תמיד אינני אוהב את התחביר ואת המילים של השפה הסינית המודרנית שפירושם הפך לשטחי ומוגדר. לכן כשאני מרצה על הפא, לרוב אינני משתמש בדקדוק או במילים שעברו סטנדרטיזציה! יש אנשים שלא מבינים את זה. למעשה כבר הוסיפו את צורת החשיבה של האנשים המודרניים לתוך משמעויות המילים, ששונו על-ידי האנשים המודרניים. במיוחד המילים שמכילות אלמנטים של אתיאיזם או של פוליטיקה – אי אפשר להשתמש בהן בהרצאת הפא. כדי שהתלמידים יבינו אותי אני רק משתדל כמה שיותר להשתמש בתחביר ובמילים של השפה הסינית המודרנית.
איך הפא של היקום יכול להיות מוגדר על-ידי תרבות
המין האנושי? כל עוד אפשר להסביר את עקרונות הפא בבירור, אני פותח את
התרבות האנושית, פורץ את ההגדרות ואת המגבלות ומשתמש על פי רצוני. כדי לבטא בבירור
את הדאפא, אני משתמש בשפה על פי רצוני. למשל, לפעמים המשפטים שלי ארוכים
מאוד, המילים חוזרות על עצמן כדי לחזק ולהעמיק את המשפט. למרות זאת, זה מאוד
קשה לבטא את עקרונות הפא הגבוהים והעמוקים בעזרת שפה אנושית. בקשר למילים,
אני, פחות או יותר, משתמש לפי רצוני, למשל אני כותב הרבה פעמים את המילה "צ'נג-דו"
(
-
"דרגה") כמו "צ'נג-דו" (
- "דרגת הצלחה")[1]. לדעתי, אם אתה
רוצה לתאר עד כמה משהו מוצלח, צריך להשתמש דווקא במילה הזו. אני אוהב לכתוב "ג'ן
שיאנג" (
- "תמונה אמיתית")[2] כמו "ג'ן-שיאנג" (
- כאן "שיאנג" - 
- פירושה "דמות"). לדעתי, כדי לתאר את המראה האמיתי, צריך
להשתמש במילה הזאת. אני אוהב לכתוב "ג'יואה" (
- "מוחלט") כמו "ג'יואה"
(
- "החלטי"),
כי לדעתי המילה הזאת יותר חזקה. אני אוהב לכתוב "הונג" (
- "גדול") כ"הוֹנג"
(
- "ענק" ו"עצום"). אם לדבר על 'החוק הגדול
של היקום' אז התיאור "הוֹנג" ( - "ענק") יותר מתאים, וכן הלאה. אני גם לא אוהב לסדר את המשפטים
עם "סימני פיסוק" פשוטים. כשאני כותב משהו, אני בדרך כלל שם פסיקים
עד הסוף. אני שם לב רק לתוכן הפא. אין שום מושג של הכרח לגבי ההגדרות
של האנשים. התרבות של בני האדם הועברה אליהם על-ידי האלוהויות. רק השפה הסינית
העכשווית השתנתה בעקבות החשיבה המתעוותת של בני-האדם, שיש בה ביקורת על אמונה
באלוהות והשקפות פוליטיות. הפא יביא לאנושות את כל מה שחדש ואמיתי, אבל
לא יוכתב על-ידי כל הדברים הישנים, הלא אמיתיים, המתעוותים של האנושות. אני סיימתי
בית ספר תיכון, אבל לא הלכתי לאוניברסיטה, המטרה הייתה למנוע שייווצרו בראשי מושגים שונים, תיאוריות שונות, חוקים שונים, תיאוריות אנושיות וכל מיני דברים מוגדרים. בזמן הרצאת הפא אי אפשר בהחלט להוסיף בפנים את הדברים
האנושיים האלה כך שהפא יופרע על-ידי השקפות אנושיות.
הדאפא הוא החוק של היקום. הדאפא יצר את כל החיים שבתוך היקום. הדאפא יצר את סביבות הקיום ואת הקריטריונים לחיים ברמות השונות של היקום. הוא גם יצר לחיים ברמות השונות חוכמות שונות, כולל את התרבות של האנושות. המטרה של הפצת הפא היא תיקון של חוק היקום, ובמקביל לאפשר לתלמידי הדאפא שנמצאים בעולם האנושי להגיע לשלמות המלאה. החוק הגדול גם יוצר אנושות חדשה ובאותה מידה יביא לאנושות תרבות חדשה.
לי הונג-ג’י
28 ביוני 2000
[1] כאן "צ'נג" - 
- היא אות אחרת השונה מהראשונה, אבל נשמעת אותו-הדבר – המתרגמים
[2] המילה "שיאנג" - 
- פירושה "מראה" או "מצב" והיא הכתיב המקובל בדרך כלל