פא הבודהא ובודהיזם

ברגע שמזכירים "בודהא" הרבה אנשים חושבים על הבודהיזם. למעשה הבודהיזם הוא רק צורה אחת של הביטויים של פא הבודהא בעולם האנושי. לפא הבודהא יש גם צורות ביטוי אחרות. במילים אחרות, הבודהיזם לא יכול לייצג את כל פא הבודהא.

באשר לבודהיזם, לא כל דבר שבתוכו הועבר על-ידי בודהא שאקיאמוני. בעולם האנושי יש גם צורות אחרות של בודהיזם שאינן מתייחסות לשאקיאמוני כאל מאסטר. לחלק מהן אפילו אין כל קשר עם בודהא שאקיאמוני. לדוגמא, מה שהכת הצהובה של הבודהיזם הטיבטי סוגדת לו הוא הטאתאגאטה של השמש הגדולה, והיא מתייחסת לבודהא שאקיאמוני כבודהא אחד של הפא-שן של הטאתאגאטה של השמש הגדולה. ואילו הכת הלבנה של הבודהיזם הטיבטי סוגדת למִילַרֵפַּה. אין לה כל קשר עם בודהא שאקיאמוני והיא אינה מזכירה את הבודהיזם של שאקיאמוני. המאמינים לא ידעו בזמנם את השם של בודהא שאקיאמוני ולא ידעו מיהו בודהא שאקיאמוני. לכתות אחרות של הבודהיזם הטיבטי יש הבנות שונות לגבי בודהא שאקיאמוני. ההינאיאנה בודהיזם תמיד התייחס לעצמו כאל הבודהיזם האמיתי, שהועבר על-ידי בודהא שאקיאמוני, כי הוא באמת ירש במובנים של צורה את דרך הטיפוח של תקופת שאקיאמוני, ושמר על כללים ועל הביגוד המקוריים. בנוסף, הוא סוגד רק לבודהא שאקיאמוני, ואילו הבודהיזם שבסין הועבר לסין אחרי שינויים. הוא שוּנָה לחלוטין בצורת הטיפוח והפך להיות סגידה לבודהות רבות ולא רק לבודהא שאקיאמוני. הכללים הוכפלו פי שתיים, ונוספו לתוכו טקסים עממיים מסורתיים של סין הקדמונית. בטקסים דתיים השתמשו בכלי מוסיקה סיניים כמו דג עץ, פעמונים, גונגים ותופים. התלבושת הפכה להיות ביגוד עממי של סינים קדמונים. הפכו את השם לבודהיזם המהאיאנה, והוא כבר שוֹנֶה במידה ניכרת מהבודהיזם המקורי של שאקיאמוני. לכן ההינאיאנה לא מכירה במהאיאנה כבודהיזם של שאקיאמוני.

הנ"ל דן ביחס בין פא הבודהא לבין הבודהיזם בהקשר של הבודהיזם. אז הבה ונדון בזה מנקודת המבט של ההיסטוריה. בחברה המערבית גילו את סמל ה- גם בשרידים מחפירות של התרבות הקדמונית של יוון. למעשה בימים הקדומים שלפני השיטפון הגדול, גם הם סגדו לבודהא. בזמן השיטפון הגדול, חלק מהאנשים מהגזע היווני העתיק, שחיו במערב אסיה ובאזור דרום-מערב להרי ההימלאיה, שרדו. הם ההודים הלבנים של היום, אז קראו להם "ברהמין". למעשה הברהמיניזם סגד לבודהא בהתחלה. הוא ירש את המסורת של סגידה לבודהא מהיוונים הקדמונים, שקראו לבודהא "אל". אחרי בערך אלף שנה, הברהמיניזם התחיל לעבור שינויים, בדיוק כמו השינויים שעברו המהאיאנה בודהיזם, הבודהיזם הטיבטי והבודהיזם היפני וכו'. בערך אלף שנה מאוחר יותר בהודו העתיקה, הברהמיניזם נכנס לתקופת סוף-הדהרמה שלו. אנשים התחילו לסגוד לדברים מבולבלים אחרים חוץ מבודהא. באותה התקופה הברהמינים כבר לא האמינו בבודהא אלא האמינו בשדים. הופיעו התופעות של הריגת חיות לשם הקרבת קורבן. כשהגיע הזמן ששאקיאמוני נולד, הברהמיניזם כבר הפך לגמרי לדת רעה. זה לא אומר שבודהא השתנה, אלא שהדת הפכה לרעה. בשרידים שנשארו מהודו העתיקה אפשר למצוא פסלים במערות שנשארו מתקופה מוקדמת של הברהמיניזם. לכל פסלי האלים המגולפים יש דמויות של בודהא. את זה אפשר למצוא גם בפסלי בודהא המגולפים בבודהיזם הסיני. לדוגמא, בכמה מערות עיקריות יש פסלים של שני בודהות שיושבים אחד מול השני וכו'. בודהא נשאר בודהא, רק שהדת הפכה להיות רעה. הדת לא יכולה לייצג אל או בודהא. זוהי התדרדרות הלב האנושי שעיוותה את הדת.

כל זה אומר שפא הבודהא הוא נצחי, ושפא הבודהא הוא תכונת היקום. זהו פא הבודהא הכביר שברא את הבודהות ולא בודהא שאקיאמוני שברא את פא הבודהא. בודהא שאקיאמוני התעורר אל פא הבודהא ואימת את סטטוס הפרי של עצמו.

אעיר כמה הערות בנוגע למחזור הזה של התרבות האנושית. האם אתם יודעים, טאו הוא סוג של אלוהות, וגם בודהא הוא סוג אחר של אלוהות. ואילו יהוה, ישוע ומרים הקדושה גם הם סוג של אלוהויות. סטטוס הפרי והצורה החיצונית שלהם שונים כתוצאה מהשוני במטרת הטיפוח ובהבנה שהשיגו לגבי הדאפא של היקום. הגוף השמימי העצום נברא על-ידי פא הבודהא ולא על-ידי הבודהות, הטאואים או האלוהויות האלה. זה מה שידוע לבני האדם. מה שנשאר בלתי ידוע למין האנושי הוא עצום! האם בודהא שאקיאמוני לא אמר שבודהות טאתאגאטה לבדם הם רבים כמו גרגירי חול שבנהר גאנגס? האם התורות שהבודהות האלה מלמדים יכולים להיות זהות לדהרמה שבודהא שאקיאמוני לימד? אם הם היו באים לעולם האנושי ללמד את התורה שלהם, האם היא היתה זהה מילה במילה למה שבודהא שאקיאמוני לימד בעבר? האם ששת הבודהות שלפני בודהא שאקיאמוני לימדו את אותה הדהרמה שבודהא שאקיאמוני לימד? מוזכר בבודהיזם שהבודהא של העתיד, מאיטרייה, יבוא לעולם האנושי ללמד את התורה שלו. האם הוא יחזור על דבריו של שאקיאמוני? אני חש עצב בלב כשאני רואה שהבודהיזם של היום הגיע לשלב כזה שמחזיקים בדת עצמה ולא עושים טיפוח אמיתי. אנשים צבועים ונבלים שבדת הורסים את מקומות הטיפוח-תרגול ואת הנזירים באופן חמור. מצד שני, זה לא מפתיע. למעשה בודהא שאקיאמוני כבר דיבר מזמן על המצב של תקופת סוף-הדהרמה. בכמה הבודהיזם המודרני שונה מהברהמיניזם בתקופתו המאוחרת?

בזמן הנוכחי, אני שוב בא לעולם האנושי ללמד את הפא, ומלמד במישרין את החוק הגדול המהותי של היקום. יש אנשים שאינם מעזים להכיר [בכך] – לא בגלל שהם מודאגים לגבי הטיפוח שלהם, אלא למען המטרה של הגנה על הדת עצמה או בגלל התערבות רגשות האדם הרגיל. הם חושבים שהדת היא כמו בודהא. יש גם אנשים שמתנגדים עם לב של אנשים רגילים בגלל שהמוניטין שלהם בבודהיזם סובל ניגוח. האם זו החזקה קטנה? ואילו אנשים אלו עם כוונות נסתרות אפילו מעזים לקלל את פא הבודהא ואת בודהא. הם כבר מזמן רוחות של הגיהינום, רק שהחיים שלהם בעולם עדיין לא הסתיימו. הם כל הזמן חושבים את עצמם לכביכול מלומדים של דת, אבל כמה הם באמת יודעים על פא הבודהא! לעתים קרובות, כשאנשים מזכירים "בודהא" הם מיד חושבים על בודהיזם. ברגע שמזכירים את "אסכולת הבודהא" הם מרגישים שמדובר בזרם הבודהיזם שלהם. ברגע שמדברים על "פא הבודהא" הם חושבים שמדובר בדברים האלה שהם יודעים. בכל העולם יש הרבה אנשים שטיפחו במשך תקופה ארוכה בהרים מרוחקים. רבים מהם גם כן מטפחים לפי דרכי טיפוח-תרגול שונות של אסכולת הבודהא, והעבירו אותן הלאה במשך אלפי שנים. אין להם כל קשר עם הדת של שאקיאמוני. הנבלים של הדת שאפילו לא מסוגלים להבדיל בין המונחים והמושגים האלה – באיזו זכות הם מבקרים את הפאלון דאפא? בזמן שישוע הופיע, הוא הכעיס את היהדות. לפני 2,500 שנה, הופעתו של שאקיאמוני זעזעה את הברהמיניזם. נראה שאנשים לעולם לא יכולים ללמוד שיעור חיובי מההיסטוריה. במקום זאת, הם תמיד לומדים מהלקחים השליליים מתוך האינטרסים האישיים של עצמם. ביקום יש את החוק של בריאה, התייצבות והתנוונות. שום דבר לא קבוע בלי להשתנות. בתקופות שונות יש בודהות שונים שבאים לעולם הזה ללמד את תורותיהם כדי להציל אנשים. ההיסטוריה מתפתחת בדיוק באופן זה. האנושות של העתיד גם היא תשמע את פא הבודהא.

לי הונג-ג'י

17 בדצמבר, 1998