותר את האמת של היקום לאנשים, וזה משהו הנובע מהמצב הכללי של החברה. אז החברה האנושית של ימינו אינה טובה, משום שמה שהיא סוגדת לו הוא המדע ולא האלוהויות, וזו הסיבה שאנשים יכולים לראות פחות ופחות. בנוסף, המדע הזה נוצר בשביל בני האדם על ידי חייזרים, שהם גם כן ישויות של הממד הזה. הם פשוט ישויות מכוכבי לכת אחרים. רבים מן הציורים הגדולים האלו שבלובר בצרפת מתארים דברים שמימיים. התיאורים הם די ריאליסטיים. ראיתי את הציורים, וזה באמת כמו שזה שם. אבל הם נותרו מתקופה שבה הנצרות הייתה בשיאה. במילים אחרות, הם עברו בירושה מתקופה שבה הסטנדרט המוסרי של האדם היה במיטבו ואנשים האמינו באלוהויות במידה הגדולה ביותר. היו אמנים רבים שהיו גם נוצרים אדוקים. אז האלוהויות היו מראות להם דברים, והם היו מסוגלים לראות אותם. אתם כולכם יודעים שאמנים הם טובים מאוד בלחרוט בזיכרונם מיידית את מה שהם רואים. אחרי שהם היו רואים את הסצנות האלו של אלוהויות, הם היו מסוגלים לצייר אותן. אני חש שהם ציירו אותן באופן שהוא קרוב מאוד למציאות, בצורה אמיתית מאוד, ושהציורים הם באמת כמו שזה שם. אחרי שהם רואים ציורים גדולים כאלו, אנשים רבים מתחילים לחוש אווירה של קדושה ויראת קודש – סוג יראת הקודש שיש כלפי אלוהויות נשגבות. באותו אופן נשארו עבור המין האנושי גם הדמויות של בודהות.

מתרגל: חומר שנוצר באמצעות טיפוח לשלמות הוא יקר-ערך לאלו שברמות גבוהות יותר. האם מדובר על החזרה לאני האמיתי המקורי של האדם ביחד עם תהליך הטיפוח?

המאסטר: הדברים הם בכלל לא כמו הקישור שעשית, משום שלמעשה תהליך הטיפוח שלך הוא בשביל החזרה שלך לאני המקורי, האמיתי. "חומר שנוצר באמצעות הטיפוח לשלמות הוא יקר-ערך לאלו שברמות גבוהות יותר" – זה לא הגיוני. אולי הוא לא יהיה יקר-ערך עבור האלוהויות הגבוהות יותר שהן מעבר לתחום שבו תגיע לשלמות. ואלוהויות אפילו גבוהות יותר יחשבו עליו כעל לכלוך. למעשה, כל דבר ביקום הזה שאיננו טוב נזרק לכאן לחברה האנושית הזאת.

מתרגל: האם נוצרים יכולים לטפח בדאפא?

המאסטר: לפני רגע אמרתי את המילים האלה: אמרתי שאלוהויות בכלל לא מייחסות איזו שהיא חשיבות לאף אחת מהדתות, משום שהן משהו שבני האדם יצרו. כשישוע היה בעולם הזה, לא הייתה כנסייה ולא הייתה דת הנצרות. וכששאקיאמוני היה בעולם הזה, לא היה מקדש, משום שהדברים האלה נוצרו על ידי האדם. כששאקיאמוני היה בעולם הזה לא היו כתבים, וכשישוע היה בעולם הזה גם כן לא הייתה הברית החדשה. אנשים כתבו אותם אחרי זה באמצעות מה שזכרו ממה שנאמר קודם לכן.

בודהות ואלוהויות לא מייחסים כלל חשיבות לצורות שבני אדם המציאו, אז איך יהיה איכפת להם מהצורה שאתה מאמץ? דת היא לא דבר רע עבור המין האנושי, אבל אם אנשים מפתחים החזקה לצורה עצמה, אז הם לא תלמידים רציניים של האלוהויות או הבודהות. כפי שאתם יודעים, במהלך "מהפכת התרבות" הרסו את כל המקדשים האלו. מדוע הבודהות לא התערבו אז? ובכן, מדוע שהם יתערבו? כל מיני אנשים היו הולכים למקדשים האלו, והם היו מבקשים כל מיני דברים. האנשים האלו שמבקשים דברים מהבודהא אינם מטפחים. המטרה של הסגידה שלהם לבודהא היא כדי לקבל את ברכת הבודהא כך שיהיה להם בן, שהם יתעשרו, או שהם יבורכו כך שיימנעו מהם אסונות ופורענויות. האם בודהא נמצא שם כדי לעשות זאת בשבילך? בודהא נמצא שם כדי לדאוג באופן בסיסי להצלה של כל הישויות החיות ולהציל אותך לשמים; אבל במקום זאת אתה מחפש נוחות בין אנשים רגילים. אז בשביל הבודהות, סוג ההחזקה הזה של לבקש דברים מהבודהא היא ההחזקה הגרועה ביותר, היא החזקה שגורמת לבודהא להרגיש נורא. אנשים לא יודעים מה הם עושים. הם מתייחסים לבודהות עם רגשות אנושיים, כאשר הם חושבים: "אני אומר שאתם הבודהות והבודהיסאטוות נפלאים, מלאי חסד ורחמים. אז הבודהות והבודהיסאטוות יהיו צריכים למלא את המשאלות שלי. אני אומר שאתה, הבודהא הזה, אדיר, אז הבודהא בטוח ישמח". אנשים חושבים שבודהות ירגישו שמחה אחרי כמה מילים כאלו. אנשים חושבים שלבבות אנושיים יכולים להשפיע על לבו של בודהא. הם חושבים שכמה מחמאות יגרמו לבודהא שמחה – כמה מגוחך. כשמישהו כזה סוגד שם לפסל הבודהא, האם הבודהא יוכל להישאר שם? הבודהא נעשה יותר ויותר חסר נחת כשהוא מקשיב לזה, והוא מזמן כבר לא שם. היות שאין אף בודהא שם על הפסל, אז רוחות מרושעות, שמביאות בלגן לעולם, יבואו אז לדרוש קטורת. אז לְמה, אם כן, סוגדים האנשים? חישבו על זה כולכם, מה יהיה הטעם לשמור על המקדש הזה? אם אנשים לא היו הורסים אותו, אז הבודהות עצמם היו מחריבים אותו עם ברק. האם זה לא הרעיון? אז, אלוהויות רק מסתכלות על לב האנשים. אם הלב שלך לא מגיע לסטנדרט של הטיפוח, אז מה הטעם שתגן על הבודהיזם או על דת אחרת. מי שיצרו את הדברים האלה הם בני אדם. אז מה שאתה מגן עליו הוא דת, ויש לך החזקה לדת עצמה. אתה אומר: "אם אני מגן על הדת, אז אוכל להפוך לבודהא, אוכל להפוך לאלוהות ואוכל ללכת לשמים". האין זאת בדיחה?

מתרגל: האם זה נכון שהנצרות לא מאוד שונה מפאלון דאפא, ופשוט יש ההבדל שבין המזרח למערב?

המאסטר: ההבדל הוא עצום, הפאלון דאפא הוא הפא שיצר את הקוסמוס, וזה כולל את כל הישויות החיות, כולל בני אדם ואלוהויות, את השמים ואת הארץ ואת כל הדברים והחפצים. כל האלוהויות נוצרו על ידי הדאפא של הקוסמוס. אתה יכול להסתכל בספר "ג'ואן פאלון". בספר הזה הסברתי את הנושאים האלה בבהירות. אתה יכול לקרוא את הספר משום שיש מהדורה אנגלית של "ג'ואן פאלון".

מתרגל: יש לי שאלה ואני מקווה שתוכל בבקשה לענות עליה. טיפחתי, ובמשך יותר משלוש שנים עברתי בקלות את הקשיים, אבל רק בשנה שעברה החלו להופיע מבחנים. כבר כמה חודשים יש דם בצואה שלי. מדוע זה כך? זה כבר השפיע על הבריאות שלי. האם אני יכול להשתפר בטיפוח כשאני במצב כזה?

המאסטר: אולי כולכם הבנתם שיש בעיה עם השאלה שנשאלה. אתה רוצה שהכול יהיה שגרתי בדיוק כמו באותן שלוש השנים, אבל האם כך הולך טיפוח? האם באמת התקדמת במרץ באותן שלוש השנים? האם באמת התייחסת אל עצמך כאל מטפח? האם עמדת בסטנדרט? לפעמים בלבך אתה מחשיב עניינים משפחתיים כיותר חשובים מהפא, מה שאתה חושב עליו הוא לעשות כסף והחזקה לחיבה משפחתית, כל הדברים האלה מקבלים יותר חשיבות מאשר הפא, ואתה לא רוצה לסלק את הקארמה שלך או לשאת איזשהו קושי. האם זה תלמיד שמטפח באמת? אפילו אחרי עשר שנים של טיפוח כזה שום דבר לא ישתנה. כשאני באמת מתחיל לקחת אותך גבוה יותר, ומתחיל לנקות את הגוף שלך, אז קרישי דם, דם מזוהם, ודברים רעים שהיו קודם, מסולקים. אבל אתה מיד מתייחס לזה כאילו שלגוף שלך יש בעיות. אינך מסוגל לשמור על מחשבות יציבות ונכונות, אינך מאמין שזה המאסטר שמנקה אותך במהלך הטיפוח. טיפוח הוא עניין כה רציני, אבל אתה עדיין מתייחס לזה כאל מחלה. איך אני רואה את העניין הזה? האם זה לעבור את המבחן? הלב שלך עדיין אינו נחוש ויציב. במקור זה היה דבר טוב – לנקות את הגוף שלך למענך. מי יעשה דבר כזה עבורך? האם זה לא ניתן לך משום שרצית לטפח? כשאתה ניצב מול הבעיה הזאת, אינך מצליח להבין אותה בצורה הנכונה, אתה עדיין מטפח לאט באופן כזה, ואינך מסוגל להתקדם במרץ. כאשר אינך יכול להבין את הדברים האלה מנקודת המבט של הפא, אז התהליך הזה שבו גופך מנוקה נגרר, וזה לא עובר במשך זמן ארוך, זה מתמהמה במשך כמה חודשים. אז המחשבות שלך נעשות אפילו פחות יציבות, והקושי נראה גדול יותר ככל שעובר יותר זמן, ואפילו קשה יותר לעבור אותו. אתה חושב: "מדוע זה נמשך זמן כה ארוך ועדיין אי אפשר לעבור את זה?" המחשבות מתחילות להתנדנד: "האם דרך הטיפוח הזאת אינה אפקטיבית? האם המאסטר לא מטפל בי? מה קורה?". זה כבר השפיע על הבריאות שלך. בנושא הזה לא ראית את עצמך כמטפח.

לגבי בעיות ספציפיות רבות, אני מעדיף לא לספר לכם עליהן. אבל חישבו על זה, אחרי שטיפחו בדאפא, אנשים רבים התאוששו מכל מחלה סופנית שהייתה להם, אפילו חולים במצב קריטי. לא היו להם החזקות, אז הם התקדמו במרץ ולא חשבו בכלל על בעיות הבריאות שלהם. "בית החולים כבר נתן לי גזר דין מוות, מדוע שאפחד מהמוות? היום קיבלתי את הדאפא. אני אטפח! לא משנה כמה רחוק אגיע, זה בסדר, אטפח בכל מאודי! הגיע הזמן לטפח-לתרגל!" כל המחלות שלהם נעלמו מבלי שירגישו. לא הייתה להם בכלל החזקה אליהן. אבל ישנם גם כאלו שקיבלו מחלות רציניות, כולל חולים עם מחלות סופניות, והם כן נפטרו. מדוע זה קרה? משום שהם באו רק בשביל להירפא, וכשהם תרגלו הם לא יכלו לוותר על ההחזקה שלהם. הם חשבו: "כשזה וזה תרגל פאלון גונג הוא נרפא ממחלה סופנית. אני גם אוכל להירפא אם אתרגל את זה! אני באתי לתרגל, אז המורה הזה יטפל גם בי!" הם חושבים: "כל עוד אני קורא את הספר, כל עוד אני עושה את התרגילים, המורה בטוח ירפא אותי". אז אתם רואים, המחשבה שלהם מעט שבמעט סוטה. אז הם עדיין יחשבו: "המורה בטוח ירפא אותי". על פני השטח הם טיפחו וקראו את הספר כמו כולם, אבל האם הם לא קראו אותו בשביל המחלה הזאת? אני צריך להסתכל עליהם מבחינת הטבע הבסיסי שלהם! טיפוח הוא רציני. האם אתה מנסה לרמות את הבודהא? האם אתה מנסה לרמות את המאסטר? אתה מרמה רק את עצמך. בלי להשתנות ברמה היסודית האם אפשר להחשיב את זה כטיפוח אמיתי? מדוע זה שהמתרגלים נבחנים בחלומות שלהם? כשכל הכוונות שלך שיכולות להסתיר את [ההחזקות] שלך ישֵנות, אז אנחנו נסתכל מה המצב שלך. אתה צריך באמת להגיע לסטנדרט של מטפח – האם זה לא העיקרון? אתה למדת את הדאפא עכשיו, אבל אתה עדיין לא מתקדם במרץ. בשום פנים אל תחמיץ את ההזדמנות. יש כל כך הרבה אנשים שלא יכולים אפילו להשיג את הפא.

מתרגל: מדוע בכל פעם שאני משתתף בתרגול קבוצתי אשתי מרגישה רע מאוד?

המאסטר: זה נגרם בגלל הקארמה שלך. כשאתה מתחיל את הטיפוח, איך אפשר שפשוט תנוקה מכל החובות הרבים שצברת במהלך החיים הקודמים שלך ותהפוך בקלות לאלוהות? איזו מין אלוהות זאת תהיה? יוצרים קארמה אבל לא צריכים לתת עליה דין וחשבון – איך אפשר להרשות את זה! כשאלוהות מסתכלת על הקיום של אדם, היא אינה מסתכלת רק על תקופת חיים אחת של האדם הזה. כשמתגלגלים תקופת חיים אחר תקופת חיים זה בדיוק כמו שעוברים יום אחרי יום. לא מרשים לך לקום בוקר אחד אחרי שנת לילה ופשוט לומר שאינך מכיר במה שעשית אתמול. האם זה לא כך? אלוהויות מסתכלות על הקיום שלך כמכלול. הן יסתכלו על כל מה שעשית בכל תקופת זמן.

מתרגל: איך אדם יכול להגדיל את רמת הסובלנות שלו?

המאסטר: במהלך הטיפוח שלך היא תתרחב באופן טבעי, משום שזה לא משהו שיכול לקרות לפי רצון. כמה שתוותר על יותר החזקות, כך הלב שלך יתרחב וכך הסובלנות שלך תגדל.

מתרגל: חלמתי שהמאסטר שלח לי בדואר ארבע כוסות שתייה אבל רק אחת הגיעה לגמרי שלמה. למחרת חלמתי שהיו לי ארבע בנות אבל רק אחת שרדה. מתרגלים עמיתים הגיעו להבנה שאולי קיבלתי רק רבע ממה שהמאסטר נתן. האם זה נכון?

המאסטר: זה ניתן לך כדי שתתעורר לזה, אז אני לא יכול לגלות את זה. אם הייתי מגלה את זה, אז האם זה לא היה שאני נותן את זה לעצמי כדי שאבין מה זה אומר?

מתרגל: אחרי שמגיעים לתחום ולרמה של בודהא, האם עדיין יש ג'ו-יואן-שן ופו-יואן-שן?

המאסטר: בשלב ההוא אין אף אחד מהם. האם לא ציינתי ב"ג'ואן פאלון" שאחרי שמגיעים לשלמות הפו-יואן-שן יכול להתקיים רק כשומר של הפא או באיזו שהיא צורה אחרת?

מתרגל: סין היא סביבה טובה לטיפוח. האם תוצאות הטיפוח יושפעו אחרי שגרים באוסטרליה תקופה מסוימת?

המאסטר: הן לא יושפעו. כל עוד אתה מטפח זה אותו דבר בכל מקום.

מתרגל: כשאני יושב במדיטציה במשך שעה, אני בדרך כלל מרגיש שזה לוקח הרבה זמן, ואני צריך לסיים אותה בכאב. אבל גיליתי שלעתים, כשאני מסלק קארמה ואני עושה מדיטציה, אז הזמן עובר מהר מאוד. נראה כאילו זה נגמר ברגע, וההרגשה היא שונה. האם המצב הזה נכון?

המאסטר: כל אלו הם מצבים שמתבטאים כשעושים את התרגילים, והתרחשותם היא טבעית למדי.

מתרגל: אם אני עושה מדיטציה בזמנים בהם אני מסלק קארמה, האם שני הצדדים יסלקו קארמה?

המאסטר: איזה שני צדדים? הצד שטיפח היטב לא ירגיש כאב, בעוד שהרגליים של הגוף כמובן יכאבו. אחרי שאתה יושב זמן רב, לא רק שהרגליים שלך יכאבו, יהיה גם כאב וחוסר תחושה בגב, חוסר מנוחה ותחושת בחילה. ככה זה לסבול באופן פיזי ונפשי! הכאב ברגליים הוא רק משהו לשאת אותו ברמה הפיזית, ובזמן שאתה עושה מדיטציה, תצטרך גם [להתמודד עם] דברים שגורמים לך להיעשות חסר מנוחה! באותה נקודה אתה תרצה להוריד את הרגליים. הרבה מהמתרגלים שלנו מרגישים את הדברים האלו. סבל באמת מסלק קארמה.

מתרגל: אני מרגיש בר מזל רב לראות אותך פנים אל פנים, ועכשיו יש לי שאלה. דיברת על טיפוח בדרך טיפוח אחת בלבד. אם במהלך היום יום שלי אני קורא כתבים וספרים בודהיסטים, אז אני חושב שבשביל כמה מתרגלים ברמה נמוכה כמוני, זה יכול להועיל. אנחנו יכולים בהדרגה להגיע לסטנדרט משום שבודהיזם הוא גם פא הבודהא. האם זה נכון?

המאסטר: החשיבה שלך לא נכונה, משום שהדאפא והבודהיזם הם לא אותו הדבר. אתה צריך לקרוא יותר את "ג'ואן פאלון". אני באמת רוצה לומר לך הרבה. ואתה רוצה לדעת הרבה, אבל אין לי מספיק זמן היום. אני כאן דן עם התלמידים המטפחים שלי בבעיות שהם נתקלו בהן בזמן שהם מטפחים ברמות השונות שלהם. אם אתה רוצה לטפח, אז קרא קצת את הספר. קרא את "ג'ואן פאלון" ואז תוכל להחליט. תוכל להחליט בשביל עצמך אם אתה רוצה לטפח או לקרוא את הכתבים הבודהיסטים שלך. הדאפא שונה מכל הדתות.

מתרגל: כשאני רואה אותך אני מרוגש מאוד ולא יכול לדבר. אני רוצה להגיד משהו אבל אינני יודע מה להגיד. כשזה המצב, אז האם זה משום שהג'ו-אי-שה שלי לא צלול, או שהצ'ינג האנושי שלי חזק מדי?

המאסטר: זה לא אף אחד מהם. כשמתרגלים רבים – לא רק אתה – רואים אותי, אין להם שום דבר להגיד. זה משום שבאותו הזמן, החלק שלך שטיפח היטב נעשה ערני. הצד שטיפח היטב יודע הכול לגבי עקרונות הפא בתחום ההוא, אז ברגע שהוא רואה אותי אין שום דבר לשאול. המאסטר עשה כל כך הרבה בשביל כולם, והצד שלך שמודע, יודע. על פני השטח אני רק מרצה על עקרונות הפא בשבילכם, אבל השיפורים האמיתיים שלכם בתחומים האחרים, כמו גם סילוק הקארמה בשבילכם, והדברים הרבים שנעשו בשבילכם – יש חלק שלכם שיכול לראות אותם. זו הסיבה שכשאתם רואים אותי אתם פשוט רוצים לבכות, אבל הצד שלכם שלא טיפח היטב לא יודע את הסיבה לבכי. זהו המצב. זה משום שאתם יודעים שאין שום דרך לתאר את הדברים שהמאסטר עשה בשבילכם. בעולם הזה הלא-ניתן להצלה והכאוטי, בתקופה שבה המוסריות האנושית מתדרדרת במהירות, אני עוזר לכם לסלק קארמה ונותן לכם כל כך הרבה דברים. אם לא הייתי נותן לכם את ההזדמנות הזאת, אף אחד אחר לא היה עושה זאת. אז הצד ההוא שלכם ראה את זה. זו משמעות המצב הזה (מחיאות כפיים).

מתרגל: הייתי רוצה לשאול איך אני יכול לדעת אם קיבלתי את הפא? בעבר היו לי סוכרת וכולסטרול גבוה, ומאז הטיפוח בפאלון גונג הכול בסדר. האם זה אומר שכבר קיבלתי את הפא?

המאסטר: האם זה לא אומר שמטפלים בך? טיפוח-תרגול תמיד כולל קודם כל כיוונון של הגוף עד שהוא בסדר, ואז כניסה לשלב של טיפוח רשמי. אתה כבר חווה שינויים. אם לא הייתי מטפל בך, אז השינויים האלה לא היו מתרחשים. אז האין זאת דוגמה של שינויים המתרחשים תחת הפא? עליך פשוט לקרוא את הספר הרבה, ללמוד את הפא הרבה ולהתקדם במרץ.

מתרגל: במהלך הטיפוח, האם מותר לנו לדקלם את נוסחאות התרגילים בזמן ביצוע התרגילים?

המאסטר: דקלם את הנוסחאות לפני שאתה עושה את התרגילים. במהלך התרגילים אין צורך בכך, והטוב ביותר הוא לא לחשוב על שום דבר בכלל. זה הטוב ביותר.

מתרגל: האם המתרגלים האלו שרק עכשיו נכנסו לטיפוח יוכלו להגיע לשלמות ביחד עם התלמידים שמטפחים כבר כמה שנים? יש כמה אנשים מבוגרים יותר שידיעת הקרוא וכתוב שלהם היא מוגבלת, ויש גם כמה גורמים אצלם, במיוחד יכולת גרועה להבין את הפא. איך עלינו להסתכל על הטיפוח שלהם לקראת השלמות המלאה?

המאסטר: אל תמעיט בערכו של הדור המבוגר, משום שהכול תלוי עד כמה האדם מתקדם במרץ, ואי אפשר להסתכל על הגיל של האדם כך. ברגע שאני גורם לך להשיג את הפא, אז תמיד אתן לך הרבה זמן. אבל אם אתה לא יכול להתקדם במרץ, אם אינך מסוגל להתייחס לעצמך כמטפח, אז הכול הוא לשווא. אני נותן לך הרבה זמן. זה הרבה זמן כדי שתתקדם בו במרץ, ולא זמן בשביל שתטפח בו בחצי-לב.

מתרגל: שלושה ימים אחרי שהילד שלי נולד, ראיתי זר מבוגר לובש שחורים ומגבעת שמכסה את הילד בשמיכה. כולם במשפחה שלנו הם מטפחי דאפא, אז זה אמור היה להיות הפא-שן של המורה ולא הזר המבוגר הזה. אני לא מבין, אז האם אני יכול לבקש מהמאסטר להסביר את זה קצת?

המאסטר: יש לי דמויות שונות ברמות שונות ויש לי גני-עדן שונים ברמות שונות. בנוסף, באשר למהיכן הילד הזה בא כדי להשיג את הפא, או אם יש לו ישות שמימית שעוקבת אחריו ושומרת עליו, אינני יכול להגיד לך שום דבר מאלה. פשוט המשך לטפח. אחרי שרואים דברים כאלה האדם צריך להתקדם אפילו יותר במרץ.

מתרגל: אנחנו מקווים מאוד שהתלמידים האלו מהגזע הלבן שהדאפא הועיל להם יוכלו לצעוד קדימה ולהציג באופן פעיל את הדאפא לאנשים מהמוצא שלהם.

המאסטר: כל תלמיד דאפא בין אם הוא לבן, סיני או ממוצא אחר יודע מה הוא צריך לעשות במהלך הטיפוח.

מתרגל: אחרי שהגעתי לאוסטרליה, לקח לי כמה חודשים למצוא אתר תרגול. כל המתרגלים נראו לי מוכרים, אבל לא פגשתי אותם אף פעם בעבר. בוועידת שיתוף ההתנסויות כל מטפחי הדאפא שראיתי נראו כאילו פגשתי אותם בעבר והם לא נראו בכלל לא מוכרים. מדוע זה כך?

המאסטר: כמובן שזה המצב. כל תלמידי הדאפא שלנו מטפחים את אותו הפא, כולם מטפחים בדאפא. הצדדים שלהם שטופחו היטב כולם מכירים זה את זה טוב מאוד, וביניכם עצמכם אולי הכרתם זה את זה מאיזו שהיא תקופת חיים אחרת.

מתרגל: המוח שלי הוא לעתים קרובות ריק. אבל לעתים קרובות אנשים שואלים אותי: "אתה אומר שפאלון גונג הוא טוב, אז מדוע אינך יכול לזכור שום דבר?"

המאסטר: זה משום שהצד שטופח היטב, הצד שטופח למצב של צלילות, נחסם, בעוד שהצד שאינו צלול הוא תמיד הצד שלא טיפח היטב. אל תיתן לדברים שמפריעים לך להשפיע שוב.

מתרגל: מאז הילדות היו לי רחמים עצמיים. האם רחמים עצמיים הם גם החזקה שצריך לסלק?

המאסטר: נכון. תיפטר מזה, משום שהיום אתה הישות הכי בת מזל בקוסמוס. אתה מתרגל של דאפא, ואפילו האלוהויות בשמים מקנאות בך. אז על מה יש להרגיש רחמים עצמיים?

* * * * *

הוועידה בת היומיים שלנו עומדת להסתיים. אני חושב שבאמצעות ועידת הפא בת היומיים הזאת כולם השתפרו. בנוסף, ועידת הפא הזו הייתה הצלחה מלאה וטובה מאוד, והשיגה את התוצאה הרצויה. ועידת הפא הזו אפשרה לכל מתרגל למצוא איפה יש לו החסרות, ובטיפוח שלאחר מכן כל אחד ימשיך להתקדם במרץ, יבנה את הביטחון שלו בטיפוח, ויגרום לוועידת הפא הזאת באמת לקיים את מטרתה. זאת המטרה של עריכת הוועידה. אני גם מקווה שוועידת הפא תשמש כהשראה ושאתם תהיו אחראים כלפי עצמכם בטיפוח מעתה ואילך. יש מספר לא קטן של מתרגלים חדשים שיושבים כאן, ויש גם כאלו שאין להם הבנה רבה על הדאפא. משום שנכנסתם וראיתם את כל זה אני מקווה שתשיגו עותק של הספר ותלמדו אותו. [חישבו על זה,] מדוע כל כך הרבה אנשים לומדים אותו, מדוע כל כך הרבה אנשים מטפחים? אולי חוויתם אווירה הרמונית כאן בסביבה הזאת שלנו. כיום אדם לא יכול למצוא משהו כזה לא משנה באילו נסיבות או מקום הוא נמצא.

בזמן שאני עושה את זה, לקחתי בחשבון להיות אחראי כלפי האנשים וכלפי החברה, וקל וחומר שלא גרמנו צרות לחברה. לא משנה באיזה אזור המתרגלים שלנו חיים, הם אנשים טובים. בכל פעם שאנחנו נתקלים בצרה או קושי כלשהם, אנחנו צריכים להשתמש בלב טוב ובחמלה כדי לדבר עם אנשים אחרים, וזה אסור לחלוטין שהצד הרע שלכם ימלא איזה שהוא תפקיד.

ועידת הפא הזו עומדת להסתיים, ואני מקווה שכולכם תתקדמו עוד יותר במרץ מעתה ואילך. אחרי ועידת הפא הזו יהיו אפילו יותר מתרגלים שילמדו את הפא, ממשיכים את אלו שהיו לפניהם ומהווים השראה לאלו שיגיעו אחר כך, ואני מקווה שכולכם תוכלו לפעול היטב. לסיום, אני מקווה שכולכם כל הזמן תשתפרו ותגיעו בקרוב לשלמות המלאה! (מחיאות כפיים)

---

[1] הערת המתרגמים: המונח הסיני ל"מחלה" פה מקיף טווח נרחב של בעיות בריאות, כולל בעיות גב, ארטריטיס, בעיות ראייה וכדומה.

[2] הערת המתרגמים: "צ'ינג" בסינית: "רגשות" (emotions)

[3] הערת המתרגמים: מקובל להחשיב את "תקופת המדינות הלוחמות של האביב והסתיו" כנמשכת מ-770 לפני הספירה ועד 221 לפני הספירה הנוצרית, ואת תקופת "שלושת הקיסרים וחמשת המלכים" כנמשכת מ-3000 לפני הספירה ועד 2000 לפני הספירה. קונפוציוס, כפי שמאמינים, נולד ב-551 לפני הספירה ומת ב-470 לפני הספירה

[4] הערת המתרגמים: המילים בסינית מביעות משהו יותר כללי מאשר המילים בעברית.

[5] הערות המתרגמים: זה מתייחס לניסיון של ה-25 באפריל 1999 כאשר מתרגלי פאלון דאפא ניסו לעתור לרשויות בסין

[6] הערת המתרגמים: זה מתייחס למקרה הראשון שבו שוטרים פעלו בניגוד לחוק כשהכו ועצרו מתרגלים קצת לפני ה-25 באפריל 1999

פורסם בתאריך 7/6/2013. עדכונים קלים בוצעו ב-15/02/2021.